עבור לתוכן

משחק

פעולה לשם שעשוע | Play

ילדה קופצת על טרמפולינה
גרפיקה

היה לי קוף קטן, כלומר, לא ממש קטן – הוא הגיע לי כמעט עד לפופיק. שזה די גדול בממדים של ילדה. וגם לא ממש קוף, הוא לא טיפס על עצים ואכל בוטנים – הוא היה מלא פרווה וממולא באקרילן ובכותנה דחוסה. והקוף הזה היה כל עולמי – ומבחינתי, היינו אחד; כשלי היו אבעבועות – מיד לקחתי טוש סגול וניקדתי גם אותו. הוא בא איתי לכל מקום שרק יכולתי לקחת אותו. לגן, לחברה, לסבא וסבתא, לנסיעות ארוכות… אפילו לעבודה של אמא ואבא – שם הוא ממש עבד איתי וספרנו יחד מטבעות של כסף. ובסוף היום היה מתעייף ונכנס איתי לישון. אני חושבת שהשיא היה כשהוא נכנס איתי ממש עד לפתח חדר הניתוח – וחיכה לי מיד עם ההתאוששות. 

ועם כמה שאהבתי לקחת אותו איתי לכל מקום אליו הלכתי, הקסם האמיתי היה קורה דווקא כשהיינו נשארים. כשהיינו רק שנינו. ביחד היינו עולם ומלואו בחדר קטן. עברנו יחד כל כך הרבה הרפתקות בכלום שעשינו – לו רק יכולתם להציץ לזכרונות האלו, מיד ליבכם היה מתמלא בערגה.

שם התאמנתי בלהיות גדולה, גם כשהייתי הכי קטנה. שם הייתי מלכת היופי או מלכת הכיתה. שם הייתי גננת, שם הייתי רופאה. שם העמדתי פנים שאני ממש חצופה, והיה לי אומץ להגיד כל מה שאני רוצה. והשמיכה שלי? היתה גלימה. וכותנת הלילה נקשרה על הראש והפכה לצמה ארוכה ארוכה, שכל כך רציתי ואף פעם לא קרתה. והקוף? הוא היה הילד שלי – ואני הייתי אמא שלו. הוא היה החברה הכי טובה שלי, זאת שתמיד מקשיבה. ולפעמים הוא היה רק קהל, שותף שקט לעולם הפנימי שלי. למשחק, שהוא החיים עצמם.

ואם תשאלו אותי איפה למדתי את החיים – זה היה שם, בהעמדות הפנים, בדמיונות, בנבכי המאוויים הפנימיים. ולפעמים, גם אחרי הרבה שנים – אני עוד נזכרת באותם המשחקים.

רוצה לשחק איתי?

איתי החיים משחק הרבה
(ספרו של דויד גרוסמן)

משחק. פשוטו כמשמעו.

זה עלול לבלבל, בעיקר כי לאחרונה ״משחוק״ ו״גיימינג״ הצטרפו לחבורה – אז רגע לפני שנתחיל, קצת סדר:

  • מִשְׂחוּק (גֶּיְימִיפִיקַצְיָה) – לפי האקדמיה ללשון עברית, משמעו שימוש במאפיינים של משחק בהקשרים אחרים, כגון למידה ועבודה
  • מִשְׁחֲקָנוּת (Gaming גיימינג) – הכוונה לכלל הפעילות הקשורה לתחום משחקי המחשב ומשחקי וידאו, הנעשית לרוב בקונסולת משחקים, במחשב או בטלפון חכם ייעודי.

אבל יש גם משחק. פשוט משחק. משחק חופשי.

שטויות ברומו של עולם

הִַמִּשְׂחָק

לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְבַד
אָז יֵשׁ לִי מִשְׂחָק מְיֻחָד:
חוֹלֶמֶת אֲנִי בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת
וּדְבָרִים נִפְלָאִים מַתְחִילִים לִקְרוֹת.

