עבור לתוכן

טל, בת 12 מאיזור חדרה

חגיגת בת המצווה שלה תוכננה לסוף אוקטובר

תמונה של ילדה כבת 12

בתחילת המלחמה לא הרגשתי שום שינוי.

כמעט לא היו אזעקות אצלנו, ואחרי כמה ימים של לימודים בזום, חזרנו ללמוד כרגיל. נכון, היו חדשות עם סרטונים של הפצצות והרס, תמונות חטופים היו תלויות ברחובות וגרמו לי ולחברות שלי להיות עצובות, וכל כמה ימים שמענו על עוד מישהו שהתגייס למילואים או נפצע. אבל ההרגשה הייתה שהמלחמה נמצאת בעזה וקצת בצפון הרחוק, ולא אצלנו. 

אחרי כמה זמן, המצב השתנה. עכשיו אזעקות נשמעות שוב ושוב גם באזור שלנו, ויש נפילות של טילים כבדים במשך כל היום והלילה. כבר לא מספיק להיכנס לממ"ד, אלא כל פעם צריך לרדת למקלט של הבניין. לפעמים זה קורה כל כך הרבה פעמים ביום, עד שפשוט נשארים במקלט ביחד עם כל השכנים. 

הארובות הגדולות של חברת החשמל, שהייתי רגילה לראות תמיד מהחלון בסלון שלנו, נהרסו. בוקר אחד ראינו פטרייה של עשן מעל הים וסיפרו לנו שאסדת נפט נפגעה. הבנתי די מהר שלא נוכל לחגוג את בת המצווה שלי כמו שתכננתי. זה מאכזב מאוד, אבל אני יודעת שזה לא הזמן למסיבות.

בנתיים אנחנו לא הולכים לבית הספר כי המבנה שלו נהרס. ובכלל, די מסוכן לצאת מהבית. אבא ואמא עסוקים ב"מִנהלת", שזה צוות שמנהל את השכונה ודואג לכל התושבים שגרים פה קרוב. בינתיים אני עוזרת הרבה עם האחים שלי ועם הילדים של השכנה, שבדיוק נולדה לה תינוקת. 

כדי להיות בבית או במקלט במשך שעות ארוכות, רוב הזמן בלי מים וחשמל ובלי אינטרנט, אנחנו ממלאים בקבוקים ומיכלי מים, לשתייה ולבישול. שמחנו ממש כשאבא הביא יום אחד גנרטור חירום, כי עכשיו אפשר לשבת באור גם בשעות הערב.  

אמא שלי הביאה לנו ספרים וחוברות, כדי שנוכל ללמוד לבד או עם חברים מהבניין. גילינו שיש בקומה כמה שכנים מבוגרים שהיו פעם מורים, ועכשיו הם עוזרים לנו. אנחנו קבוצה של ילדים מכל מיני כיתות שלומדים יחד במקלט ועוזרים אחד לשני. כשתיגמר המלחמה, נראה לי שאני ארצה שחלק מהדברים הטובים שקרו לנו יחד פה, ימשיכו גם בבית הספר. אני כבר מחכה לחגוג את בת המצווה שלי, עם כל החברים – הישנים והחדשים. 

(תרחיש 4 מתוך 4)

שאלה למחשבה

איך לומדים בלי חשמל ובלי אינטרנט? ואיך בכלל אפשר ללמוד כשאי אפשר אפילו להגיע לבית הספר הרגיל שלנו?

התמודדות אפשרית

מדובר בתרחיש קיצוני ומאתגר מאוד, ונשאלת שאלה משמעותית לגבי תפקוד החינוך במציאות כה מורכבת – בה חסרים בחיינו רכיבים מאוד בסיסיים ומשמעותיים.
ובכל זאת, גם בתרחיש כזה, בו ילדים יאלצו לשהות שעות במקלט באי ודאות גדולה, נרצה להעניק להם תחושת בטחון ויציבות בדמות עוגנים ופעילויות.

הנה פתרון אחד:

כלי ההחסרה משמש אותנו לחשיבה יצירתית, לשבירת פרדיגמות ולמציאות פתרונות ״מחוץ לקופסה״ במקרה בו המציאות כל כך שונה מהחיים שהכרנו, נוכל להעזר בו ולתכנן מענים אפשריים במציאות ״חסרה״.

ספרו לנו בתגובות – איזו החסרה עשיתם? איך נראה חינוך בשעת חירום?

הסיפור של טל נכתב על בסיס ׳תרחישי מלחמה אפשריים׳ ע״י צוות מחלקת המחקר, נובמבר 23