חדשנות אמפתית  לוקחת בחשבון את צרכי הלקוח ואת מה שהלקוח היה מצפה שתחדש עבורו. הערך החדש יתקבל בצורה שתואמת למאפיינים הייחודיים של הלקוח ולצרכים המהותיים שלו. 

הפתרונות החדשניים לוקחים בחשבון את חוויית המשתמש כערך מוביל בבחירת הפתרון ויישומו. עקרון החדשנות האמפתית בוחן השלכות אפשריות של השימוש במוצר על הסביבה הפיזית והאנושית ושואף לצמצם עד כמה שניתן נזקים עקיפים ותופעות בלתי רצויות. 

שיתוף הלקוח לאורך כל תהליך הפיתוח יבטיח מותאמות מיטבית ומתן פידבק לשיפור מתמיד. 

חלק מתפיסה אמפתית אפשר למצוא גם בתהליכי פיתוח ויישום חדשנות ביצירת מרחב בטוח היכול להכיל מימד של כישלון אפשרי מרכיב בדרך אל ההצלחה. 

אמפתיה עומדת בלב תפיסת ״חשיבה העיצובית״, שנמצאת בלב שיטת ״עיצוב ממוקד באדם״.

״חשיבה עיצובית, שיטה אשר פותחה על ידי חברת IDEO ומבוססת על חשיבה ממוקדת אדם (Human centered design). בלב השיטה הבנה אמפתית של הבעיה או הצורך ועיצוב הפתרון בהתאם לכך – מתוך נקודת מבטו של האדם שהפתרון מעוצב בעבורו. התהליך בנוי מכמה שלבים מרכזיים: אמפתיה, הגדרה, רעיונאות, יצירת אב-טיפוס ובדיקה מהירה שלו.  שלב האמפתיה הוא השלב הבסיסי והוא מגלם את מהות התהליך של חשיבה עיצובית. התהליך כולל צפייה במשתמשים בהקשר שבו הם עושים שימוש בשירות או במוצר, יצירת אינטראקציה עם המשתמשים והתנסות בחוויה שחווה הלקוח. בשלב הבא, שלב ההגדרה, ייעשה עיבוד של התובנות שנאספו בשלב האמפתיה, ובאמצעותן תינתן הגדרה מדויקת של הצורך או הבעיה״. 

מתוך הדו״ח קידום חדשנות מוניציפלית ברשויות המקומיות בישראל

קראו עוד: 

COVID-19: How Brands Can Respond To New Lifestyles with Empathy

Video clip:  Designing Empathetic User Experiences During COVID-19

Beatrice Villari (2021),  The empathic (r)evolution. Lessons learned from Covid-19 to design at the community, organization, and governmental levels. Politecnico di Milano

בתקופת הקורונה, אנשים רבים החלו לראות ו״לשים לב״ (ביטוי מצויין בהקשר שלנו) במידה מוגברת לסבל של האחר. הדוגמא הבולטת היא הבידוד הנורא ממנו סבלו במיוחד קבוצות מסויימות כגון זקנים. לכולנו יש הורה מבוגר, או סבא קשיש המבודד בדירתו או בדיור מוגן. אל מול סוגי סבל שונים, תחושת הסולדיריות החברתית והרצון לעזור לאחר גברה (לפחות בחודשים הראשונים של המגיפה). אחד הביטויים היה רצון לעזור – בין היתר באמצעות המצאת פתרונות יצירתיים לסבל של האחר, זה שהאדם אולי מכיר אישית, או חשוף לו באמצעות ערוצי התקשורת.

קראו עוד

העצמת האמפתיה בתהליכי חדשנות התרחשה ברמת האדם הבודד (למשל יזמים חברתיים), ארגונים ציבוריים ואף חברות עסקיות. ראו כאן:

רוית אורן, אומץ להשתנות, נחישות ואמפתיה: המדריך למנהיגות בעידן שאחרי הקורונה, דה מרקר, פורסם ב 04,06,2020

COVID-19: How Brands Can Respond To New Lifestyles with Empathy

Video clip:  Designing Empathetic User Experiences During COVID-19

Beatrice Villari (2021),  The empathic (r)evolution. Lessons learned from Covid-19 to design at the community, organization, and governmental levels. Politecnico di Milano

דוגמאות לחדשנות אמפתית בתקופת הקורונה:

• המצאת פתרונות יצירתיים להקלת הבידוד של הזקנים
• המצאת פתרונות חברתיים יצירתיים להקלת הסבל של חולים בקורונה ובני משפחותיהם. למשל – התגייסות של יחידות טכנולוגיות בצה״ל למאמץ להמציא מכונות הנשמה המבוססות על רכיבים זמינים וזולים
• מאמץ כנה, אך לא תמיד מוצלח, לפשט את ממשק המשתמש של מערכות טכנולוגיות לטובת משתמשים שנדרשים להשתמש לראשונה בפתרונות אלה, חלקם בעלי טכנופוביה (לדוגמא: זום).

