הצצה לגיליון שלומות
רובנו הגענו ל׳כאן׳ מתוך רצון להשפיע, לתקן, להפוך את העולם למקום טוב יותר. לגעת באדם, בנימי נפשו, ולתת לו את הבטחון להתהלך ולפעול בעולם, מתוך ידע, כלים, ערכים ויכולות, שיסגל לעצמו ויאפשרו לו לחיות חיי רווחה מלאים ומשגשגים. חיים של שלומות.
שְׁלוֹמוּת
ד"ר איריס פינטו, אגף מו"פ
האקדמיה ללשון עברית מגדירה שלומות כמצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית המושגת על ידי אורח חיים בריא, התעמלות, פיתוח מודעות עצמית ועוד
רווחה נפשית היא מושג המתאר את המידה בה תופס האדם את האיכות הכוללת של חייו כחיובית ורצויה. המושג מבוסס על תפיסות הפסיכולוגיה ההומניסטית, הממוקדת במימוש והרחבת אנושיות האדם, התפתחות ויצירה וחיפוש אחר מקורות כוח, תפוקות חיוביות והתמודדויות יעילות עם המציאות.
מחקרים מצביעים על קשר חזק בין שלומות ומגוון השלכות חיוביות. בהיבט הבריאותי, שלומות תורמת למערכת חיסונית חזקה ולתוחלת חיים גבוהה יותר. בזוגיות שלומות תורמת לרבייה ולשביעות רצון הדדית, בהיבט החברתי נמצא שאנשים שמחים יותר נוטים להתנהגות פרו-חברתית גבוהה יותר. ברמת הקהילה, נמצא ששלומות תורמת לצמצום אחוזי פשיעה וצמיחת הון חברתי.
לאור זאת, מדינות רבות, מפתחות דרכים אפקטיביות להגברת הרווחה הנפשית של אזרחיהן.
Growth Mindset (ובעברית, דפוס חשיבה מתפתח)
אסף שדה, יועץ בכיר במתודיקה
לפני עידן הסליים, כשחילקו לנו בגן פלסטלינה, היא הייתה קשה כמו אבן. לישה אינה תמיד קלה – היא דורשת השקעת אנרגיה. בדיוק באותו אופן, "לישת" המוח הפלסטי שלנו (Neuroplasticity) יכולה להיות מאתגרת עבורנו, ולמרבה השמחה, תמיד אפשרית.
ידוע כיום שהמוח שלנו גמיש ולא רק גמיש, אלא ממש פלסטי – כלומר הוא מתנהג כמו פלסטלינה שאפשר בכל רגע לשנות את צורתה והצורה החדשה היא שתישמר.
תפיסת ה Growth Mindset שהוטבעה על ידי פרופ' קרול דווק עוסקת ביישום של גמישות המוח בתהליכי למידה, התנהגות אירגונית ומנהיגות. בבסיס התפיסה ניצבת האמונה שמיומנויות, תכונות ויכולות מתפתחות באמצעות עבודה קשה ואסטרטגיות למידה נכונות.
קושי לא אומר שאני לא טוב ב"משהו" אלא רק משקף עוד נקודה במסע הלמידה שלי, מסע ה"לישה".
דווק הוכיחה שיפור בהישגי לומדים, אך חשוב מזה, תפיסת ה- Growth Mindset מעודדת אותנו להמשיך להתעניין ולזמן לעצמנו אתגרים חדשים. הדבר לא רק מקדם אותנו בהווה, אלא נראה שזה מאפשר לנו אריכות ימים ללא אבדן יכולות קוגניטיביות.
עד כמה אנחנו מאמינים ביכולת שלנו לפתח ולעצב את המוח שלנו? האם אנחנו מעודדים את הלומדים שלנו לחשוב כך?
