עבור לתוכן

תאוריית הדורות

דורות, משברים והתעוררות

סב נושא את נכדו באויר

מהי תאוריית הדורות?

ויליאם שטראוס וניל האווי הניחו את הבסיס ל"תאוריית הדורות" או תאוריית "המפנה הרביעי", בספריהם "דורות: ההיסטוריה של העתיד של אמריקה, 1584 עד 2069" (1991), ו-The Fourth Turning (1997).

המחברים בחנו את ההיסטוריה של ארצות הברית, ומגמות דוריות במקומות אחרים בעולם. הם מצאו שקיימים מחזורים דומים במדינות מפותחות נוספות. ב-1997 פרסמו המחברים את "המפנה הרביעי: נבואה אמריקאית", מסמך שהרחיב את הרעיונות ועדכן את הטרמינולוגיה עבור ארכיטיפים דוריים.

בבסיס המחקר שלהם עמדו השאלות:

  • מדוע דורות שונים פיתחו דרכים שונות כל כך להסתכל על העולם?
  • מה בחוויות ההתבגרות של דורות שונים הביא להשקפות השונות שלהם?
  • האם דורות קודמים כלשהם פעלו באופן דומה?

חיפוש מענה על השאלות הללו תרם לזיהוי דפוס חוזר בהיסטוריה האנגלו-אמריקאית של ארבעה טיפוסים דוריים, שלכל אחד מהם פרסונה קולקטיבית מובהקת, ולזיהוי מחזוריות של ארבעה עידנים, שלכל אחד מהם "מצב רוח" מובהק.

התאוריה סייעה לפופולריות של הרעיון, שאנשים בקבוצת גיל מסוימת נוטים לחלוק מערכת ברורה של אמונות, גישות, ערכים והתנהגויות, מכיוון שכולם גדלים ומתבגרים במהלך תקופה מסוימת בהיסטוריה.

המחזוריות (או הדפוס החוזר), כוללים "משבר" שלאחריו מגיעה "התעוררות". בתקופה זו נוצרים מוסדות וערכים קהילתיים חזקים, אך בהמשך ארכיטיפים דוריים מצליחים, תוקפים ומחלישים את המוסדות בשם אוטונומיה ואינדיבידואליזם, מה שיוצר בסופו של דבר סביבה פוליטית סוערת המבשילה את התנאים למשבר נוסף, וחוזר חלילה.

התגובה האקדמית לתאוריה הייתה מעורבת. חלק החמיאו לשטראוס והאווי על "התזה הנועזת והדמיונית", בעוד אחרים מתחו ביקורת על התאוריה כדטרמיניסטית מדי, וטענו שהיא לא אמינה ואינה נתמכת בראיות.

איך זה קורה בפועל?

שטראוס והאווי מגדירים דור חברתי כמִצְרָף של כל האנשים שנולדו בטווח של 25-20 שנה, ונמצאים באותו שלב בחיים: ילדות, בגרות צעירה, אמצע החיים וזקנה. בני הדור נתקלים באירועים היסטוריים מרכזיים ובמגמות חברתיות באותו זמן בחייהם. הם מעוצבים על ידי העידנים שהם נתקלים בהם כילדים, וכמבוגרים הם חולקים אמונות והתנהגויות משותפות מסוימות.

על פי התאוריה, כל דמות דורית "משחררת" עידן חדש, המכונה מפנה (Turning). כאמור, העידן נמשך כ-25-20 שנה, ומתקיים בו אקלים, מעין "מצב רוח" חברתי, פוליטי וכלכלי חדש.

קיימים ארבעה דורות המהווים חלק ממעגל מחזורי גדול, אשר בהמשך כונה סאקולום (Saeculum), ונמשך לרוב בין 80 ל-100 שנה. הדפוס התאורטי של הסאקולום כולל מחזור בן ארבעה שלבי תקופות חברתיות או "מצבי רוח"; ארבעה "מפנים" המכונים: "הגבוה", "ההתעוררות", "ההתפרקות" ו"המשבר".

1. גָבוֹהַ (High): המפנה הראשון המתרחש לאחר משבר. בתקופה זו המוסדות חזקים והפרט חלש. החברה בטוחה לאן היא רוצה להגיע באופן קולקטיבי, אם כי אלו שמחוץ לקונצנזוס מרגישים לעתים חנוקים על ידי קונפורמיות.

