הווריאנטים המשנים את מציאות חיינו מעוררים גלים גם בחרדות ישנות ובהופעתן של חרדות חדשות^[1]  . לצד החרדות והפחדים המוכרים לנו מהעשור הקודם, כדוגמת ה – FOMO: הפחד לפספס (Fear of Missing Out) וה – JOMO: ההנאה שבפספוס (Joy Of Missing Out), ה-FOJI: הפחד להיות פעיל ברשתות החברתיות (Fear Of Joinning In) וה-MOMO: החרדה שמתעוררת כשהחברים שלנו לא משתפים שום דבר חדש (Mystery Of Missing Out), אנו עדים לשינויים ושדרוגים המשקפים את הלך הרוח של התקופה.

באוקטובר 2020 פרסם איגוד הפסיכולוגים האמריקאי אזהרה כי אנו עתידים להתמודד עם מגיפה שניה, נפשית, שתימשך גם בתום המגיפה הפיזית. ^[2] לא זו בלבד, נראה שהבריאות הגופנית נמצאת בירידה עקב אי היכולת להתמודד עם הלחצים הנפשיים שעוררה המגיפה.

אם בעשור הקודם שלט הפחד לפספס הרי שבשגרה החדשה אנו עדים לדפוסי חרדות חדשים, בתוך אלו נמצא ה- FOGO: הפחד מלצאת החוצה (Fear of Going Out), המייצג יותר מכל את התחושה שמפחיד בחוץ, גם אם הסכנה כבר לא קיימת. כמי שחיים במציאות שבה נשימה, במיוחד בחלל סגור, עלולה להיות מסוכנת, הפחד מהחמצה, פינה את מקומו לחשש לצאת החוצה.

ז'קלין גולן, פרופסור לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת נורת'ווסטרן אומרת כי "השינויים הקשורים למגיפה יצרו הרבה פחד וחרדה בגלל הסיכון למחלות ומוות, יחד עם ההשלכות בתחומים רבים בחיים… למרות שאדם עשוי להתחסן, הוא עדיין עלול להתקשות לוותר על הפחד הזה, מכיוון שהוא מעריך יתר את הסיכון וההסתברות".

הסגרים נתנו לנו שפע של זמן בית שהוביל לגילוי תחומי עניין חדשים (אפייה, פיסול, צמחים ועוד) ואלטרנטיבות נוספות כיצד לייעל אותו ואיתם הגיע ה-FONO, הפחד מנורמליות (Fear Of Normal). מחקר אמריקאי מצא כי ללא קשר לחיסון, האמריקאים מרגישים חשש לגבי אינטראקציות חברתיות עתידיות וכי הם אינם מרגישים שיוכלו לחזור לשגרת חייהם הקודמת. נדמה שהחזרה לנורמלי מצריכה מאיתנו להקצות את שפע זמן הבית לטובת חזרה לשגרה, אך אולי הקורונה לימדה אותנו שאנו לא בהכרח רוצים שהשוטף ישטוף את חיינו.

^[1] https://www.mako.co.il/health-wellness/Article-4fe7cdf85437b71027.htm

^[2] Stress in America.  American Psychological Association . March 2021