שם הכלי:
הכלי מתבסס על צילום הדדי, שמאפשר לחברי קבוצות (חדשות או ותיקות) לבטא כיצד הם תופסים איש את רעהו, ולחוות כיצד הם נראים בעיני אחרים. הצילום מאפשר להם לייצג את תפיסותיהם, לבטא את אישיותם ואת רעיונותיהם, ולבסס את נוכחותם הרגשית והחברתית באופן חזותי. דרך זו מקלה עליהם ליצור היכרות חדשה או להעמיק היכרות קיימת, באופן שמרחיב את האינטראקציה ההדדית, ותורם לבניית מרחב שוויוני ומאפשר.
הכלי מתאים לכל שכבות הגיל (גיל הרך ועד י"ב) ובכל המסגרות; קהילות מורים בבתי ספר; קבוצות למידה; חוגי העשרה וכד'.
- הכלי הוא חלק מתהליך ההכשרה של תוכנית "הקול בתמונה", אך ניתן ליישמו גם בהכשרה קצרה של 5 ש', או באופן עצמאי על פי הנחיות הפעולה שלהלן.
- הפעילות יכולה להתקיים באופן מקוון, או בכיתות.
- במפגשי פנים אל פנים נדרשים כיתה, מחשב ומקרן. במפגשים מקוונים נדרשת חלוקה לחדרים.
- במקרה של קבוצה חדשה (יום ראשון ללימודים; קבוצה למידה חדשה שמתארגנת; חוג וכד'), נתחיל בסבב היכרות קצר. סבב ההיכרות יכול להיות מלווה בשאלות מנחות, או בתיאור ספונטני של המשתתפים את עצמם.
- לאחר סבב ההיכרות הראשוני (או במקרה והקבוצה כבר מכירה), נבקש מכלל המשתתפים להתחלק לזוגות (גם המנחה מוזמן להשתתף) ולהמשיך, אם יש צורך, בהיכרות הראשונית ביניהם.
- בשלב הבא, נבקש מכל אחד מהמשתתפים: "צלם את בן הזוג שלך, כך שהתמונה תראה את האופן בו אתה תופש אותו, או את האופן בו אתה תופש את השוני שלו ממך".
כל אחד מבני הזוג מדמיין מה השני מסמל עבורו, ואיזו תמונה יכולה לייצג את האופן בו הוא תופס את בן הזוג (אפשר לבקש מהם לנסח לעצמם בכתב את מחשבותיהם לפני הצילום). - יציאה לצילום הדדי. ניתן להיעזר בבן הזוג לצורך בימוי התמונה, או לצלם כל הקשר שנראה מתאים.
- הקרנת הדימויים המצולמים במליאה, ושימוש בסט שאלות שמופנות למצלם, למצולם ולשאר המשתתפים, לפיתוח השיח סביבם. (כאשר במדובר בפעילות מקוונת, ניתן להקרין את הדימוי והשאלות באמצעות שיתוף מסך).
מה אנחנו רואים?
מה קורה בתמונה?
מדוע זה קורה?
מה ניתן ללמוד מהתמונה?
מה אפשר לעשות בקשר לכך?
איך זה קשור לחיים שלי?
6. רפלקציה משותפת על התהליך שעברו המשתתפים, תוך התייחסות לכוח שבצילום ולאופן בו הוא השפיע על האינטראקציה ביניהם.
א. חשוב להנכיח, כבר במפגש הראשון, חוויה של מרחב מאפשר. לכל אחד ואחת יש זכות לבטא את עצמו, הן באמצעות הדימוי שצילם והן בשיח הרפלקטיבי אחר כך.
ב. חשוב מאד שלא ייווצר מצב שמישהו לא הציג, או לא הוצג. לפיכך, יש לחשוב על מסגרת הזמן, או לחליפין, על גודל הקבוצה.
ג. חשוב להקפיד על דיאלוג שוויוני, שמקורו בסקרנות של המשתתפים – הן למושא הדימוי והן למצלם.
ד. ישיבה במעגל.
ה. זכות דיבור שווה למנחה ולמשתתפים.
ו. החרגת השעה והמקום מהרצף של מערכת השעות הרגילה בביה"ס.
- חשש של תלמידים מחשיפה – במידה ותלמיד חושש להצטלם, להציג את מה שצילם, או צולם, יש לאפשר לו בחירה חופשית והחלטה עצמאית ביחס לאופן בו הוא רוצה לקחת חלק בתהליך. מניסיוננו, בכל הגילאים, גם המהססים "קופצים בד"כ על העגלה" ונאותים לשתף בדימויים שלהם.
- קושי של תלמידים לשתף בשיח ובתוצרים – ביסוס המרחב כמקום של דיאלוג שוויוני, בו לכל אחד יש מקום וזכות שווה לבטא את 'קולו', גם אם הוא חריג, מסייע מאד לתלמידים להשתתף בשיח סביב התמונות.