עיר העתיד – איטית ומנוהלת

מגמה חברתית

את ערי העתיד נהוג לדמיין כערים  שקצב החיים בהן  מהיר והוא הולך וגובר כל העת בסיוע הטכנולוגיה. ערים נחוות כאזורים אינטנסיביים של פעילות, עם  רמות גבוהות של רעש וזיהום. מגפת הקורונה לימדה אותנו שאפשר ללמוד ולעבוד מהבית ולצמצם באופן ניכר  טווח התנועה האישי. ערים רבות חוקקו חוקים שאוסרים לנסוע במהירויות גבוהות, והמגמה היא גם להרחיב את המדרכות, כשבעתיד מדובר על רחובות נטולי מדרכות להולכי רגל בלבד. הרחוב העתידי ייתן את זכות הקדימה  להולך הרגל, והתנועה הממונעת היחידה במרחב תהיה של קרונות אוטונומיים ושאטלים חשמליים, שקטים, נקיים וממותני תנועה. אלה שייסעו במהירויות נמוכות מאוד וייעזרו בחיישנים וסנסורים כדי שלא לפגוע בהולכי הרגל. קופסאות רובוטיות קטנות יסיעו משלוחים לכל דורש ושליטה מרחוק על שאטלים, אופניים וקורקינטים תאפשר תיחום פיזי של האזור שבו הם יכולים לנסוע ותגדיר את מהירותם ברמת הרחוב או האזור. השאטל החשמלי יודע לנסוע לצד רכבים רגילים, ולמרות שדובר רבות  על דילמות פילוסופיות הכרוכות בתנועה אוטונומית, כלומר החלטות מוסריות  שהרכב האוטונומי צריך לקבל במצבי קיצון (לדרוס אדם או  "להתאבד" על עמוד), הבעיה אינה אמיתית, כיוון שבמהירויות  נמוכות מאוד,  לפני מכשול הרכב יתוכנת לעצירה מוחלטת.

שינוי בדרכי ההתניידות נראה בבירור כבר היום.[52] רכיבה על אופניים מזוהה כחלופה ראויה לתחבורה ציבורית באזורי הערים, והמעבר לפרברים או לפריפריה עשוי רק להעצים את התופעה. ואכן בחודשים האחרונים מוקצים משאבים רבים לסלילת שבילי אופניים שיאפשרו לתושבים להגיע בבטחה גם ליעדים שהדרך אליהם בעבר התאפשרה רק בכבישים סואנים. תשתיות כאלה, שנותנות מענה למאבק בשינויי האקלים, יישארו רלוונטיות בסבירות גבוהה גם אחרי מציאת החיסון, וישמשו את מי שמעדיפים לוותר על תחבורה ציבורית משיקולים כלכליים, סביבתיים או אחרים. מחקרים מורים כי המניע החזק ביותר לשימוש עתידי באופניים ובקורקינטים חשמליים הוא הרצון להיות מוגנים. 33% מהנסקרים ציינו סיבה זו, לעומת 21% שטענו כי אמצעי זה זמין בכל עת ו־12% שהצביעו על חיסכון בזמן.

