שנים רבות, לדורי דורות, השמש זרחה בבוקר ושקעה בסוף היום, וזו הייתה סתם סצנה מחזורית וחלק משגרה משעממת… עד שבא אמן מחולל חדשנות, סביר להניח אמנית, והנציחה את היצירה המקסימה של הטבע.

היופי נמצא בכל מקום ובכל פינה. לפעמים הוא גלוי כמו ציוץ של ציפור חופשיה בשמים, ולפעמים הוא מוסווה כמו הסיפורים שלא סופרו בקמטים שבפניה של סבתא – כמו ההתלבטות של צעירים עם חלומות ורודים, שדוהרים לחיק העתיד המעורפל עם מחשבות מגוונות ופוטנציאל אדיר, אבל גם עם זהות מפוצלת בין הרצונות לבין המוסכמות, ועם מחסור בידע התנסותי בצעדים מעשיים.

אכן היופי נמצא בכל מקום, אבל הוא בעיקר בתוכנו. פעם היינו נאיביים וחסרי ניסיון. עם המרץ והרצון שלנו, יצאנו לשנות את כל העולם מסביבנו.

עכשיו אנו חכמים קצת יותר, ועם האומץ הטמון בנו, אנו יודעים שהצעד הראשון שאנו אמורים להתחיל בו הוא לשנות את עצמנו.

ברגע של שלווה, של התבוננות פנימית, באווירה של חופש שמגרה את המחשבות, נולד רעיון אותנטי בשם "מועדון ההמראה במציאות המשתנה" – המראה שמרחיבה את האופק, ומקנה מבט-על שמבהיר את הקו המחבר בין ההווה לעתיד; המראה שמגלמת אושר ושמחת חיים.
כך הוקם מועדון יוקרתי של שותפות אמתית – תלמידים, מורים ומומחים, כאשר כל אחד תרם את חלקו ובנה את הלבנה שלו במו ידיו, ולאט לאט התחיל המרחב להתהוות מול עינינו.

בנדנודי המשיכה של הירח, הים כותב שורה של גאות ושורה של שפל, ובגלי ההשראה ההדדית בין חברי המועדון שלנו, התלמידים כותבים על יתרונות וכישרונות, ועל חסכים ופחדים. ובין צהלות התהילה שלהם ברגעי השיא, לבין נגיעה עדינה בפצעים שלהם ברגעים קשים, כאשר כל זה מתחולל בראייה הוליסטית שמשלבת בין האישי, הרגשי, החברתי והכלכלי ובהתאם למודל הידוע של "סגנונות קיום".

הפרטים הקטנים בשניות המתקתקות בחיי הילדים, הן שלב הכרחי במסע התהוות הבוגר העצמאי, בוגר שחושב באופן ביקורתי, שחותר ליעדו בתעוזה וברצון עז להגשים את החלום, ובו-זמנית ער לעובדה שיש ליהנות מכל רגע. האושר מסתתר במסע עצמו ולא רק בכיבוש הפסגה, שמתברר אחר כך שהייתה תחנת ביניים בדרך לפסגות חדשות.

בשנים הבאות, בצל המציאות המשתנה, כאשר נעבור שוב על הסיפור שלנו, לא ניבהל, לא נאבד את העשתונות, לא נתבלבל ולא נשתגע, פשוט נתחיל לכתוב אותו מחדש, עם חיוך רחב על השפתיים.