• הלמידה מרחוק הידקה את הקשרים בכל מעגלי ביה"ס: קשר מורה-תלמיד, קשר מורה-הורה, קשר מורה-מורה והביאה לבנייתם של מערכות יחסים המבוססות קשר אמפתי. לכל אוכלוסיות ביה"ס נגלו חיישנים חדשים לזיהוי צרכים ומרחב ההכלה התרחב וגדל מאוד. 
• על מנת לזהות צרכים חדשים אנחנו צריכים לסגל לעצמנו איכויות חדשות של הקשבה.
• מציאות חדשה – צרכים חדשים- הקשבה חדשה – מפת תוצאות מצופות משתנה – חיפוש וגיבוש פתרונות חדשים.
• אתה קשוב למה שקורה בסביבתך, להשפעות של זה עליך ועל סביבתך ולמענים שיש לתת בעקבות השפעות אלו.
• עובדים לא רק מול תלמיד אלא מול משפחה. היית צריך להקשיב לא רק לתלמיד, אלא לסביבה המשפחתית שלו, הסביבה הפיזית שלו. ולאינטראקציות שמתרחשות בתוך המשפחה.
• בעבודה מרחוק המורים מצאו את עצמם.
• דוגמא לפתרון אמפתי – לגייס את הסביבה להצלחת ההתפתחות האישית של התלמיד. להסדיר תהליכים חברתיים מרחוק על מנת להביא קדימה את הסביבה שברקע של התלמיד. צוות חינוכי היה מוכוון לבניית אקו סיסטם בזער אנפין על מנת לתמוך בילד.ה.
• היחסים בין המורים לבין עצמם השתנו כתוצאה מההתמודדות שנדרשה מכולם עקב הזמנים המיוחדים בתקופת הקורונה. 
• להורים יש ציפיות וצרכים חדשים שנוצרו בימים אלה, עם המציאות החדשה של החזרה הפיזית לבית ספר.
• השוואה לפרט ולא לכלל – כמהות. זיהוי  צרכי הפרט ומתן מענה – כל פרט בבית הספר.
• אנחנו נותנים המון דגש ומשאבים על השיח הריגשי. בין מורים לתלמידים, בין תלמידים לתלמידים ובין תלמידים לעצמם. אנחנו מבינים את חשיבות המרכיב הריגשי ואת החשיבות של פיתוח המיומנויות הרגשיות בשביל להוציא בוגר שלם יותר שיודע להתמודד גם עם היבטים מעשיים ומיומנויות מקצועיות אבל כנדבך חשוב מההתקדמות שלו- גם את היכולת להתעמק בתוך עצמו
• מופיע בסדירויות כמו "מקושרים", ישיבות צוותים וכדומה. אמפתיה חשובה תמיד ועכשיו עוד יותר. קשה ליצר את האמפתיה באמצעות כלים דיגיטליים אך עלינו ליצר אותה גם כאשר מדובר בלמידה מרחוק.
• פתרון לכך יכול להיות ביצירת קבוצות בהן תלמידים.ות ביחד עם מורים.ות יתנו מענה חדשני לצורך. ניתן לשתף הורים בחשיבה ובעשייה.
• נקודת המוצא היא התלמיד וצרכיו. ברגע שהילד יגלה עניין ורלוונטיות עבורו, זה יגייס אותו לשיתוף פעולה, דבר שיקדם את הרעיון קדימה.
• ההזדמנות – מפגש אחר. כניסה לבית התלמיד, כניסה לבית המורה, כניסה למרחבים שהיו עלומים עד ללמידה מרחוק במציאות גלובלית והשלכותיה הרבות. רמת המודעות גדלה וגילינו מרחבים חדשים של השפעה על התלמיד ועל חייו כמו גם מודעות התלמיד גדלה בגין הגורמים המשפיעים בחייו
• ערך – הפשטות – לפגוש את עצמנו בעיניים פשוטות ולחפש את המשמעות.
• כל דילמה/בעייה/סוגיה יש להתבונן בפתרון פשוט נקי ממסיחים, פתרון מבוסס אופי הקשר.
• החדשנות היא ההקשבה לשינוי המתמיד, שניטיב להקשיב לשינויים בו ברגע ההשתנות ונזהה את התנועות.
• הזדמנות לשותפות אמיתית מתוך זיהוי צורך משותף וראייה והקשבה רגישות האחרים. הזדמנות למימוש בפועל כי החדשנות עונה לצורך אמיתי. 
• תפיסת בית הספר היא לראות את הפרט על פי כל הממדים. השוואה לפרט ולא לכלל – כמהות.זיהוי  צרכי הפרט ומתן מענה – כל פרט בבית הספר.
• השנה האחרונה (קורונה) דחקה את כולם לקצה גבול ההכלה הרגשית. לא רק בתחומי בית הספר, אלא בעולם כולו. פרסומים שונים מדווחים על רמות גבוהות של רגישות, חרדה ועצבנות המוצאות ביטוי גם במרחבים הציבוריים. בית ספרנו, כמי שחרט על דגלו את שמחת החיים כערך עליון, עוסק רבות בשאלה כיצד לשמור על אותה שמחת חיים, על תחושת הקהילה, על החום והחיבוק המאפיינים את קהילתו ביום יום, גם בתקופות ש למידה והוראה מרחוק וגם בימים אלו של ריחוק חברתי. הצוות החינוכי בבית הספר עוסק רבות בגיבוש פעילויות הפגה לאורך התקופה כולה, בשמירה על קשר אישי עם התלמידים ובשיח רגשי מעמיק ופתוח המבקש ליצור מרחב מזמין להקשבה והכלה. הרגשיות והאמפתיה מוצאות את ביטויין גם בהתעקשות שלנו על המשך פעילות חברתית ענפה, אפילו בימי הסגרים, פעילות המאפשרת מצד אחד תרומה לקהילה ומצד שני אוורור נחוץ לכל הלוקחים בה חלק.
• היוזמה שלנו עוסקת בהקמה של חצר מדעית לימודית בבית הספר. במסגרת זו, המרחב מאפשר שילוב של תלמידים בעלי קשיים רגשיים, חברתיים, לימודיים. 

