חינוך ולמידה בעולמות המטאוורס

מטאוורס

בהגדרה של ימינו, מטאוורס זה השלב הבא באבולוציה של רשת האינטרנט שיכלול בפועל טכנולוגיות של האינטרנט של הדברים, מציאות רבודה ומציאות מדומה וייצור יקום מקביל וירטואלי בתלת-ממד שבו יתקיימו רוב החיים שלנו במקביל לעולם הרגיל והמציאותי. במרחב הזה אנחנו (או האווטארים שלנו) נעבוד, נשחק, נפגוש חברים וקרובי משפחה, נרכוש מוצרים דיגיטליים ופיזיים, נצפה בהופעות ואפילו נצא לטייל. מסעיר? – גם צוקרברג חשב כך ב- 2021, כשהבטיח להשקיע הון בחזון הזה (וגם שינה את שם החברה/ות שלו ל"מטא"). מאז עברה כלכלת העולם אירועים שדחקו מעט את חזון המטאוורס הצידה.

ויש עוד בעיות בדרך לעולם הוירטואלי הזה

חלקן פרוזאיות למדי, כמו מחירן המופרך של הטכנולוגיות שרחוק עדיין מלהיות שווה לכל נפש או הסרבול שלהן (אנחנו באמת רוצים להרכיב משקפיים כבדים ומגושמים שעות ארוכות?), וחלקן סוגיות עמוקות של מוסר וחברה: האם המטאוורס יהפוך את העולם למקום מנוכר שבו אנשים נמצאים באותו מרחב פיזי, אבל עוברים חוויה אחרת לחלוטין? האם המטאוורס יאפשר לנו להדיר אנשים ואוכלוסיות שאנחנו לא רוצים לראות? ומה לגבי האוכלוסייה שאינה מחוברת לאינטרנט ואינה מסוגלת או רוצה להתחבר למטאוורס? האם המטאוורס יהיה בסופו של דבר מועדון חברים מערבי, לבן ועשיר? פרופ' ישע סיון מאונ' תל אביב, שמודע לכל אלה, רואה גם את הצד השני, המואר, של הסיפור: …"אתה תוכל לגור בכפר נידח וללמוד בהרווארד. תוכל להיות נכה ולטוס לחלל. אתה לא תהיה מוגבל בגלל כל מיני אילוצים. צריך רק את המינימום, את שער הכניסה למטאוורס, אבל ברגע שיש לך את זה – השמיים הם הגבול".

והשמיים הם הגבול גם בכל הנוגע למטאוורס במערכת החינוך.

תלמידים יוכלו לחוות וללמוד דברים ללא הגבלת מקום או זמן – אפילו בחלל החיצון או בתקופות היסטוריות שונות, ולעשות שימוש מוחשי יותר בהצגת דגמים, מודלים ותהליכים שונים; בבית הספר תיכון בעיר אופבה בצ'כיה, למשל, משתמשים בטכנולוגיות מטאוורס – בקר ואוזניות – כדי ללמוד על האנטומיה של העין בשיעורי ביולוגיה. 

כמו תמיד כשמדובר בטכנולוגיות מפציעות, ההליכה על הקו הדק שבין היתרונות והסיכונים הוא מלאכה מורכבת שכדאי להתכונן לקראתה. הדו״ח מבקש לעשות בדיוק את זה.