הצצה לגיליון מוטיבציה
איזהו איש חינוך? הנע ממקומו. מה מניע אותו? מאיפה הכוח הזה בוקע? האם זו תנועה חיצונית שנוגעת? תסכול מהמצב? חזון חסר מעצורים? זו בוודאות לא תנועה שגרתית רציפה, אלא כוחות חזקים היוצרים תנופה.
מוטיבציה
ד"ר איריס פינטו, מערך המו"פ
הֲנָעָה (הֲנִיעָה), ובלועזית מוטיבציה, היא הכוח הדוחף אותנו לעשייה שיש עמה תוצאות מתגמלות, ואל המקום אותו אנו מייעדים לעצמנו כמטרה.
בליבת המושג קיימות אנרגיה ותנועה, המעוררות את האדם להתחיל בפעולה ולהתמיד בה.
מקור המוטיבציה הוא במוח, במערכת הלימבית. זהו חלק רגשי וראשוני שאינו חושב בשפה קוגניטיבית ורציונלית, אלא פועל ומגיב מתוך רגישות וערנות לתשוקות ולסכנות. המערכת מעודדת חזרה על התנהגות מהנה, באמצעות מנגנון הגמול וההנאה. המוליך העצבי דופמין, המתפקד כמתווך בתהליך, תורם לוויסות המוטיבציה – באמצעות למידת הטוב והרע, בחירת פעולות שיובילו להשגת הטוב והימנעות מדברים שליליים.
מוטיבציה לרצות מוטיבציה
מור אסאל | מומחית הורות ומשפחה, מוסמכת מכון אדלר, מחברת רב המכר "איך ללטף קיפוד"
כהורים וכמורים, חשוב לנו שהילדים ירצו.
שירצו ללמוד. שירצו להתאמץ. שירצו להתפתח.
רק מה שאנחנו שוכחים, זה שלרצות עבור מישהו אחר זו קרוב לוודאי הדרך הגרועה ביותר להניע אותו לפעולה.
כי כשמישהו רוצה בשבילנו, אנחנו נוטים להגיב באחת משתי צורות:
מתנגדים בכל הכוח ("אני מחליטה על עצמי ודווקא לא אגיש את העבודה!")
מאפשרים לרצון של האחר לנהל אותנו, מבלי לגדל רצון עצמאי משלנו ("אני אעשה מה שאמרת לי לעשות, אבל את המינימום, כן?").
אף ילדה לא רוצה כי רצו בשבילה. אף ילד לא גידל רצון עצמאי כי היו ממנו ציפיות.
כדי שלילדים יהיה רצון עצמאי, הם זקוקים למרחב שבו הרצון שלהם יכול לגדול. ולא פחות, הם זקוקים למבוגר שיסביר להם שזה בסדר לרצות. שהם לא חייבים לציית. שהציפיות המשמעותיות הן אלה שיש להם מעצמם ומעצמן.
כדי שילד ילמד לרצות, הוא צריך מבוגר שישאל אותו: "תגיד, מה אתה רוצה?"
כדי שילדה תלמד לרצות, היא צריכה מבוגרת שתגיד לה: "יופי. ומה עוד את רוצה?"
ילדים שלומדים שהרצונות שלהם חשובים, ילמדו לעבוד עם רצון כמו כלי, ולכוון אותו בכל פעם למטרה שלהם. הם יהיו ילדים בעלי מוטיבציה טבעית, כי הנחנו להם לרצות.