אֶתְמוֹל, לְמָשָׁל, בָּרְחוֹב שֶׁמִּמוּל
הִתְפּוֹצֵץ הַצִּנּוֹר וְהָיָה מַבּוּל,
וּבָאוּ הֲמוֹן יְלָדִים,
עִם סִירוֹת וּדְלָיִים וְכַדִים,
וַאֲנִי עִם גַּלְגָּל הַצָּלָה,
וְהָיְתָה הַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה.

הָיָה לִי מַזָּל וְאַף מְבֻגָּר
בִּכְלָל לֹא רָאָה שֶׁצִנּוֹר נִשְׁבָּר,
וְאִישׁ לֹא תִקֵּן מֵעוֹלָם,
וְהָרְחוֹב נֶהְפַּךְ לְיָם,
וְשַׁטְנוּ מַהֵר בְּסִירוֹת
לַהֲמוֹן אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת.

לִפְעָמִים זֶה נִפְלָא לָשֶׁבֶת לְבַד
וּלְשַׂחֵק בַּמִּשְׁחָק הַמְּיֻחָד.
וּפַעַם, כְּשֶׁאֵין לָכֶם מַה לַעֲשׂוֹת,
אִם תִּרְצוּ – גַּם אַתֶּם יְכוֹלִים לְנַסוֹת.

מתוך המחזמר "זרעים של מסטיק" | מילים: לאה נאור

תורת המשחקים

אז מהו משחק? | ד״ר איריס פינטו

משחק הוא פעילות בידור ופנאי, הדורשת לרוב הבנה מופשטת או הפעלת הדמיון, הנעשית למטרת הנאה או למידה ומנותקת מצורכי הקיום המיידיים. לבד מן ההנאה, משחק הוא צורך קיומי חשוב התומך בתהליכי למידה. מרבית היונקים נוהגים לשחק במהלך הילדות. האדם הוא אחד היונקים היחידים הממשיך לשחק כל ימי חייו. תופעה זו קרויה נאוטוניה – מונח שמקורו במחקרים גרמניים, המלחים צמד מושגים מיוונית שמשמעותם "נטייה להישאר צעיר". 

המשחק מלווה את האדם בכל גיל, מקום וחברה

עוד בתקופה הפרה-היסטורית ידוע כי האדם שיחק במשחקים. בתרבויות קדומות המשחקים היו חלק מהפולחן הדתי ועד היום יש משחקים הקשורים לחגים, כמו משחקי סביבון בחנוכה. משחקים רבים מועברים מדור אחד למשנהו וניתן למצוא משחקים דומים במדינות שונות, גם אם בשינויים קלים. בשנות ה-80 החלו משחקי המחשב לכבוש את השוק. הם נועדו במקור לשעשוע, אך בהמשך החלו לתפוס מקום גם בתהליכי חינוך ולימוד, כאשר הם רוכשים להם מאמינים אדוקים לצד מתנגדים חריפים. 

פעילות המשחק אינה ייחודית לבני אדם. גם בעלי חיים צעירים משתעשעים בעת הפעלת גופם, ובמיוחד גורי יונקים. משחקים של בעלי החיים מדגישים תכונות כמו חוקיות, לקיחת תפקיד והעמדת פנים, תיחום בזמן ובמקום וכד'. 

מטרת המשחק היא להשתעשע, לפרוק מרץ ולמצוא דרך להיכרות מעמיקה עם הסביבה. משחק יכול לתרום להפגת מתחים, לחידוש כוחות ולהתנסות בחוויות חיוביות. דווקא משום כך משחק הינו פעילות הנעשית לשמה, ואינה משמשת ככלי להשגת פיצוי חומרי, טובת הנאה או תועלת אישית. 

להבדיל מתהליכים טבעיים אחרים, המשחק הוא מעשה הנובע מרצון ולא מכורח. לאור זאת, נהוג להפריד בין משחקים לבין עבודה, המוצעת בעיקר עבור פיצוי או תגמול כלשהו. כמו כן, נהוג להפריד את המשחקים גם מאומנות, תחום הנוגע בביטוי רעיונות, דעות ואמונות. פעילות משחקית מתאפשרת רק כל עוד מתקיימים תנאים בסיסיים המבטיחים הגנה על המשחקים ועל סביבתם, כדוגמת כללים ברורים ומוגדרים; בחירה חופשית והשתתפות מרצון של השחקנים, ללא כפייה חיצונית כלשהי; קביעת מסגרת זמן ברורה להתחלה ולסיום המשחק; והגדרת המרחב בו מתקיים המשחק.

