עבור לתוכן

הצצה לגיליון שעמום

שעמום

שעמום יוצר תחושה שמשהו חסר. מתלווה אליו תחושה מבלבלת של רצון עז לעשות משהו. אותו גירוי לעשות "משהו" הופך אותו לכל כך קשה, הוא גם מה שהופך אותו לנהדר.

"ילדים צריכים 
לשהות בשעמום, 
כדי שהעולם יהפוך 
להיות שקט מספיק 
והם יוכלו לשמוע 
את עצמם" 
 ד"ר ונסה לפואינטה

איזה שעמום… 

ד"ר איריס פינטו, מערך המו"פ

שעמום נתפס כרגש שלילי הקיים אצל מרבית היונקים, ומתאפיין בחוסר עניין בגירויים פיזיים או רגשיים. שעמום מוגדר כרגש לא נעים, המתעורר באדם כאשר הוא חש שאין לו שום דבר מעניין או משמעותי לעשות. במצב זה עלולות להשתלט עליו תחושות של אדישות, אפתיה ודיכאון, המלוות בחוסר אנרגיה ויוזמה. ביטוי חיצוני לשעמום יהיה לרוב ירידה בתנועתיות, עד כדי בהייה בעצם מסוים.
שעמום תלוי לרוב באיכות האינטראקציה בין האדם לסביבה, ומתרחש במצבים בהם יכולת האדם עולה על דרישת הפעילות שבה הוא עוסק – עקב נפילות קשב קצרות או עקב חדגוניות בפעילות ובגירויים.
קיימים גם הבדלים בין אישיים הקשורים לנטייה לשעמום, המתפתחים עד גיל ההתבגרות: יש שמפתחים קשב ונטיה לפעילות, בעוד שאחרים מפתחים הרגלים של חוסר מעורבות, המובילים לדפוסי חשיבה והתנהגות המאופיינים על ידי שעמום ואפתיה.

״החיים, רבותי, הם משעממים. אסור לומר את זה."

ד"ר גדי און, פסיכולוג וחוקר של תופעת השעמום.

וזאת עובדת חיים: שום דבר אינו משמעותי בכוחות עצמו או מטעם עצמו. הוא נהיה משמעותי רק בכוח התשוקה שלך אליו, מה שאנחנו קוראים סקרנות או עניין. ומרגע שהוא נהיה משמעותי, הוא נהיה פתאום חשוב מאד, ואתה, באורח פלא, הופך להיות אדם בעל משמעות, שלומד להכיר את עצמו ולדעת משהו על מקומו בעולם. התהליך הזה נותן לחיים טעם. אבל כמו החיים עצמם, הוא זמני וחולף. התשוקה לעולם לא יכולה לקבל סיפוק מלא. היא מעדיפה להיות אפשרות ולא מימוש, עתיד ולא הווה. זה טבעה. ככה זה.
מאה עשרים ומשהו מאמרים אקדמיים על שעמום בהקשר החינוכי כבר קראתי. חלק מהרעיונות מעולים, הכותבים נבונים, הנושא חשוב מאד, אבל האמצעים להפיג את השעמום נורא משעממים. משמעות היא כל כך קשה להשגה, כל כך קשה לשמור עליה. השחיקה לא שמה על התשוקות שלנו, אבל את זה בואו לא נספר לילדים.