יזמות אישית בכל מקום וע״י כל אחד

החשיבה הישנה על חדשנות חילקה את העולם למשבצות. באחת מהן נמצאים ארגונים חדשניים שבהם עושים חדשנות   (למשל הייטק), ובהם אנשים יצירתיים שתפקידם ״לעשות חדשנות״. בכל המשבצות האחרות נמצאים הארגונים האנשים שתפקידם לצרוך את תוצרי החדשנות, או לייצר ולספק אותם (לאחר שהיצירתיים פתחו את הדבר החדשני והיצירתי).

בשלושים השנים האחרונות עולם החדשנות עובר תהליכי דמוקרטיזציה. למשל, בארגונים רבים מאמינים שכל עובד יכול לתרום לחדשנות, ובחלקם אף רואים זאת כחלק מתפקידו של כל עובד. החדשנות מגיעה לכל תחום בארגון – לא רק בתחום של פיתוח מוצרים ושירותים חדשים אלא גם בכל ההיבטים האחרים של הארגון. למעשה, שורשי שיטה זו נטועים עמוק בשנות השישים של המאה הקודמת, בתקופה שבה ארגונים פעלו לשיפור איכות בגישות כגון  TQM – וכל העובדים הוזמנו לקחת חלק בשיפור תהליכים במטרה לשפר את איכות המוצרים והתהליכים.

התועלות של גישה זו מגוונות:

• ראשית, היא תורמת לתרבות ארגונית פתוחה, תוססת, יצירתית
• שנית, במקרים רבים היא מביאה לפיתוח פתרונות חדשים – כגון מוצרים, שירותים ודרכי עבודה חדשות. 
• ושלישית, היא תורמת למעורבות של העובדים, לתחושת העניין שלהם, ואף לשימור העובדים הטובים, הסקרניים.

בחברת סיסקו, למשל, מזה 5 שנים פועלת התוכנית Innovate Everywhere   Challenge שנועדה לפתח תרבות של יזמות בכל רחבי החברה ולפתח פתרונות פורצי דרך, משבשים. כל עובדי החברה מוזמנים לקחת חלק, ו 49% מהם, לא פחות מ 36,600 עובדים מ-76 מדינות, עושים זאת. 

מקור:

 Cisco Innovate Everywhere Challenge – How Cisco ignited a company-wide Startup Culture

הרעיון של חדשנות בכל מקום, ע״י כל אחד, לא מוגבל רק לעולם ההייטק. הוא מופץ גם במגזר הציבורי ובעולם החינוך, ומוטמע במידות שונות של הצלחה והעמקה בארגונים במגזרים אלה.

זהו תהליך שינוי הדרגתי – וחלק מהארגונים מתקדמים מאד ביישום תפיסה זו, ואחרים – מאמצים אתה בקצב הרבה יותר איטי.

יש גם מקרים בהם גישה זו מיושמת רק לכאורה, בבחינת גישה חדשה, טובה ליחסי הציבור ולשידור תדמית חיובית של החברה, כלפי פנים כלומר כלפי העובדים, וכלפי חוץ – כלומר  כלפי הלקוחות, בעלי מניות וגורמים אחרים. במקרים אלה, בדרך כלל תוכניות של ״חדשנות בכל מקום, ע״י כל אחד״ לא ישרדו – העובדים יזהו במהירות את חוסר המחויבות העמוקה של ההנהלה לרעיון החדשנות, ויחדלו לשתף פעולה לאחר זמן קצר.

הרעיון של ״חדשנות בכל מקום, ע״י כל אחד״ מיושם לא רק ע״י ארגונים אלא גם ע״י אנשים בודדים – ומזה שנים יש עליה בכמות האנשים שבוחרים לא לעבוד כשכירים אלא לנסות את כוחם ביזמות אישית. 

המשמעויות של מגפת הקורונה השפיעו על כל ארגון וכמעט על אדם. שינויים דרמטיים שנכפו ע״י המגיפה, למשל סגרים, אילצו כמעט כל ארגון וכמעט כל אדם להתאים את פעילותו, למצוא דרכים חדשות לעבוד או ללמוד או לנהל חיי תרבות וחברה. דוגמא טובה היא עולם החינוך: 

הסגרים והמעבר ללמידה מרחוק הביאו חלק ניכר מבתי הספר, ומספר מורים רבים, להמציא בעצמם פתרונות יצירתיים לאתגרים שהיא הציבה. אחת הסיבות שהיא שהם הבינו שרק חלק מהפתרונות יגיעו מ״המערכת״, והם לא יכולים להסתפק בפתרונות שיגיעו אליהם – עליהם לפתחם בעצמם.

