חברות האינטרנט בונות את הערים החכמות

תמצית

מיקרוסופט, Moovit (אינטל) וחברות טכנולוגיה רבות אחרות רוכשות חברות הזנק בתחום של ניידות (Mobility) ועירוניות חכמה. בכך, הן נכנסות לתחום הנדל”ן והתשתיות ומקדמות דה-פוליטיזציה של הרשויות המקומיות. המשמעויות של השינוי תהיינה מהפכניות, לטוב ולרע. מדובר בפועל בהפרטה של הרשות העירונית על כל המשתמע מכך.

אחד החששות שמעורר מודל הערים החכמות, הוא שיתאפשר בהן מעקב מתמיד ואיסוף נתונים על התושבים. לכן, מאבק האיתנים המתקיים בין סין וארה"ב על ה-5G וה-6G שבדרך אינו מפתיע, מאחר שמי שישלוט בתשתיות ובנתונים שבאים עם הטכנולוגיה, ירכוש עוצמה אדירה. נתונים הפכו מזמן למשאב משמעותי רב-ערך מבחינה כלכלית, ולכן עיריית שיקגו, למשל, החליטה שהנתונים שברשותה הם נכס העירייה, כך שכל יזם או חברה המעוניינים לבצע התקנה בעיר צריכים לרכוש ממנה את המידע. בישראל, לעומת זאת, העירייה קונה מידע מחברות תחבורה כמו Waze, Moovit, ו-Via.

חברות טכנולוגיה מחזיקות בכמויות מידע הגדולות בהרבה מאלו שמחזיקות העיריות, מאחר שעיריות אינן מומחיות באיסוף וניתוח נתונים. הנתונים הנאספים על ידי עיריות הם לצורכי האדמיניסטרציה, והן אינן עוסקות בניתוח נתונים, דבר שמצריך העסקה של בעלי מקצועות ייחודיים. לצורך כך ייאלצו עיריות להחליף את הצוותים הטכניים שלהן, משום שככל שתידרש רמת גבוהה יותר של אוטומציה, יידרשו אנשים עם מיומנויות ייחודיות גבוהות יותר כמו מנהלי מערכות מידע ומנתחי מידע, כדי לייצר תובנות ולתכנן פעילויות מותאמות ויעילות. כך לדוגמה, מידע על אופן ניהולם של משקי בית ועל גינות ציבוריות שאזרחים מרבים לבקר, יוכל לכוון את המתכננים היכן נכון להשקיע לשם טיפוח אזורים אלו.

חברות האינטרנט המתכננות ערים שואפות לספק לפרט את השירותים באמצעות הרשת בהתאמה מלאה לצרכיו. כבר היום ניתן לקבל הרבה מאד שירותים, מוצרים והטבות, כתמורה לחשיפת נתונים אישיים בלי להידרש לשלם בכסף. אמנם לא מן הנמנע שהתאגידים הבונים את העיר החכמה ינהגו באחריות ציבורית, וכדי למנוע קיפוח יקדמו ערכים כמו שוויון ושוויון הזדמנויות, אך דבר זה אינו מובטח. בתרחיש גרוע יכולות גם להתפתח ערים של עשירים וערים של עניים, כאשר העשירים יזכו בשירותים טובים בהרבה משל קבילות העניים שרמת החיים בהן תהיה נמוכה יותר. היות שסביר כי בעיר חכמה תהיינה גם הרשאות אינטרנטיות שבאמצעותן תותר לאנשים מסוימים כניסה לאתרים מקומיים, מעורר הדבר חשש כבד מפני הדרה של אוכלוסיות מסוימות ממקומות ספציפיים.

הדרך אל הערים החכמות אינה חלקה, מאחר ויקר וקשה יותר לבצע התאמות בערים הקיימות מאשר לבנותן מחדש. במצרים, לדוגמה, נואשו מלנסות לשקם את קהיר ובמקומה מוקמת בירה חדשה. קשה שבעתיים לדמיין פוליטיקאים המוותרים על כוחם לטובתן של חברות טכנולוגיה. גם על הציבור לא תמיד חביבה העובדה שיש מי שמערער על גבולות הפרטיות שלו, ועל כן אין פלא שבמקרים רבים תביעות אזרחיות חוסמות תוכניות פיתוח בתחום זה.

בהרחבה

אתגרי הערים החכמות – במסגרת יחסי הגומלין בין האוכלוסייה העירונית והכפרית, ההנחה שרובוטים יחליפו בני אדם בכל הנוגע לעבודה החקלאית, מעלה שאלות מהותיות לגבי עתידו של המגזר הכפרי. האוכלוסייה הכפרית משתנה, ובסין, למשל, יש כפרים שהיו בעבר חקלאיים והיום אנשיהם מתמחים בשירותים אינטרנטיים. באחד הכפרים מוכי העוני בסין הוקם מרכז של חברת עליבאבא שבו אוכלוסיית המקום כולה עוסקת במכירה סחורות, הפצתן ומתן שירותי תמיכה לצרכנים באמצעות פלטפורמת המסחר האינטרנטית (כיום עלי אקספרס).

מגמת הערים החכמות מלמדת שמגמת פניו של הקפיטליזם המערבי אינה הצטמצמות אלא בדיוק להפך. הוא צפוי להתבסס בתור המודל העסקי של המאה ה-21 ולחלחל גם אל המגזר הציבורי. בתסריט שעל פיו מתוכננת עיר העתיד, גופים מאטים ואפילו נעצרים על מנת שטכנולוגיות מהירות ויעילות מהם יוכלו לפעול. כל המערך הזה נועד לספק לפרט שירות טוב יותר, אבל בצד היתרון שמקנה ההשתייכות למערך כה יעיל, יש גם מחיר: הפרט מתקלף מאנושיותו והופך להיות בורג קטן במערכת, ובהקשר של מערכות מידע – רק פרט, נתון אחד מני רבים המקודד לתוך האלגוריתמים של המערכת, אלו המנהלים את העיר בפועל. כמו כן, העיקרון המרכזי של מערכת כזו הוא הכול או לא-כלום, או שהכול מסונכרן או שהכול עומד, מפני שכל תקלה, כמו בדומינו, עלולה להפיל את הרצף כולו.

לכן, יש להשקיע מחשבה רבה ועמוקה בכל הנוגע לתכנון העיר החכמה, לתת מקום למגוון שיקולים חברתיים, כלכליים, מוסריים, ובהתאם לכך לשקול את חלוקת התפקידים החדשה בין האדם ובין המכונות.