כאשר עיר שלמה מנוהלת ביעילות על ידי אלגוריתמים של תחבורה, שילוח, ושירותים אחרים המתואמים ביניהם, המשמעות היא שכל אדם הוא אובייקט/ נתון במערכת. כדי שהוא יוכל לנוע בחופשיות במערך הרובוטי שסביבו, הוא צריך לאפשר לעצמו להיות מנוהל ומפוקח על ידי אותם אלגוריתמים שמנהלים את העיר. אדם לא יוכל אפילו לחצות את הכביש אם לא תתקיים תקשורת בינו ובין האלגוריתם שאמור לזהות ולנטר אותו, ומדובר כאן על שפה/תקשורת חדשה בין אדם למכונה. אם עד עתה זכות הדרך ניתנה באמצעות הפרדה ופיצול פיסיים: להולכי הרגל מדרכה, שביל אופניים נפרד וכביש לרכבים, בעתיד מדובר על הפרדה סינכרונית טכנולוגית. כל הולך רגל יצטרך באמצעות אפליקציה לבקש ולסנכרן את זכות הדרך שלו, לאותת לסביבה כולה מה המיקום שלו ולאן הוא הולך. התקשורת כולה, בין אדם לאדם, אדם ומכונה ומכונה למכונה, תיעשה באמצעות “האינטרנט של הדברים”. רמזורים ותמרורים ייעלמו יחד עם מעברי החצייה.  כל העולם הפיזי הקשיח של הסימונים ייעלם והעולם  יהפוך  וירטואלי. נשאלת אם כן השאלה, כאשר הכול מנוהל, באיזו מידה ניתן יהיה להתנהל בספונטניות במרחב? התשובה תיגזר מהיכולות הטכנולוגיות. ככל שהתקשורת תהיה מהירה יותר נוכל לשנות את דעתנו והמערכת תסתנכרן באופן מיידי כדי למצוא לנו במהירות  את האלטרנטיבה הטובה ביותר. ואולם אם נפליג עוד קצת באותו הכיוון, נוכל גם לתהות איזו סיבה בכלל תוכל להיות לתנועה שלנו  בעיר נעצרת שהתשתיות שלה מסוגלות לנוע במהירות האור ולספק  מענה לכל צורך.

פיתוח ערים תת קרקעיות –  עיר תת-קרקעית כוללת מערכת מנהרות תת-קרקעיות המחברת בין בניינים, בדרך-כלל במרכזי הערים. הבניינים עשויים לכלול מבני משרדים, מרכזים מסחריים, תחנות רכבת ורכבת תחתית ומרכזי בידור שונים. העיר התת-קרקעית לרוב נגישה באמצעות המרחב הציבורי בכל אחד מהמבנים המחוברים אליה, ולעיתים יהיו לה גם כניסות ייעודיות נפרדות. ערים תת-קרקעיות חשובות במיוחד בערים עם אקלים קר, מאחר שהן מאפשרות את המשך פעילות מרכזי הערים במשך השנה כולה, ללא קשר למזג האוויר השורר בחוץ. הרחבה של העיר התת-קרקעית תאפשר להעביר את כל מערך התמיכה העירונית אל מתחת לאדמה, הן כדי לחסוך מקום בערים צפופות והן כדי להימנע מאירועי חום וקור קיצוניים מגמה שתלך ותגבר בעולמנו, שסימניה הראשונים כבר ניכרים.

גם כיום כל מערך התשתיות הרטובות והפסולת בעיקר תת-קרקעי, ולפי אותו היגיון, אפשר לעשות שימושים במעברים תת-קרקעיים גם לצורך העברת משלוחים העשויים להגיע ליעדם במהירות רבה באמצעות רובוטים או בהובלה אוטונומית. בארה"ב כבר מתכננים פרויקטים להקמת  ערים שהם מרכזים לוגיסטיים הבנויים אך ורק לרובוטים. אלו יתפעלו  את כל תחנות העבודה במערך ייצור מזון ויוציאו  אותו במשאיות אוטונומיות לטבעות החיצוניות של העיר. גם משם תיעשה התפוצה  באופן  תת-קרקעית. המזון יובל לתוך מרכזים קטנים יותר שימוקמו  כנראה בחניונים של בניינים, שלא יהיה בהם צורך מאחר שהתושבים לא יחזיקו רכבים פרטיים. בהולנד כבר קיים מרכז לוגיסטי רובוטי שבו מגדלים מזון, שבו אפילו האבקת השתילים מתבצעת על ידי דבורה רובוטית. מציאות זו מדגישה את הצורך בניצול רב-שימושי בשטחים ובמבנים.

רב-שימושיות (עירוב שימושים)– מגפת הקורונה, האילוצים והשינויים שכפתה על חיינו, חידדה את ההבנה לגבי הבזבוז הכרוך בשעות הרבות שבהן מבני ציבור, קמפוסים, אוניברסיטאות, בתי ספר ומשרדים עומדים בשיממונם, בלי שנעשה בהם כל שימוש. סביר מאוד כי  כל האזורים הללו יעברו טרנספורמציה כדי שניתן יהיה לעשות בהם שימוש יעיל יותר.

[52]

מופיעה גם ב:
,
,
2021

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

2020

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.