מיקה דפני, מנהלת פדגוגית של הקרן ליוזמות חינוכיות, זיהתה כבר במרץ 2020, תקופת קצרה לאחר פריצת מגיפת הקורונה, את ההזדמנות לחדשנות בחינוך, וכך היא כותבת:

״מי יודע, אולי משבר הקורונה יאפשר, בין יתר תהליכי החדשנות-המשבשת שיביא עימו, גם הרס יצירתי בזירה החינוכית? כזה שיקדם ניקוי רעשים ורעלים וייתן דחיפה חזקה למקומות בהם עלינו להיות. אותם המקומות, שעם הגב לקיר – מתבהרים, תכל'ס, כדברים החשובים באמת״.

מיקה דפני, מרץ 2020, משבר הקורונה מייצר לנו הזדמנויות חינוכיות רבות, גלובס.

דוגמא אחרת של חדשנות ע״י כל אחד היא עולם הפרנסה. אנשים רבים, שכירים ועצמאים, מצאו עצמם ללא מקור פרנסה, עקב סגרים, פיטורים והשלכות כלכליות אחרות של הקורונה. חלקם ניסו להסתמך על פתרונות של המדינה – חל״ת לשכירים ומענקים לעצמאים (אלה שזכאים לכך). חלקם ניצלו את ההזדמנות ״להמציא את עצמם מחדש״ – ולפתח יזמות אישית. 

איל מכבי זיהה מגמה זו והפך אותה למיזם עסקי – הוא הקים עסק במסייע לאנשים לפתח יזמות אישית בימי קורונה. וכך הוא אומר, בתשובה לשאלה:

״כל דבר יכול להיות מיזם?

 כן. זה הולך לכל הכיוונים. יש אצלנו למשל מישהו שפיתח משחק שהוא תחרות ריצה המשלב דיגיטל ועולם אמיתי, יש חבר'ה שפיתחו כיסא גלגלים ייעודי לפגועי גפיים, יש מישהו שפיתח פלטפורמת יד 2 לקהילה הספרדית בישראל ומישהי שפיתחה ליין בגדי גלישה לנשים. כשאתה מתחיל את תהליך היזמות עם מה שבאמת מדליק אותך, זה ללכת לעבוד ממקום אחר לגמרי. זה כיף ומרגש. היזמים מלטשים ומדייקים את המוצר שלהם, נאבקים, יוצאים מאזור הנוחות, הכל כדי ליצור יש מאין. וגם ליצור לעצמם אפשרויות חדשות".

אייל מכבי, מרץ 2021, הטרנד החדש של הקורונה: יזמות להמונים, דה מרקר (מאמר פירסומי)

1. להזמין ״כל אחד״ במוסד החינוכי ובקהילה הסובבת לפתח מענים חדשניים לאתגרים משמעותיים, שיכולים להיות קשורים לתפקידו, או קשורים באופן כללי למשימה הגדולה של המוסד (חינוך). דבר זה יכול להתבצע באמצעות כלים כגון קמפייין רעיונות, האקתון או תהליכי חדשנות אחרים שהמנוע מפעיל.
2. לבחון במפורש את ההשלכות של חידושים גדולים ומערכתיים על כל היבט פעילות של המוסד – ולפתח פתרונות בהתאם. לדוגמא, לבחון מה ההשלכות של ״מעבר ללמידה מרחוק״, או ״למידה בקפסולות״, או ״חיסונים בתוך בית הספר״. 
3. לעודד יזמות אישית של מורים ושל תלמידים. למשל להקים חממת יזמות למורים או לתלמידים, להפעיל מסלולי יזמות. לדוגמא, האקתון שכותרתו ״המציא את תפקידך מחדש״ ובו מורים יכולים לפעול להמצאה מחדש של התפקיד שלהם במסגרת בית הספר, ובאותה מידה – גם תלמידים יכולים להמציא מחדש את תפקידים, מצרכני חומרי למידה לפקיד אחר, אטקיבי יותר.

״התגלה נושא בו יש הסכמה גורפת. מנכ״לי חברות כמו גם ראשי ממשלות, מובילי ארגונים חברתיים, ראשי אוניברסיטאות, מנהלי מערכות חינוך – כמעט כולם מסכימים שחדשנות היא אחד המפתחות העיקריים להצלחה עסקית, או חברתית, או רפואית, או חינוכית. משנה לשנה, מחודש לחודש,הפופולריות של המילה ״יזמות״ מתחזקת באוצר המילים הניהולי. מדוע, אם כך, יותר מ-47% מהמנכ״לים שהשתתפו בסקר של חדשנות בשנת 2015 טענו ש״חדשנות הינה כשלון מתמשך״? 

