ערעור השליטה של יישויות בין-לאומיות ותאגידי ענק

מגמה חברתית

במהלך שתי המאות האחרונות צמח המסחר במהירות רבה והפך לחלוטין את כלכלת העולם, וכיום כרבע מסך הייצור העולמי מיועד ליצוא. רשתות כלכליות עולמיות מניידות במהירות מידע וכסף ברחבי העולם, ומבצעות עסקאות סחר של סחורות (מוצרים מוחשיים שנשלחים פיזית) ושל שירותים (סחורות בלתי מוחשיות, כגון תיירות ושירותים פיננסיים). רשתות הייצור של מוצרים ושירותים אלה הופכות ליותר מורכבות וגלובליות[335].

ממשלות הקלו על שיתופי פעולה כלכליים ומנעו סיבוכים בירוקרטיים כדי לקדם פתיחות במסחר. את ההסכם הכללי על מכסים וסחר (הסכם גאט"ט) החליף ארגון הסחר העולמי WTO, שהפיל חסמים ויישב סכסוכים בין מדינות. מוסדות כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית דחפו לרפורמה כלכלית שהדגישה ליברליזציה וערערה על התערבויות ממשלתיות המעכבות תהליכי שוק. ממשלות במדינות מפותחות רבות יישמו רפורמות כמו משמעת תקציבית וצמצום ההוצאה הציבורית, ששיקפו את העקרונות החדשים הללו גם אם לעיתים בלית ברירה. אולם הדרישות שהציבו הארגונים הללו למדינות החלשות לא תמיד הביאו לתוצאות רצויות ולשיפור הכלכלה, ולעיתים קרובות מדי, אף גרמו נזקים.[336]

כיום מורגש שינוי בתמהיל של המדינות, החברות והעובדים שעתידים לגרוף רווחים  בעידן הבא. הבנת הגורמים להשתנות הנוף תסייע לקובעי המדיניות ולמנהיגי העסקים להתכונן לפרק הבא של הגלובליזציה, להזדמנויות ולאתגרים שיביא עימו[337].

מה שלבטח ברור הוא שחלק מהמדיניות העתידית עוסקת במאבקי מדינה-תאגיד. ממשלות הבינו כי המאבקים שהן צריכות לנהל אינם ממוקמים בגזרה המדינית-צבאית בלבד ומול מדינות יריבות, אלא בזירה חדשה, אל מול תאגידי ענק בעלי כוח גלובלי, בעיקר ענקיות הטכנולוגיה, שבהן מושקע  עיקר הכוח הכלכלי-פוליטי, אם כי לא בהן בלבד. מזה  שנים רבות תאגידים גדולים ובין-לאומיים משמשים כשחקנים מרכזיים בשווקים כלכליים ופוליטיים. הם הולכים ומתעצמים ועימם גדל המקום שהם תופסים  בחיינו. תאגידים אלו ששווים מאות מיליארדי דולרים, מקיימים פעילות בין-לאומית החולשת כמעט על כל מדינות העולם, מספקים שירותים למיליארדי משתמשים/צרכנים וכובשים ומעצבים מחדש שווקים שלמים שבאמצעותם הולכת ומתחזקת השפעתם  על הכלכלה העולמית כולה. לתאגידים כוח פוליטי עצום, וניתן לומר שכיום עיקר הפעילות הכלכלית העולמית אינו מתבצע בחסותן של מדינות העולם, אלא תחת חסותם של תאגידים רב-לאומיים, שלרובם עוצמה כלכלית בסדר גודל של מדינה בינונית. על מדינה המבקשת לאכוף את חוקיה על תאגיד שכזה, להתמודד  עם יריב רב-עוצמה, בעל אמצעים כספיים עצומים והשפעה פוליטית. במציאות זו מוגדרים מחדש יחסי הכוח בין הרשות לבין התאגיד הפרטי, כך שהתשובה לשאלה מי החלש ומי החזק, כבר אינה מובנת מאליה[338].

סביבה תחרותית עם טכנולוגיות שצומחות במהירות היא תנודתית, נתונה בסיכון מוגבר לסכסוכים ודורשת חוקים עדכניים, רגולציה, נורמות וגבולות חדשים באזורי התחרות היותר המשבשים. לכן, ממשלות ומוסדות בין-לאומיים רבים העלו לראש סדר העדיפויות שלהם קידום חוקים רגולטוריים שמטרתם היא למנוע התחזקות תאגידים. לדוגמה, צו נשיאותי של הנשיא ביידן מנחה את זרועות הממשל לקפדנות רבה יותר בענייני אישור מיזוגים של חברות ותאגידים, בדגש מיוחד על רכישות שבהן החברה הנרכשת היא מתחרה בהתהוות, וכן ביחס למיזוגים סדרתיים, למיזוגים לצורך צבירת נתונים, לתחרות דורסנית שבה מוענקים מוצרים בחינם ומיזוגים שיש בהם פוטנציאל השפעה על פרטיות המשתמשים.[339] התאגידים, מצידם, אינם חוששים להפנות את עוצמתם נגד ממשלות. לדוגמה, בצעד אגרסיבי חסר תקדים, פתחה פייסבוק מאבק מול ממשלת אוסטרליה וחסמה את הגישה לחדשות דרך הפלטפורמה שלה במדינה. גם גוגל איימה להעלים את החדשות ממנוע החיפוש במדינה בעקבות חוק המחייב את ענקיות הפלטפורמות המקוונות לשלם לאתרי חדשות עבור תכנים שהן מפרסמות. מדינות רבות תומכות במאבק של אוסטרליה, וקרוב לוודאי הדבר ישליך על מדינות מערביות רבות אחרות המעוניינות לצמצם את שליטת התאגידים ואת עוצמתם[340].