בלי משחקים

משחק וחינוך

המשחק חיוני להתפתחות תקינה. משחק מלווה את האדם לאורך כל חייו, אך סוגי המשחק משתנים עם הגיל. בשנות החיים הראשונות, חשיבות המשחק היא בהנאה המיידית שהילדה או הילד מפיק ממנו, מה שמשליך על ההנאה מהחיים עצמם. רוב הלמידה של פעוטות נעשית מעצם ההתנסות והמשחק בעזרת החושים.

למשחק יש תרומה חשובה ביותר להתפתחות הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילדים, מאחר שהוא מהווה הכנה למצבים עתידיים כמו מילוי חובות, תפקוד כבוגרים והתנסות חברתית משמעותית בתהליך החיברות. 

בנוסף להנאה מעצם המשחק, זוהי גם הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה משמעותית, שכן כל משחק יכול לזמן פיתוח של מגוון כישורים שונה. באמצעות המשחק הילד מתחיל להבין איך דברים פועלים, מה אפשר לעשות עם חפצים שונים, מהם חוקי ההתנהגות בסביבתו החברתית ועוד. מכיוון שלילדים יש יכולות למידה גבוהות, כל שצריך לעשות הוא לאפשר להם לעסוק במשחק חופשי, תוך הענקת תחושת ביטחון ביכולתם לשחק וללמוד בכוחות עצמם. 

במהלך ההתפתחות התקינה, גם ילדים מוכשרים מאוד נתקלים במגוון קשיים יומיומיים. עיסוק באותם קשיים באמצעות משחק, מאפשר לילד להתמודד עם בעיות מורכבות צעד אחר צעד, תוך כדי התמודדות עם תהליכים פנימיים שהוא לא לגמרי מודע אליהם. עם ההתבגרות מתמעטות ההזדמנויות הספונטניות למשחק, לכן עולה הצורך להתפנות במודע למשחק בשעות הפנאי.

"אתה יכול לגלות טוב יותר את אופיו של אדם במשך שעה אחת של משחק, מאשר במשך שנה שלמה של שיחה"

אפלטון

מסדרים את החיים בלחיצת כפתור על הדמיון | ד״ר טל שריר

מסדרת ענפים ואבנים בשורה. "אתה רואה, אבא? אני בונה לנמלים גשר!"
מסדרת עלים במעגל. "וזה הבית שלהם, רוצה לעזור לי לבנות?" 

"אני אלבש את הגלימה ואגיע להציל אותך, תטפס על הכיסא ותקרא לי מהר לפני שהדרקון הרשע יגיע…. רגע, אני אהיה הדרקון ונשים את הבובה על הכיסא ותנסה להציל אותה… טוב…. בסדר" .

מטפסים, מנתרים, מארגנים ומסדרים את העולם במחשבות על כנפי הדמיון. שם הכול מסתדר כל כך מהר. משחקי ה"כאילו" הופכים את הבעיות לקלות ובנות פתרון מהיר… כבלחיצת כפתור.

אנחנו מתבוננים מהצד, ספק מזלזלים ספק מקנאים.
מזלזלים בהעמדת הפנים של המשחק ואומרים לעצמנו בלב, "חכו, חכו שהחיים האמיתיים יגיעו…" ובאותה נשימה מקנאים – מקנאים בתמימות שהשארנו מאחור בימי הילדות שלנו, וברוחק הראייה האחר והשונה, מין עדשת התבוננות שכבר הפסקנו להתבונן דרכה על החיים. 

כשאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים מציאות. זה אולי נשמע מופרך בהתחלה, אך מחקרים מראים כי משחקי דמיון ומשחקי "כאילו" בילדות עוזרים לנו ליצור את המציאות באמצעות אימון. 