1. להוסיף את הכלי של ״מסע המשתמש״ לארגז הכלים של המוסד החינוכי, ולהפעיל אותו באופן שיטתי, כשניגשים לפתח מענה חדש לאתגר. מדריך למסע המשתמש
2. לערב את המשתמשים המיועדים בפתרון, הלא הם בעלי הצורך/הבעיה, בכל השלבים של פיתוח הפתרון עבורם.

הרעיון המרכזי

בעיות ואתגרים רבים בשדה החינוך משפיעים על בעלי עניין רבים, כל אחד במסגרת תפקידו, כל אחת עם כובעה המיוחד. התנסות זו מאפשרת לבעלי עניין אלה לפתח ביחד פתרון לאתגר, כשבשלבים השונים של הפיתוח כל אחד מהם מתבונן בהיבטים של הבעיה מנקודת מבטו של האחר.

למי זה מתאים?

ההתנסות מתאימה לכולם!

באקו-סיסטם של המוסד החינוכי פועלים חברי וחברות צוות ההנהלה, מורים, תלמידים, הורים וגורמי הרשות המקומית ומשרד החינוך העובדים עם המוסד. התנסות זו מעניקה הזדמנות לכל אחד מהם לתרגל את שריר החדשנות האמפתית.

ניתן ליישם התנסות זו בחדר המורים, בכיתה, ובאסיפת הורים.