ענקיות הטכנולוגיה, גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ונטפליקס (חברות "FAANG") ודומותיהן, שולטות בזירת הטכנולוגיה העולמית. בזירת מוצרי הצריכה קיימים עשרה תאגידי ענק מובילים השולטים בייצור רוב המוצרים הנרכשים בעולם. (ראו: תרשים 48). 90% מעולם התקשורת הגלובלית נשלט על-ידי שישה תאגידי מדיה; 37 בנקים בארה"ב התמזגו לארבעה תאגידי בנקאות[341] ועשרת המוסדות הפיננסים המובילים בארה"ב מחזיקים ב-54% מהנכסים הפיננסיים במדינה.[342] אין ספק שאובדן השליטה של המדינות על תאגידי הענק פוגע בסדר החברתי, הפוליטי והכלכלי, והקריאות לפירוקן כבר הפכו לשגרה, אך החקיקה בנושא איטית מאוד, והתאגידים, מצידם, עושים כמיטב יכולתם כדי למנוע אותה.

בזירה זו, ממשלות יריבות משלבות ידיים על מנת להכפיל את כוחן כנגד גופים אלו ופועלות באופן סימולטני להגבלת כוחן של חברות הענק ובהיקף שתעשייה יחידה מעולם לא חוותה קודם לכן. בפגישת שרי האוצר של מדינות ה-G7 (יוני 2021), הוחלט על מס חברות גלובלי בגובה 15% שייגבה מחברות בין-לאומיות בכל מקום שבו הן פועלות.[343] סין קנסה באפריל 2021 את ענקית האינטרנט עליבאבא בסכום שיא של 2.8 מיליארד דולר על פגיעה בתחרות. בנוסף היא הורתה לבצע שינוי מהותי בחברה האחות, אנט גרופ, והזהירה חברות טכנולוגיה אחרות כי כדאי להן לציית לחוקים של בייג'ין.[344] בארה"ב הוציאו חבילת רפורמות כוללת שמטרתה להקשות על חברות הענק להשלים מיזוגים והאוסרת עליהן להחזיק בבעלותן עסקים הנמצאים בניגוד עניינים.

תרשים 48 תאגידי הענק השולטים במוצרי הצריכה וחברות הבת השייכות להם. פורסם באתר החדשות החברתי Reddit תחת הכותרת The Illusion of Choice (אשליית הבחירה החופשית)[345]

 

מדובר במאמץ החוקתי המקיף ביותר לייצר רפורמות בחוקי התחרות הכלכלית הישנים. הרפורמות מייצרות גם שינוי מבני הנוגע לשליטה במידע הנאסף ברשתות, במטרה להחזיר את השליטה במידע האישי לידי בעליו. לדוגמה, משתמש פייסבוק יוכל לקחת את כל המידע שלו מהרשת החברתית ולעבור עימו לרשת מתחרה המספקת שירות דומה. הדבר דומה לבעלות על כתובת מייל או מספר טלפון המאפשר לבצע ניוד לספק מתחרה.[346] בסוף 2020 הציגה נציבות האיחוד האירופי שתי הצעות חוק שנועדו לסייע לפקח על הכלכלה הדיגיטלית, אשר הפרתן יכולה לגרור קנסות של עד 10% מההכנסות העולמיות השנתיות. הצעה אחת נועדה להגן על המשתמשים, והשנייה – לשמור על התחרות.

בנוסף, נאבקות הרשויות בתאגידי הטכנולוגיה גם על חסימת חופש הביטוי ברשתות החברתיות. חוקרים ופעילים למען חופש הביטוי מזהירים כי מנגנוני הסינון שמפעילות ענקיות האינטרנט הם למעשה מנגנוני צנזורה דורסניים, המנוהלים על ידי גופים שבראש מעייניהם עומד רווח כלכלי ולא שמירה על חופש הביטוי.[347] במסגרת כנס של הליגה נגד השמצה, השחקן סשה ברון כהן מתח ביקורת חריפה על התנהלותן של הרשתות החברתיות הגדולות, ובפרט על פייסבוק ומייסדה מארק צוקרברג, שלדבריו מאפשרים הפצת שקרים, ותכנים של הסתה ושנאה.[348] הצנזורה של מנהלי התוכן ברשתות החברתיות הגדולות, דוגמת פייסבוק וטוויטר על פוליטיקאים אמריקאים, צנזורה שהגיעה לשיאה בחסימתו של הנשיא האמריקאי הקודם דונלד טראמפ בעודו מכהן, מעלה תהיות רבות. זוהי צנזורה שאין מאחוריה שם או פנים, ושבאבחת מקש אחד היא יכולה, מסיבותיה שלה, לגזול מכל אדם את הגישה לאינטרנט, ובכך למנוע ממנו את זכות ביטוי בסיסית, שבאמצעותה יוכל להגיע לכלל הגולשים ברשת.

[335] , [336]

[337] Globalization in transition: The future of trade and value chains, מקינזי

[338] נאום היועץ המשפטי לממשלה בוועידת ישראל לעסקים 2018 של גלובס בבנייני האומה בירושלים

[339] , [340]

[341] ג'יי פי מורגן צ'ייס, בנק אוף אמריקה, וולס פארגו וסיטיגרופ

[342] ,[343] ,[344],[345] ,[346] , [347] , [348]

מופיעה גם ב:
,
,
2021

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

2020

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.