קל לנו ליפול למלכודת הזלזול ולנפץ את עולם הדמיון בכמה מילים של מבוגרים – אה, זה…. שום דבר זה….. סתם וילון. כפי שהיטיבה לתאר בספריה מיריק שניר המופלאה.
אבל לא, זה לא סתם וזה לא שום דבר. זה עולם ומלואו! ופעם גם אנחנו יצרנו אותו.

 אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה

(תהילים קכ״ו, ב)

בחיפוש אחרי ה-Flow האבוד | הדס שבט

"המשחק הוא אימון נוירולוגי", טוען חוקר המשחק פיטר גריי. כשילדים נכנסים למשחק חופשי, עמוק ואמיתי, הם נכנסים לא רק למגרש האימונים של הגוף, אלא ממש לאימון שמפתח את יכולות המוח ואת מערכת העצבים. אימון מיוחד, שלא מתאפשר בשום פעילות המונחית על ידי מבוגר, רק במשחק חופשי שהילד עצמו מוביל ויוזם. 

בשנים האחרונות יש הרבה מחקרים ומודעות להשלכות ההרסניות של סטרס במינון גבוה על ילדים ומבוגרים. אבל חשוב להגיד שלפעמים סטרס הוא דבר חיובי ודווקא בתהליך התפתחות ולמידה יש לו תפקיד חשוב. כהורים ומחנכים, אנחנו מתלבטים תמיד בשאלה, איך נאתגר את הילד, נאפשר לו להתפתח וללמוד אבל לא ניצור סטרס גדול מדי, שיכריע את חלון האיתגור שנכון לו, ויוציא אותו מוויסות. 

התשובה היא כמובן – ניתן לו לשחק, וכמה שיותר. 

במשחק החופשי, האמיתי, שאין לו תכלית, מתאפשר מצב מיוחד של זרימה (Flow), אותה זרימה שנחזור ונחפש כל חיינו הבוגרים. 

כי למשחק החופשי אין מטרה. הוא לא הישיגי ולא אמיתי ולכן גם נטול סטרס. במשחק החופשי הילד יכול לבחור עד כמה הוא לוקח סיכונים, כמה גבוה הוא מטפס על העץ; הוא בוחר עד כמה להתמודד עם הפחד שלו, כמה סטרס הוא יכול להכיל. כשאנחנו ניצבים בפני מצב חדש, מערכת העצבים שלנו סורקת את הלא-מוכר כאיום. הגוף נכנס למצב עוררות לקראת סיטואציה לא מוכרת. השילוב המופלא הזה, של עוררות בגוף בתוך סביבה נטולת סטרס, סביבה בטוחה, מאפשר מצב מיוחד של פלוֹאוּ. 

השקיעה אל תוך היצירה, הרגעים האלה שבהם אין עולם בחוץ, שכל מה שקיים זה הרגע הזה. הפלוֹאוּ של הידיים היוצרות, המוח החושב בשטף, המנוע הפנימי שרק רוצה לגלות עוד. הכול מתחבר ונראה הגיוני – כמה אנחנו מייחלים למצבים כאלה כאנשים בוגרים. 

אנחנו מודֶטים, נושמים במעגלים, טובלים במי קרח, צורכים חומרים משני תודעה… אבל בעצם –
היכולת להתמסר ליצירה ולהיות בפלוֹאוּ זוהי טכניקה שאנחנו מתאמנים עליה המון כילדים. כמו עוד דברים חשובים שידענו היטב ונשכחו מאיתנו לאורך השנים. 

אז אם תרצו להתאמן על יכולות הפלוֹאוּ שלכם, אל תחפשו רחוק בשפע סדנאות ומחקרים – אלא, לכו לחצר הגרוטאות, לארגז החול, לצמרות העצים, לשבילי השכונה. בין הילדות והילדים שם לומדים את הדברים שהכי חשוב לדעת בחיים. 

