האם בית הספר יכול להיות כמו בית? האם בית הספר יכול להיות מקום שמתקיים בו שיח נינוח ופתוח כמו בבית? שלפעמים יושבים על כוס קפה ומדברים עם המורים? על הבעיות והקשיים המטרידים אותנו, על החלומות והתוכניות לחיים ועל שאלות שבאמת מעסיקות אותנו.

האם בית ספר יכול להיות מקום, שבו יש לכל ילד מרחב של בחירה חופשית כמו בבית? מקום שאינו מלא בחוקים וכללים? מקום שבו נותנים לרוח האדם לנשוב?

האם ניתן להפוך את בית ספר ממקום היררכי, למקום שיש בו שיח פתוח, שבעזרתו המורים והתלמידים מעצבים יחד את המרחב ואת החלומות? האם ניתן להפוך אותו ממפעל ליצור תוצרים אחידים, לשדה שבו כל אחד מצמיח את העולם המיוחד שלו?

מדוע בית הספר הוא "מוסד" ולא "בית" והאם אפשר גם אחרת? אולי החשש הוא, שאם ניתן לתלמידים מרחב של שיח ובחירה, נמעל בתפקידנו, לאפשר לתלמידים להוציא בגרות טובה? האם זהו אכן התפקיד העיקרי של בית הספר, או שאולי התלמידים זקוקים לנו לדברים משמעותיים יותר? ואולי בכלל צפויה לנו הפתעה וכאשר נצליח להיות עם מה שמטריד ומעסיק, יתרחש הפלא וגם ההצלחה בבגרויות תגדל?

ובכן… את הישיבה שלנו הפכנו ל"בית". אנו נותנים לכל תלמיד תחושה של בטחון. חלק ניכר משעותיהם של המחנכים מוקדש לשיחות אישיות שמטרתן הקשבה לעולמו של התלמיד, כדי שיוכל להשתחרר מהקשיים המלווים את חייו. לעשות סדר, לברר את השאלות המטרידות אותו ולהצליח להפגש עם עולמו המיוחד ומתוך כך לבנות חלומות להמשך חייו. יצרנו קבוצות לפיתוח כישורים חברתיים ובנית חוסן נפשי וקבוצות שעוסקות בשיח על סוגיות שנוגעות בשאלות המטרידות את התלמידים ועוזרות להם לגבש את זהותם.

ומה קרה בתחום הלימודי ובתחום הבגרויות? מוזמנים לבא, לבקר ולשמוע.