2. הִתעוֹרְרוּת (Awaking): המפנה השני הוא עידן שבו מוסדות מותקפים בשם האוטונומיה האישית והרוחנית. בדיוק כשהחברה מגיעה לגאות של התקדמות ציבורית, אנשים מתעייפים ממשמעת חברתית ורוצים לשחזר את תחושת ה"מודעות העצמית", "הרוחניות" ו"אותנטיות האישית". פעילים צעירים מסתכלים אחורה על השיא הקודם, כעידן של עוני תרבותי ורוחני.

3. התפרקות (Unraveling): המפנה השלישי הוא במובנים רבים הפוך מה"גבוה": המוסדות חלשים ואין בהם אמון, בעוד שהפרט חזק ופורח. ההתפרקות מגיעה כאשר החברה רוצה להתפרק וליהנות.

4. מַשׁבֵּר (Crisis): המפנה הרביעי, שהינו עידן של הרס, כרוך לעתים קרובות במלחמה או במהפכה; החיים המוסדיים נהרסים ונבנים מחדש בתגובה לאיום הנתפס על הישרדות האומה. לאחר המשבר, הסמכות האזרחית מתחדשת, הביטוי התרבותי מופנה למטרה קהילתית, ואנשים מתחילים לזהות עצמם כחברים בקבוצה גדולה יותר.

מחזור (Cycle): ארבעה "מפנים" מרכיבים מחזור שלם של כ-80 עד 100 שנה (סאקולום), על שם המילה הלטינית שמשמעותה גם "חיי אנוש ארוכים" וגם "מאה טבעית". לכל אחד מארבעת המִפנים, יש "מצב רוח" מובהק שחוזר על עצמו בכל סאקולום, והם מתוארים כ"עונות ההיסטוריה": בקצה אחד נמצאת ההתעוררות, המקבילה לקיץ, ובקצה השני נמצא המשבר, המקביל לחורף. הגבוה וההתפרקות מתייחסים לעונות המעבר, האביב והסתיו, בהתאמה.

חילופי דורות מניעים וקובעים את המחזוריות. ככל שדור מזדקן לקראת שלב החיים הבא ולתפקיד חברתי חדש, "מצב הרוח" וההתנהגות של החברה משתנים מהותית, מה שמוביל למפנה חדש. לכן, קיים קשר סימביוטי בין אירועים היסטוריים לבין פרסונות דוריות.

אירועים היסטוריים מעצבים את הדורות בתקופת הילדות והבגרות הצעירה. אלו בתורם, כהורים ומנהיגים באמצע החיים ובזקנה – מעצבים את ההיסטוריה.

בלב התאוריה עומדת החלפה בסיסית בין שני סוגי תקופות: משברים והתעוררויות.

משברים הם תקופות בסימן טלטלה חילונית גדולה, כאשר החברה מתמקדת בארגון מחדש של העולם החיצוני של מוסדות והתנהגות ציבורית. במהלך משברים, סכנה גדולה מעוררת קונצנזוס חברתי, אתיקה של הקרבה אישית וסדר מוסדי חזק.

התעוררויות הן תקופות בסימן התחדשות תרבותית או דתית, שבה החברה מתמקדת בשינוי עולם הערכים הפנימי וההתנהגות הפרטית. במהלך התעוררויות, נוצרת אתיקה של אינדיבידואליזם והסדר המוסדי מותקף על ידי אידיאלים חברתיים וסדר יום רוחני חדש.

 

 Generational Breakdown – באיור מתוארים הדורות של הסאקולום הנוכחי, כולל מאפיינים, תחביבים, סגנונות מנהיגות, העדפות מוזיקליות ועוד.

ארכיטיפים

קיימים ארבעה ארכיטיפים דוריים החוזרים על עצמם ברצף, ביחס ישר לקצב המחזורי של המשברים וההתעוררויות: אידיאליסט, מגיב, אזרחי ומסתגל. בהמשך המינוח שונה ל:חלוץ, נווד, גיבור ואומן.

ההנחה היא שהדורות בכל ארכיטיפ חולקים לא רק מיקום גיל דומה בהיסטוריה, אלא גם עמדות בסיסיות כלפי משפחה, סיכון, תרבות, ערכים ומעורבות אזרחית. למעשה, דורות שעוצבו על ידי חוויות דומות בחיים המוקדמים, מפתחים פרסונות קולקטיביות דומות ומסלולי חיים דומים.