הדס שבט | מדריכת הורים וחוקרת את הדרך לילדות בריאה מתוך המשחק החופשי

פסיק

גן ילדים לאורך החיים | ד״ר ענת שפירא לביא

פרופ' מיץ' רזניק מהמדיה לאב של MIT, ממליץ בספר שלו Lifelong Kindergarten לעבור למערכת חינוך שתהיה דומה יותר בעקרונות שלה לגן ילדים, לאורך כל החיים. לטעמו, לא רק שהלמידה ה"בית ספרית" לא צריכה להשפיע על הלמידה בגן (מישהו אמר "הכנה לכיתה א"?), אלא להפך: הלמידה בגן היא זו שצריכה להשפיע על שינוי הלמידה, החל מבית הספר היסודי, דרך העל-יסודי ועד למוסדות להשכלה גבוהה. 

רזניק מציע לעשות זאת בעזרת התמקדות בארבעה עקרונות המתחילים באות P, המייצגים את מאפייני הלמידה הטבעית בגן הילדים, שאחד מהם הוא כמובן משחק (Play):

Projects – פרויקטים: למידה מעמיקה סביב פתרון בעיות חיים אותנטיות

Passion – תשוקה: למידה רלוונטית המתבססת על מוטיבציה פנימית של הלומדים והלומדות ועל תחומי העניין של כל אחד ואחת מהם

Peers – עמיתים: למידה בצוותים תוך שיתופי פעולה, שיח ער, ומגוון אינטראקציות רב-גיליות

Play – משחק: למידה פעילה שנותנת מקום למשחק חופשי, הנאה, לגיטימציה לטעויות והתנסויות חוזרות ונשנות

את הספר מלווה קורס חינמי מקוון של MIT, המאפשר ללמוד את הנושא בעיקר תוך צפייה בסרטונים קצרים ומלאי השראה (ויש אפילו כתוביות בעברית ובערבית לכל הסרטונים).

בסרטון שמתייחס לעיקרון המשחק, רזניק שואל כיצד נוכל לעזור לילדים ולילדות שלנו לטפח גישה משחקית כלפי כל מה שהם עושים בחייהם? ומה ההבדל בין משחק ב"לול לילדים", לבין משחק ב"מגרש משחקים"? פנו לעצמכם 8 דקות ותיהנו:

סרטון על עיקרון המשחק, מתוך ה-MOOC של רזניק

משחק בנייה מחדש

מהות הילדות היא משחק. משחקים 'בכאילו', בונים עולם, מתפרק, מנסים שוב ו… צומחים בו ומחוצה לו. חברת לגו ישראל, בשיתוף עם אגף מו"פ ועם אנשי חינוך העובדים עם ילדות וילדים מפונים, מפתחים ביחד את תוכנית ׳לגו. בונים למידה׳, תוך התנסות ומשחק בעולם האמיתי. התוכנית מזמינה לאוורר את הלב, לחבר, ללמוד אחרת, לעוף על כנפי הדמיון ולטעת תקווה. הפעילות במרחב היא חופשית או מונחית באמצעות קלפי לגו-GO. הקלפים הם סוג של 'דלת קסמים', שכאשר פותחים אותה, מגיעים לעולם דמיוני או לאתגרים שניתן להתמודד איתם באופן עצמאי או ביחד.

משחק קופסה
משחק בית
משחק חוץ

We don't stop playing because we grow old; we grow old because we stop playing

George Bernard Shaw

קחו קצת חול בכיסים

מעניין לחשוב שעולה קונוטציה מעט צינית כשמדובר במבוגרים משחקים. הרמת גבה, חיוך, גיחוך, תהייה… מחשבות על חוסר בגרות? אבל מרחבי המשחקים שלנו כמבוגרים זמינים, אם נרשה לנו לראות אותם ככאלה.

דמיינו חוף ים. אתם יושבים, חופרים בור, או בונים מגדל, בשקט, עם עצמכם (ואפילו מפליגים בדמיון והבור הופך לתעלה שמגיעה עד לסוכת המציל, שהופכת להיות הנתיב המהיר שלו ללב ים…). בשלב מסוים אתם קמים מהכיסא, כי הבור כבר נהיה עמוק או המגדל נהיה גבוה, ואתם נדרשים להפעיל את שאר הגוף. הראש מצטרף לחגיגה והדמיון פורה. אפשר לעשות שם דברים שבחיים עצמם אי אפשר.
ואז מגיע גל.