מדוע מחקר בבריטניה מצא שכ- 35 מיליארד ליש״ט אובדים בשל כשלי חדשנות?

מדוע חברות כה רבות ממשיכות לשחות ב״אוקיינוס האדום״ בו הם מקיזים זה את דמו של זה, למרות המודעות שלהן לצורך לעבור ל״אוקיינוס כחול״ באמצעות חדשנות במוצר ו/או במודל העסקי? 

במאמר זה אצביע על כמה מקוטלי הרעיונות הנפוצים.

רבים מהם כרוכים בחשש משינוי ומניסוי דרכים חדשות. חשש זה נובע משמרנות ומשנאת הסיכון. למעשה – חדשנות הינה תהליך של ניהול סיכונים. ללא לקיחת סיכונים, לא ניתן להחליט על השקעה בטכנולוגיה חדשה או בערוץ שיווקי שלא היה קיים עד כה, למשל. בסביבה שמרנית ושונאת סיכון, תשמעו ביטויים קוטלי רעיונות כגון  ״מעולם לא עשינו זאת״, ״זה גדול מידי״, ״זה קטן מידי״, ״עשינו זאת בעבר וזה לא הצליח״, ״אין שום ערובה שזה יצליח״. הביטוי המעניין מכולם,שהביא בסופו של דבר ארגונים מצליחים רבים להתפוגג ולהיעלם מהשוק, הוא לדעתי  If it works, don't break it. טייפ הקסטות עובד, מדוע לקחת סיכון ולפתח נגני תקליטורים? מנוע הבנזין פועל בהצלחה כבר יותר משני יובלים, מדוע לקחת סיכון ולהשקיע סכומי עתק בפיתוח מנוע המימן?״

מתוך מאמר של ד״ר רון דביר, ״להרוג את קוטלי הרעיונות בארגון״, דה מרקר, אפריל 2016

קישור למאמר המלא 

אודות ההתנסות

חשיפה למגוון רחב של קוטלי רעיונות ודרכי ההתמודדות איתם.

רקע

יזמים עוסקים ברעיונות – איתור צרכים ובעיות כואבות ולא-פתורות, בחינת רעיונות מגוונים ולעתים ״לא סבירים״ לפתרונות עבור צרכים אלה. לאחר מכן הם מנסים ל״שווק״ הרעיונות לבעלי עניין בארגון, למשל למנהלים ועמיתים, לגייס שיתופי פעולה, ולקדם את הפיתוח והיישום שלהם.

בדרך כלל הם יתקלו בהרבה אמירות המסבירות מדוע  הרעיון שלהם לא מתאים, הרבה מאד ״מדוע זה לא יצליח״. זה חלק בלתי נפרד ממסע היזמות.

דוגמא לקוטלי רעיונות נפוצים

כמובן, אפשרות אחת היא להתקפל נוכח התנגדויות אלה ולגנוז את הרעיון. אפשרות אחרת היא להתפשר – לקבל את כל ההתנגדויות וליצור פתרון שהוא פשרה עם כל ההתנגדויות. בדרך כלל זה יהיה פתרון לא מוצלח!

האפשרות השלישית, והיא זו שבדרך כלל יזמים נוקטים בה, היא להתמודד עם קוטלי הרעיונות, עם ההסברים מהסוג של ״מדוע זה לא יצליח״ ואם אלה שהעלו אותם. יש לכך מספר אסטרטגיות:

1. להקשיב בנימוס ואז להתעלם מההתנגדות. לפעמים זו הדרך הנכונה, ולפעמים – לא.
2. למצוא מענה יצירתי שהופך את קוטל הרעיון ליתרון. למשל: את ההתנגדות בנוסח ״אף פעם לא עשינו זאת״ להפוך למנוף – ״זאת הזדמנות מצוינת להתנסות במשהו חדש, מקסימום זה יצליח״.
3. לבחון ברצינות את ההתנגדות – יתכן בהחלט שאמירה מסוג ״זה נוגד את הנהלים״ מוצדקת, ויש לבחון לעומק את הנהלים ולמצוא דרך יצירתית להתאים את הרעיון
4. להחזיר את הכדור  למתנגדים – למשל מענה להתנגדות מהסוג של ״זה מורכב מדי ליישום״ יכול להיות ״כיצד את מציעה לפשט את זה? אילו מרכיבים אתה היית מוריד מהפתרון״?

מתי להשתמש?

מתאים לסדנה בחדר המורים. 