  1. חלוצים/אידיאליסטים (Prophet/Idealist) – טיפוסים מוסריים הנלהבים לשינוי חברתי. הם נולדים במהלך משבר, או קצת לאחריו (המפנה הגבוה), בתקופה של יצירת חיי קהילה מחודשים ויצירת הסכמות סביב סדר חברתי חדש. במחזור הנוכחי זהו דור הבייבי-בומרס, הנקרא גם דור ה"אני" (Me Generation).
  2. נוודים/מגיבים (Nomad/Reactive) – טיפוסים פרגמטיים, ממסדיים וממוקדי יציבות וסדר. הם נולדים בתקופת התעוררות לאידיאלים חברתיים ואג'נדות רוחניות. הם חווים תקיפה של סדר מוסדי מבוסס וחשים חסרי הגנה במהלך התעוררות זו. תחושה זו מובילה ומנהיגיהם הופכים למנהיגים פרגמטיים. במחזור הנוכחי זהו דור ה-X.
  3. גיבורים/מעורבים (Hero/Civic) – טיפוסים אופטימיים וממוקדי מטרה. נולדים במהלך התפרקות. הם גדלים כילדים מוגנים יותר, לאחר ההתעוררות, מתבגרים כאופטימיסטים צעירים בעלי אוריינטציה צוותית במהלך משבר, מתגלים כאמצעי חיים אנרגטיים, בעלי ביטחון רב מדי, ומתבגרים לזקנים בעלי עוצמה פוליטית. במחזור הנוכחי זהו דור ה-Millennials או דור ה-Y.
  4. אומנים/מסתגלים (Artist /Adaptive) – טיפוסים אינדיבידואליסטים וביקורתיים. הם נולדים במהלך משבר, בתקופה שבה סכנות גדולות מצמצמות את המורכבות החברתית והפוליטית לטובת קונצנזוס ציבורי, מוסדות תוקפניים ומוסר של הקרבה אישית. אומנים גדלים מוגנים מדי על ידי מבוגרים העסוקים במשבר, מתבגרים כצעירים סוציאליים וקונפורמיסטים של עולם שלאחר המשבר, פורצים כמובילי אמצע החיים, מוכווני תהליך במהלך התעוררות, ומתבגרים לזקנים מתחשבים לאחר התעוררות. במחזור הנוכחי זהו דור ה-Z.

ואיפה אנחנו היום?

דור האלפא

דור התלמידות והתלמידים הצעירים משתייך לדור הנקרא דור האלפא (Gen Alpha). קבוצה זו מתוארת כקבוצה דמוגרפית העוקבת לדור ה-Z, ומתייחסת לילדים שנולדו לאחר שנת 2010 (המבוגרים מבני הדור הזה הם בני 13 כיום). דור זה מכונה לאחרונה "ילידים וירטואליים" (Virtual Natives), בהמשך לכינוי "ילידים טכנולוגיים" (Technological Natives) שמזוהה עם דור ה-Y, שטכנולוגיה ואינטרנט היו חלק מחיי היומיום שלהם מילדותם.

דור האלפא גדל בעידן הווירטואלי, או בעידן הרשת התלת-ממדית (3D); הם הדור הראשון שחווה כיתות מרוחקות בזמן הקורונה, מחשבי טאבלט ושירותי סטרימינג בכל מקום מהילדות המוקדמת. ככל הנראה, הם יושפעו מהשימוש המתהווה בבינה מלאכותית (AI), הן באמצעות עוזרי קול כמו Siri או Alexa והן בהשפעת כלים לעיבוד שפה טבעית כמו Chat GPT ואחרים, ויהיו קשורים מאוד לטכנולוגיה ולעולמות וירטואליים. כמו כן, הם צפויים להתמודד עם אתגרים סביבתיים גדולים ויהיו מודעים לנושאים אלו יותר מהדורות הקודמים להם.

הדור הבא – דור הבטא?

הדור שצפוי להיוולד בין אמצע/סוף שנות ה-2020 לתחילת שנות ה-2040, נקרא בינתיים דור הבטא, מאחר שהוא הדור העוקב לדור האלפא. אך ייתכן שזהו שם זמני, עד שיתבררו מאפייניו. חלק כבר התחילו לקרוא לו דור ה-AI.

איך ניתן להעריך את מאפייני הדור הנוכחי לפי מודל הדורות?

לפי מודל הדורות, דור ה-Z הוא דור של אומנים מסתגלים. לאחריו מגיע המפנה המחודש של חלוצים אידיאליסטים. לפני מלחמת "חרבות ברזל", תהינו האם משבר הקורונה הוא משבר גדול דיו להצמיח דור שכזה, ושאלנו את עצמנו: האם כניסתנו לעידן של טכנולוגיה משבשת יוליד משבר חדש?

במציאות הנוכחית, ברור לכל שאנו על סיפו של משבר משמעותי וכי על דור האלפא והבטא תהיה מוטלת אחריות כבדה להבנות סדר ישראלי (ואף עולמי) חדש.