אתם בעבודה. חוף הים בא אתכם בכיס. וגם הרעיונות לא נשארו שם. אם היו פה דלי וכף, יכולתם לבנות כאן יופי של מגדל. מגדל רעיוני כמובן – כמו למשל לעשות משהו ש״בחיים עצמם״ אי אפשר. לו רק חיינו על חוף הים.

ארגז חול (או ארגז חול רגולטורי) הוא מושג מוכר ומתפתח בעולמות הניסוי והחדשנות. הוא מאפשר ניסויים תחת סביבה מאפשרת יותר, בעלת הקלות רגולטוריות (תחת פיקוח) – בתנאים המאפשרים להתנסות בחדשנות, לנהל סיכונים, לבדוק ״מה היה קורה אילו״, להסיק מכך מסקנות מבוקרות על ״החיים עצמם״ ולשנות בהתאם את הרגולציה (אסדרה).

כמו במשחק – אבל של גדולים.

"משחקים, הם היו כל כך חשובים לנו! איך הייתה נראית הילדות שלי אלמלא המשחקים! ובכלל, איזו מין ילדות זאת בלי משחקים?"

אסטריד לינדגרן

בפנייה השנייה ימינה וישר עד הבוקר

ונדי הדליקה את האור ופיטר ראה. 
הוא פלט זעקת כאב ונסוג בבת אחת
״מה קרה??״ הוא קרא שוב
וונדי נאלצה לספר לו:
״הזדקנתי פיטר... גדלתי מזמן״
״הבטחת לא לגדול!״ 
״לא יכולתי לשלוט בזה, 
אני אישה נשואה פיטר״ 
״לא. את לא!״

כך מסתיים לו ׳פיטר פן׳, סיפור שהוא משל על הכאב שבהתבגרות. בדרך מלונדון של המבוגרים אל ארץ הילדים הנצחית ארץ לעולם לא, הם חולפים בטיסה על פני הביג בן, תזכורת לזמן שגם הוא תמיד עף. 

האם באמת מדובר בשתי ממלכות שונות? המבוגרים שכחו מה זה להיות ילדים? למה אנחנו לא יכולים לשחק בשודדי ים, לאבד את הצל שלנו או לעוף עם אבקת פיות?

משחק מלוכלך

שחקי, שחקי

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

 מילים: שאול טשרניחובסקי

שיחקנו קצת ברשת ותראו מה מצאנו

אז איך בכל זאת מעצבים משחק?

"אם ניתן לילדים משחקים שכבר יש בהם את הסיפור, נמנע מהם לגלות ולהמציא אותו בעצמם״

״כשאני רואָה שהילדים יוצרים דברים שלא דמיינתי בעצמי – ככה אני יודעת שזה הצליח״ | Cas Holman
משחק מסוכן

חינוך הוא משחק;
משחק הוא צמיחה;
צמיחה היא הישרדות

Education for Protopia
בית ספר למשחק
איזה שיחוק!
גם לאושו יש מה להגיד בנידון

עכשיו? משחקים במלחמה?

״התעקשתי לא לקנות משחקי מלחמה – חרבות, רובים ושות׳. אבל הוא כל הזמן מוצא עם מה להילחם – כל דבר הופך לכלי נשק״
למרות האבסורד – דווקא משחק הוא הדבר הנכון כעת. מרחב המאפשר לנו להתבונן ולגלות מה מעסיק אותם, מה מתרוצץ בנפשם, למה הם חשופים, איפה הם מרגישים שהם גיבורים ואיפה הם צריכים חיזוקים.

ש(ו)בו לשחק
זה לא רק משחק מילים.

אז מה צריך?

בעצם – כלום.
אין הכנות מוקדמות, לא צריך ציוד מסוים. רק קצת אוויר – ולאפשר לזה להתקיים.

וגם קצת תקווה. ושְׂחוק.