עבור לתוכן

הצצה לגיליון העידן הקונספטואלי

The Conceptual Age
גרפיקה

אם לא נחשוב על בית ספר כמשוואה שיש לפתור אלא כקונספט שאפשר לחקור – מה ייוולד? עידן חדש בפתח, עידן בהתהוות… עידן האינטואיציה והשינוי בתודעה או עידן היצירה והדמיון? כך או כך, זהו העידן הגדול הבא…

עוד אימרה רלוונטית של פיקאסו...
IT TOOK ME FOUR YEARS TO PAINT LIKE  RAPHAEL,
BUT A LIFETIME TO PAINT LIKE A CHILD

העידן הקונספטואלי (מושגי)

ד"ר איריס פינטו, אגף מו"פ

עידן חדש בפתח, עידן בהתהוות… ייתכן שאנו כבר בתוכו וייתכן שרק לקראתו… זה סוג הדברים שנזהה רק בדיעבד. 

יש המתייחסים לעידן זה כאל עידן האינטואיציה והשינוי בתודעה, ויש המכנים אותו כעידן היצירתי או עידן הדמיון. כך או כך זהו העידן הגדול הבא של העולם המערבי.

התרבות המערבית מתחלקת לעידנים, העידן החקלאי הסתמך על הקרקע, העידן התעשייתי על הון, עידן המידע על ידע והעידן הקונספטואלי מתבסס על אינטואיציה, רעיון, יצירה ודמיון.

בעידן הקונספטואלי תהווה החשיבה המושגית מפתח, ומשמעה: 

יכולת לזהות דפוסים או קשרים בין מצבים שאינם קשורים באופן ברור, ולזהות נושאים מרכזיים או בסיסיים במצבים מורכבים. כולל שימוש בנימוק יצירתי, רעיוני או אינדוקטיבי או במילים פשוטות יותר היכולת לתפוס ולדמיין, לחזות ולשער, ולסכם ולהרהר.

למרות שעדיין לא לגמרי ברור כיצד ייראה העידן הבא, לפי פינק בספרו המוח האחר, בעלי המוח הימני ישלטו. בעידנים קודמים נדרש מעובדים למלא אחר הוראות, להיות אלגוריתמיים ולעקוב אחר מבנה, תבנית ומערכת כללים כמו: השקיית היבול בזמנים קבועים או בניית מכוניות בפס הייצור. בעידן הקונספטואלי, מצופה שאנשים יצטיינו בפתרון בעיות יצירתי ובדרכי חשיבה שונות, יעצבו יחד פתרונות טובים יותר, באמצעות סינתזה של דברים שונים לכאורה ויסבירו רעיונות חדשים ולא ידועים באמצעות מטאפורות.

מה זה כסא?

נעמה כהן, מעצבת מדיניות תכנון. אוהבת כסאות.

אז מה זה באמת כסא? 

סביר להניח שהתשובה תהיה משהו כמו: ״מן רהיט, שכולל מושב, אולי גם משענת וסביר להניח שארבע רגליים״. נכון? 

אז בואו ננסה לחשוב על זה אחרת. נמחק לרגע את הידיעה הברורה לנו שכך כסא נראה – ונבנה אותו מחדש. 

ועכשיו נעצב לא כסא, אלא ״אפשרות לשבת״ – מאיפה נתחיל? על מה נחשוב קודם? על הצורה שניצור או על הצורך לשבת? 

אולי עומדים לרשותנו מגבלות מסויימות, או צרכים מסויימים שיתוו את העיצוב כמו גודל, חומר, צורה, או מקום? אולי אופן הבנייה או הייצור של אותה ״אפשרות לשבת״ היא זו שתעצב אותה? או בכלל מה שיעמוד לנגד עיננו היא חוויית הישיבה השונה – או המראה הייחודי?  או בכלל משך הישיבה? 

ובכלל, מהי ישיבה? והאם היא מצריכה ״אפשרות״?

תרגיל בסיסי בעיצוב. בפירוק תודעה. בשאילת שאלות. 

ומאז שאני מכירה את התרגיל הזה, אני בוחנת איתו את החיים – ובהגיענו לעצב משהו (אנחנו מעצבים הכל!) השאלה הנשאלת היא: מה אנחנו רוצים *באמת* לעצב פה? לא באוטומט ״כסא עם ארבע רגליים״, אלא את האפשרות לשבת. ובשיעור? ובמפגש האישי? מה אנחנו רוצים באמת לעצב?

וכסא? רוצים לראות איך עוד הוא יכול להראות? לחצו

ואחרי שתראו, חשבו

אם לאפשרות לשבת יש כל כך הרבה צורות – לחינוך כמה יש?