אפשר לשקול להפעיל פעילות דומה בכיתה – אך בזהירות – לרכך אותה כדי למנוע פגיעות אישיות.

זריקת עגבניות

אימצנו לצורך ההתנסות את אחת המטפורה הציוריות של התנגדות – זריקת עגבניות. בעיירה קטנה בספרד הפכו את זריקת העגבניות לפסטיבל שנתי,  La Tomatina.

שלבי ההתנסות 

1. בקשו מאחד המשתתפים להתנדב ולהסכים לצורך התרגיל ש״יזרקו עליו עגבניות״. עליו להעלות רעיון מעניין וחריג-מאד-מהרגיל, שמתייחס לאתגר אמיתי של בית הספר, הקהילה בה הוא נמצא, או החברה בכלל.
2. בקשו מכל המשתתפים לכתוב על פיתקאות מספר גדול ככל האפשר של סיבות ״מדוע הרעיון לא יעבוד״. חשוב מאד – בקשו של כל הסיבות יהיו לגופו של הרעיון, לא לגופו של אדם. כלומר, אין לכתוב התנגדות מהסוג של ״גם הפעם את מפנטזת״ אך לגטימי לכתוב ״הרעיון הזה הוא פנטזיה שאין לה סיכוי להתמשש בעולם האמיתי כי…״. אפשר לכתוב על דבקיות פוסט-איט, או בלוח פאדלט או בכל אמצעי אחר. 
3. שתפו בסבב, כל אחד בתורו ״זורק עגבניה״ אחת, כלומר משתף בקוטל רעיון אחד – סיבה אחת מדוע הרעיון לא יצליח.
4. בחרו 2-3 קוטלי רעיונות  מאלה שעלו בסבב, וחשבו כיצד יזם יכול להתמודד איתם. 
5. דונו בשאלה: כיצד אפשר ליצור תרבות שבה אין כניסה לקוטלי רעיונות, או לפחות שהנזק שלהם מצומצם.

דוגמא ממפגש החשיפה

במפגש החשיפה המנחה העלה רעיון ״הזוי״ – בתי ספר יעברו למתכונת של שבועיים-שבוע. שנת הלימודים לכעשרה מחזורים של שלושה שבועות. בכל מחזורֿ, במשך שבוע אחד הלימודים מתקיימים כרגיל בסיוע המורים, ולאחר מכן במשך שבועיים המורים ״נעלמים״ מבית הספר או לפחות מהכיתות, עוסקים במחקר והעשרת אופקים בנושאים פדגוגיים ומקצועיים, הכנה של חומרים, פיתוח יוזמות חינוכיות. בשבועיים אלה התלמידים מנחים ומלמדים את עצמם, ללא כל מעורבות של המורים.

אודות ההתנסות

התנסות בתהליך יזמות שלם ומואץ.

רקע

יש מספר פרקטיקות ידועות ומוכחות לתהליך יזמות. לדוגמא: ״מסע הרעיון״ שפיתח הטכניון, תהליך היזמות של מסלול מנהרת הרוח באגף המו״פ, שיטת. Lean Startup הנפוצה מאד בארגונים מכל הסוגים, שיטת. Deep Dive של חברת אידיאו ועוד.

בקישור תמצאו תיאור פשוט וחי של תהליך יזמות, מהאתר WorkLab

מתי והיכן להשתמש

אנו מציעים להתחיל דווקא בחדר המורים – זהו איזור בטוח. (safe zone) שבו אפשר להתנסות בתהליך, לרכוש תובנות על מה שעובד ומה שפחות, ולהתוכנן לקראת יישום במעגלים אחרים כגון בכיתות או בקהילת המוסד החינוכי.

שלבי ההתנסות

1. תכננו את ההתנסות. מי ישתתף בתהליך היזמות? כמה זמן הוא יארך? מה יהיו השלבים?
2. הגדירו את הבעיה/צורך/אתגר בו תעסקו. אפשרות אחרת – את הבעיה/צורך/אתגר יבחרו צוותי היזמות
3. הזמינו מורים להשתתף בתהליך היזמות. הציעו להם להתארגן בקבוצות – הפרקטיקה מוכיחה שעבודה בצוות עדיפה על עבודה אישית-פרטית.
4. הפעילו את תהליך היזמות
5. דונו בתהליך היזמות – מה התובנות שלכם? כיצד אפשר להתאימו גם לתלמידים? האם אפשר לשגרו בשגרות של המוסד החינוכי? האם תהליך יזמות רלבנטי בכלל למוסד החינוכי שלכם -ואם כן, באילו מצבים וסביב אילו אתגרים?
6. תנו לנו משוב בפאדלט.