צמיחת רשת של אובייקטים פיזיים המשובצים בחיישנים ובתוכנה המאפשרים תקשורת מתקדמת בין החפצים ויכולות איסוף וניתוח מידע. האינטרנט של הדברים כולל בין השאר את תחומי "הבית החכם", "העיר החכמה"', מכשור לביש (Wearables), תעשייה חכמה, תחבורה חכמה (כגון מכוניות אוטונומיות וכבישים חכמים), רפואה חכמה ועוד (ויקיפדיה).
קווין אשטון טבע את הביטוי 'האינטרנט של הדברים' בשנת 1999, אך לקח לפחות עשור נוסף עד שהטכנולוגיה השיגה את החזון. ההתקדמות הייתה איטית מאחר לאור מגבלות הטכנולוגיה. הוזלת שבבי מחשב וצמיחת היקף הרשתות האלחוטיות אפשרו למיליארדי מכשירים פיזיים ברחבי העולם המחוברים כעת לאינטרנט[1], לאסוף ולשתף נתונים. מציאות זו הופכת משהו קטן כמוכדור ומשהו גדול כמו מטוס, לחלק מהאינטרנט של הדברים, וחיבור כל האובייקטים והוספת חיישנים אליהם מוסיפים רמה של אינטליגנציה דיגיטלית למכשירים ומאפשרים להם להעביר נתונים בזמן אמת ללא התערבות אדם.
כמעט כל אובייקט פיזי יכול להפוך למכשיר המוגדר תחת אינטרנט של הדברים, אם ניתן לחבר אותו לאינטרנט כדי לשלוט בו או להעביר בו מידע. נורה שניתן להדליק באמצעות הטלפון החכם, חיישן תנועה, תרמוסטט חכם או פנס רחוב מחובר הם אינטרנט של הדברים. עצמים גדולים יותר עשויים להתמלא ברכיבי אינטרנט של הדברים, כמו מנוע סילון מלא כעת אלפי חיישנים האוספים ומשדרים נתונים כדי לוודא שהוא פועל ביעילות. ופרוייקטים של ערים חכמות הממלאים אזורים שלמים עם חיישנים שיעזרו לנו להבין ולשלוט בסביבה. האינטרנט של הדברים הופך את מרקם העולם סביבנו לחכם יותר ומגיב יותר, וממזג את היקומים הדיגיטליים והפיזיים.