שלבים

1. להגדיר בעיה/אתגר בו רוצים לעסוק במסגרת ההתנסות
2. להגדיר צוות שיעסוק בפיתוח מענה לאתגר. צוות זה יורכב מבעלי עניין שונים המושפעים מהבעיה. למשל – תלמיד + מורה + הורה. הערה: ניתן להתאים תרגיל זה גם לצוותים של מורים או תלמידים בלבד.
3. להבין את הבעיה (זהו השלב הראשון בתהליך החדשנות, כפי שהוצג בסרטונים למעלה).
   • כל משתתף מספר כיצד הוא חווה את הבעיה – גם היבטים מעשיים וגם רגשיים.
   • לאחר מכן, כל משתתף חובש את כובעו של בעל עניין אחר, ומנסה להסביר את הבעיה דרך הפרספקטיבה של בעל עניין זה. למשל, תלמיד ״יחבוש את כובעו״ של המורה ויסביר כיצד המורה חווה את הבעיה.
   • במקרה של קבוצות הומוגניות, למשל תלמידים בלבד, בכל צוות התלמידים יבחרו את הכובע בו יבחרו, למשל יבחרו את הכובע של ״הורה״ או של ״מורה״.
   • להעמיק את הבנת הבעיה. לראיין בעלי עניין שאינם חברים בצוות הפיתוח, לצפות בשקט (״זבוב על הקיר״) וסיטואציות בהן הבעיה באה לידי ביטוי, לחפש מידע נוסף.
4. להציע רעיונות למענה לבעיה
5. לבחון את הרעיונות – כל בעל עניין ידמיין ויתאר כיצד הוא ישתמש במענה, מה הוא יחווה, מה יסייע לו להפיק תועלת רבה יותר מהרעיון, כיצד לדעתו אפשר להתאים את הרעיון לצרכים שלו
6. עדכון הרעיונות בהתאם למשוב של בעלי העניין
7. בחירת הרעיון המתאים ביותר, ופיתוח שלו. גם בשלב הפיתוח ולאחר מכן התנסות במימוש שלו, כדי לנקוט בשיטה של ״חבישת כובעו של האחר״ שתוארה למעלה.

דוגמא: האתגר בו עסקנו במפגש החשיפה של פארק אקסטרים

מורים רבים מדווחים על קושי להתנהל עם תוכנות של דיווח ומעקב של תלמידים (כדוגמת תכנת "משוב"). האתגר הוא להנגיש ו"ליידד" את התוכנות למורים ובכך להקל עליהם.

תרגיל לבחינת ההשפעות של חדשנות פתוחה וחציית גבולות על היכולת לפתור בעיות.

מתי להשתמש?

מתאים לסדנה בחדר המורים או לשיעור עם תלמידים, כהכנה לכניסה לתהליך של חציית גבולות בביה"ס (למידה רב-תחומית, רב-גילית וכד'), שיתוף הקהילה, תכנון האקתון ועוד.

הכנות 

• לפעילות פיזית: הכינו מראש פוסטיטים (פתקיות דביקות) בשני צבעים.
• לפעילות מקוונת: הכינו מראש לוח שיתופי שניתן לכתוב בו "פתקים" (Lino-it , Padlet וכד'). 
• הפעילות כוללת שימוש בטלפונים.

שלבי ההתנסות 

• בחרו בעיה רלוונטית למשתתפים.
• בקשו מהם לכתוב על פתקים בצבע אחד: איך ביה"ס יכול לתרום לפתרון הבעיה?
• בקשו מכל אחד מהמשתתפים לצלצל למישהו מחוץ לעולם החינוך ולבקש ממנו להציע רעיון לפתרון הבעיה. הנחו אותם לכתוב את הפתרונות ה"חיצוניים" על פתקים בצבע שני.
• קיימו דיון לאור התוצאות: מה הרווחנו כשחצינו את הגבולות ונפתחנו לאנשים מעולמות אחרים? האם עלו רעיונות שלא חשבנו עליהם? האם יש הבדל בין הפתקים בשני הצבעים? 

דוגמה

הבעיה: אחרי הקורונה יש עלייה בבעיות שנובעות מאורח חיים יושבני: יותר מסכים, פחות פעילות גופנית, למידה ועבודה מרחוק, ישיבה בפקקים… – כל אלו מובילים ליותר סטרס, השמנה, עייפות, דיכאון… 

• שלב 1: העלו רעיונות להתמודדות בלוח Lino-it – פתקים אדומים בלבד. איך בית הספר יכול לתרום לעידוד אורח חיים בריא יותר?
• שלב 2: התקשרו לחבר.ה טלפוני.ת מחוץ לעולם החינוך. הציגו את הבעיה ובקשו רעיונות – כתבו את הרעיונות שלהם בפתקים צהובים.
• שלב 3: עיבוד – מה הרווחנו כשחצינו את הגבולות ונפתחנו לאנשים מעולמות אחרים? האם עלו רעיונות שלא חשבנו עליהם? האם יש הבדל בין הפתקים האדומים לצהובים? איך אפשר להשתמש במתודה הזו בתהליכי חדשנות בית ספריים?