עבור לתוכן

עיר העתיד – איטית ומנוהלת

מגמה חברתית, גלובלית, בצמיחה; אימפקט – גבוה

רכבת חשמלית , מפל ומים ועצים בשדה התעופה החדשני בשנגחאי

תמצית

ערי העתיד ייבנו תוך מחשבה מעמיקה על נוחות תושב העיר ואיכות חייו. התנועה הממונעת תכלול תחבורה אוטונומית שתיסע במהירויות נמוכות מאוד ותיעזר בחיישנים וסנסורים כדי לא לפגוע בהולכי הרגל. קופסאות רובוטיות קטנות או רחפנים יסיעו משלוחים לכל דורש, ושליטה מרחוק על שאטלים, אופניים וקורקינטים תאפשר תיחום פיזי של האזור שבו הם יכולים לנסוע ותגדיר את מהירותם ברמת הרחוב או האזור. השאטל החשמלי יודע לנסוע לצד רכבים רגילים, ולמרות שדובר רבות על דילמות פילוסופיות הכרוכות בתנועה אוטונומית, כלומר החלטות מוסריות שהרכב האוטונומי צריך לקבל במצבי קיצון (לדרוס אדם או "להתאבד" על עמוד), הבעיה לא מאיימת בהכרח – כיוון שבמהירויות נמוכות מאוד, הרכב יתוכנת לעצירה מוחלטת לפני מכשול . 

שינוי בדרכי ההתניידות נראה בבירור כבר היום. רכיבה על אופניים מזוהה כחלופה ראויה לתחבורה ציבורית באזורי הערים, והמעבר לפרברים או לפריפריה עשוי רק להעצים את התופעה. ואכן בשנים האחרונות מוקצים משאבים רבים לסלילת שבילי אופניים שיאפשרו לתושבים להגיע בבטחה גם ליעדים שהדרך אליהם בעבר התאפשרה רק בכבישים סואנים. תשתיות כאלה, משמשות את מי שמעדיפים לוותר על תחבורה ציבורית משיקולים כלכליים, סביבתיים או אחרים. כניסתם של כלי הרכב הזעירים החשמליים מלווה בהשלכות לא פשוטות. מכלי רכב שהיו עשויים להקל על מצוקת התנועה בערים הגדולות הם הפכו במקומות מסוימים לפגע רע – בשל רכיבה פרועה, התעלמות מאור אדום, נסיעה בניגוד לכיוון ועוד.

כאשר עיר שלמה מנוהלת ביעילות על ידי אלגוריתמים של תחבורה, שילוח, ושירותים אחרים המתואמים ביניהם, המשמעות היא שכל אדם הוא אובייקט נתון במערכת. כדי שיוכל לנוע בחופשיות במערך הרובוטי שסביבו, הוא צריך לאפשר לעצמו להיות מנוהל ומפוקח על ידי אותם אלגוריתמים שמנהלים את העיר. אדם לא יוכל אפילו לחצות את הכביש אם לא תתקיים תקשורת בינו ובין האלגוריתם שאמור לזהות ולנטר אותו, ומדובר כאן על שפה ותקשורת חדשה בין אדם למכונה. אם עד כה זכות הדרך ניתנה באמצעות הפרדה ופיצול פיסיים: להולכי הרגל מדרכה, שביל אופניים נפרד וכביש לרכבים, בעתיד מדובר על הפרדה סינכרונית טכנולוגית. כל הולך רגל יצטרך באמצעות אפליקציה לבקש ולסנכרן את זכות הדרך שלו, לאותת לסביבה כולה מה המיקום שלו ולאן הוא הולך. התקשורת כולה, בין אדם לאדם, אדם ומכונה ומכונה למכונה, תיעשה באמצעות “האינטרנט של הדברים”. רמזורים ותמרורים ייעלמו יחד עם מעברי החצייה וכל העולם הפיזי הקשיח של הסימונים ייעלם ויהפוך וירטואלי.

נשאלת אם כן השאלה, כאשר הכול מנוהל, באיזו מידה ניתן יהיה להתנהל בספונטניות במרחב? התשובה תיגזר מהיכולות הטכנולוגיות. ככל שהתקשורת תהיה מהירה יותר נוכל לשנות את דעתנו והמערכת תסתנכרן באופן מיידי כדי למצוא לנו במהירות את האלטרנטיבה הטובה ביותר. ואולם אם נפליג עוד קצת באותו הכיוון, נוכל גם לתהות איזו סיבה בכלל תוכל להיות לתנועה שלנו בעיר נעצרת שהתשתיות שלה מסוגלות לנוע במהירות האור ולספק מענה לכל צורך.


בהרחבה

פיתוח ערים תת קרקעיות – עיר תת-קרקעית כוללת מערכת מנהרות תת-קרקעיות המחברת בין בניינים, בדרך-כלל במרכזי הערים. הבניינים עשויים לכלול מבני משרדים, מרכזים מסחריים, תחנות רכבת ורכבת תחתית ומרכזי בידור שונים. העיר התת-קרקעית לרוב נגישה באמצעות המרחב הציבורי בכל אחד מהמבנים המחוברים אליה, ולעיתים יהיו לה גם כניסות ייעודיות נפרדות. ערים תת-קרקעיות חשובות במיוחד בערים עם אקלים קר, מאחר שהן מאפשרות את המשך פעילות מרכזי הערים במשך השנה כולה, ללא קשר למזג האוויר השורר בחוץ. הרחבה של העיר התת-קרקעית תאפשר להעביר את כל מערך התמיכה העירונית אל מתחת לאדמה, הן כדי לחסוך מקום בערים צפופות והן כדי להימנע מאירועי חום וקור קיצוניים מגמה שתלך ותגבר בעולמנו, שסימניה הראשונים כבר ניכרים.

גם היום כל מערך התשתיות הרטובות והפסולת בעיקר תת-קרקעי, ולפי אותו היגיון, אפשר לעשות שימושים במעברים תת-קרקעיים גם לצורך העברת משלוחים העשויים להגיע ליעדם במהירות רבה באמצעות רובוטים או בהובלה אוטונומית. בארה"ב כבר מתכננים פרויקטים להקמת ערים שהם מרכזים לוגיסטיים הבנויים אך ורק לרובוטים. אלו יתפעלו את כל תחנות העבודה במערך ייצור מזון ויוציאו אותו במשאיות אוטונומיות לטבעות החיצוניות של העיר. גם משם תיעשה התפוצה באופן תת-קרקעי. המזון יובל לתוך מרכזים קטנים יותר שימוקמו כנראה בחניונים של בניינים, שלא יהיה בהם צורך מאחר שהתושבים לא יחזיקו רכבים פרטיים. בהולנד כבר קיים מרכז לוגיסטי רובוטי שבו מגדלים מזון, שבו אפילו האבקת השתילים מתבצעת על ידי דבורה רובוטית. מציאות זו מדגישה את הצורך בניצול רב-שימושי בשטחים ובמבנים.

רב-שימושיות (עירוב שימושים) – מגפת הקורונה, האילוצים והשינויים שכפתה על חיינו, חידדה את ההבנה לגבי הבזבוז הכרוך בשעות הרבות שבהן מבני ציבור, קמפוסים, אוניברסיטאות, בתי ספר ומשרדים עומדים בשיממונם, בלי שנעשה בהם כל שימוש. סביר מאוד כי כל האזורים הללו יעברו טרנספורמציה כדי שניתן יהיה לעשות בהם שימוש יעיל יותר.