ריבוע תרחישים

ריבוע תרחישים* היא שיטה למיפוי מהיר וראשוני של ארבעה תרחישים אפשריים. תרחישים הם "סיפורים" המתארים מצבים עתידיים אפשריים, חלופיים. 

הלומדים מוזמנים לדמיין ארבעה תרחישים אפשריים וסותרים: תרחיש צפוי לעומת תרחיש מפתיע, תרחיש חיובי לעומת תרחיש שלילי. 

שיטה זו מתאימה ללומדים בלתי מיומנים בחשיבת עתיד, או כמבוא לנושא חדש.

מקור המידע: ארז לבנה, ״ריבוע תרחישים״, אתר המכון לחקר עתידים.

*תרחיש, באנגלית: Scenario

חקר עתידים (Futures Studies), הוא תחום העוסק בלימוד ובגיבוש שיטתי של הנחות והשערות לגבי העתיד, וליתר דיוק לגבי עתידים אפשריים שונים. 

עתידים רצויים (Desired) ועתידים בלתי רצויים (Undesired), הם תרחישים המשלבים הן התכנות והן משמעות עבורנו. אלו תרחישים אשר אנו מעצבים כחזון עתידי מבוקש (עתיד רצוי), או לחלופין עיצוב תיאור מצב שלילי (עתיד בלתי-רצוי).

חקר עתידים הוא מהלך שכלתני אך הוא אינו משולל רגש. למעשה הוא מחולל בנו תחושות ורגשות רבים. חלקם רצויים ומעוררים בנו תקווה, סקרנות וציפייה. חלקם בלתי רצויים ומעוררים בנו פחד, דחייה וחוסר נוחות רבה. לצידם יש גם תרחישים ניטרליים אשר כמעט ולא מעוררים בנו רגש.

מגוון הרגשות שמתעוררים בנו בחקר עתידים ועוצמתם, עשויים לעורר תגובות אינסטינקטיביות של התרחקות ממלאכת המחקר על מנת להשקיט את ההצפה הרגשית, וביחוד זו הנובעת מן הרגשות הקשים. יש להיות מוכנים לכך וגם לתת לרגשות אלו מענה והכלה, בייחוד במהלך התנסויות ראשונות בחשיבת עתיד, כדי לאפשר את המשך המהלך המחשבתי.

בחקר עתידים, התגובה הרגשית המתחוללת בנו למול עתידים שונים מתורגמת למהלך מעשי. אנו מתכננים ומכוונים צעדינו מהווה אל העתיד לעבר הרצוי והרחק מן הבלתי-רצוי.

תכנון מושכל של דרכנו מההווה לתרחיש עתיד מסוים, מצריך לחקור את המגמות והאירועים המובילים אליו ולשקול אילו בחירות יוכלו לקדם את הדרך עד אליו. בחירות אלו יהיו הבסיס לתוכנית פעולה שמטרתה להיטיב עמנו.

למרבית בני האדם יש נטייה לייפות את המציאות, להחריש על מנת להתחשב ברגשות, לוותר על שיח אותנטי לטובת שפה מקובלת ארגונית, או להגביל את עצמם משיקולים של תקינות פוליטית (Politically correct).

חשיבת עתיד אינה מנסה למצוא חן. היא מהלך שמטרתו ללמד אותנו על המציאות העתידית ועל האופן שבו ראוי להיערך אליה, וככזו היא מצריכה מחוקר העתידים כנות. סערת הרגשות שעלולה להתרחש כתוצאה מתוצרי חשיבת עתיד היא טבעית ואף רצויה. היא מלבה את השיח וקושרת לנושאים שכלתניים, שיקולים מוסריים וחברתיים שחשוב להביאם לקדמת הדיון. 

 יכולתנו ללמוד מחשיבת עתיד תלויה במידת הכנות שלנו. כיצד נעשה זאת?

•  נעודד כנות על ידי יצירת מרחב דיון בטוח בו מותר להעלות לדיון כל רעיון או היגד מבלי שהדוברים יזכו לביקורת או השתקה מצד עמיתיהם. 
• נבטיח שכל רעיון סביר ראוי לעלות לדיון וליצור הבחנה ברורה בין היגדים למי שאומרם. בתוך מרחב שכזה, ניתן להתבטא באופן כן וחף מביקורתיות.
• נאפשר העלאה של היגדים בלתי נעימים, שכן מה שנשלב במודלי חשיבת העתיד שלנו ישפיע על התוצרים שנקבל ועל יכולתנו ללמוד מהם. 
• ניתן מקום להתנגדויות הללו לעלות ולכבד את המציגים אותן. זהו חלק בלתי נפרד ממהלך חקר העתידים. 
• נמשיך לקיים את הדיון ונחקור תרחישים מאיימים כמיטב יכולתנו על מנת להפיק מהם תובנות מעשיות לגבי ההווה שלנו.

1. חשיבה על מספר נושאים אפשריים לפיתוח תרחישים.
2. בחירה באחד מהם ויצירת מספר תרחישים אפשריים.
3. תרגול של ארבעת הרבעים בריבוע התרחישים לצורך התנסות מוקדמת.

א. הצגת הכלי והסבר לתלמידים על השימוש בו (10 דקות)

• רושמים את נושא התרחיש בראש הגיליון (במלבן)
• רושמים בכל רביע את אופי התרחיש: צפוי, שלילי, חיובי ומפתיע

ב. עבודה עצמית או קבוצתית (שלב אופציונלי) – לחשיבה ולפיתוח התרחישים (20 דקות) 

• בלמידה עצמית – יש להדגיש שניתן להעלות כל רעיון בלי שיפוטיות עצמית. 
• בלמידה קבוצתית – יש להנחות את התלמידים שכל רעיון שמעלה אחד התלמידים עולה על הדף בלי שיפוטיות מצד עמיתיו. 

ג.  מליאה כיתתית – רב שיח של כלל הלומדים והמורה (20 דקות) 

•   הצגת גיליון גדול שנתלה על הלוח או לוח ייעודי עליו מודפס דגם השיטה.
•   הזמנת התלמידים להשתתף ולהציע כיצד לעדכן את הגיליון.
•   דיון על ההצעות השונות שעלו.