אינגליש, פליז

"נהגתי להתלוצץ שאני מדבר צרפתית כמו בן שלוש, עד שפגשתי פעוט צרפתי בן שלוש ולא הצלחתי לנהל איתו שיחה בסיסית", צוחק הסופר האמריקאי וויליאם אלכסנדר במאמר שפרסם ב־2014 בניו יורק טיימס שבו תיאר מאמץ אינטנסיבי וכושל בן כשנה ללמוד את השפה. "המוח שלי פשוט דחה כל אסטרטגיה שניסיתי להפעיל". מבוגרים רבים שניסו ללמוד שפה שנייה יכולים בוודאי להזדהות עם תחושת התסכול הזו. למרות היכולת לרכוש אוצר מילים חדש, ואף שהם מצוידים בידע מוקדם על המבנים האופייניים לשפה, רבים ייכשלו בניסיון לרכוש שפה חדשה בגיל מבוגר ולא יצליחו להגיע לרמה של מקומי.

אז מתי להתחיל?

לא סתם צצות אפשרויות מפתות ללימודי אנגלית לגיל הרך, ממש כמו מאשרומז אפטר דה ריין: חוגים לאנגלית, גנים דו-לשוניים, סרטוני לימודי אנגלית לפעוטות ותעשייה משגשגת של שיעורי אנגלית פרטיים לבני שלוש ומעלה. מאחורי הפריחה הזאת נמצא הרעיון שככל שהילדים יחשפו לשפה האנגלית מוקדם יותר כך רכישת השפה תהיה טובה יותר והאנגלית שלהם תהיה מצוחצחת יותר, שהרי מוח של ילדים צעירים במיוחד הוא כמו ספוג שמצליח לספוג מידע בצורה מהירה ויעילה.

ואיך לעשות את זה נכון?

אבל היכולת של ילדים ללמוד בקלות שפה שניה לא תלויה רק בגיל המוקדם, אלא גם בתשומות המושקעות בלמידה. ככל שהילדים ילמדו את השפה בצורה מקיפה, מקצועית ואינטנסיבית יותר, כך הלימוד יהיה יעיל יותר. אם הילדים יתחיל ללמוד שפה בגיל חמש במסגרת חוג בן שעה שבועית, האפקטיביות תהיה נמוכה.

הקניית שפה שנייה צריכה להיות אקטיבית ולהיות משולבת בעולמם של הילדים, להיות מוטמעת בחלל הפיזי ולהיות כרוכה במרחב שבו היא נלמדת. גם אם אין הקשר טבעי יש לייצר אותו לבנות הקשר, לא ללמוד בתוך מעגל סגור; לחשוף את הלומדים לאנגלית דרך גיימינג, יוטיוברים, סרטים ושירים – ולזכור שהטכנולוגיה היא כלי עזר מעולה, אבל לא תחליף לתיווך של מורים.