אסדרה דינמית

כיצד אפשר לעודד חדשנות במערכת חינוך ציבורית, תוך שמירה על שוויון הזדמנויות בין תלמידיה, ומבלי לעשות פעולות השוואה כלפי מטה? שאלת מדיניות משמעותית הנמצאת על סדר יומה של מערכת החינוך מאז שנות ה- 70 של המאה הקודמת. הניסיון במערכת החינוך מלמד, כי בעוד שחדשנות בחינוך היא דבר חשוב והכרחי לשמירה על האיכות, העדכניות והרלוונטיות של מערכת החינוך, גם אם מדובר ב"איים" של חדשנות, הרי שחדשנות זו גובה מחיר ניכר, שכן היא הובילה עד כה להרחבת הסגרגציה והפערים בין התלמידים

המאמר הנוכחי נוקט בשיטת חקר אירוע, במטרה ללמוד לעומק אירוע ייחודי בנוף הישראלי, האירוע שהמאמר הנוכחי מבקש לתאר, הוא ייחודי בנוף הביורוקרטיה הישראלית, לנוכח מאפייניה הייחודיים של מערכת החינוך במדינת ישראל. הוא נבנה באמצעות ראיונות עומק עם מעורבים בתהליך, ובעזרת איסוף של מגוון מקורות ראשוניים ושניים שניתן היה להגיע אליהם. התיאור כולל, שלושה חלקים: הראשון – ההיסטוריה של הסוגייה, המצביעה על הדרכים שבהן המדינה התמודדה על מנת לשמור על חינוך ציבורי מקיף ככל הניתן, לכלל אוכלוסיית המדינה, במשך הזמן הקצר מאז הקמתה, ועל תהליך בניית המנגנונים לשמירת מערכת חינוך ציבורית רלוונטית ככל הניתן לכלל אזרחיה. השני – מתאר את כלי המדיניות שפותח, המכונה רגולציה דינמית. והשלישי – עמידה על האפקטיביות של הכלי, באמצעות עיבוד של נתונים שאספנו ביחס לתכליתו: שמירה על מערכת חינוך ציבורית המאפשרת באופן שקול ומושכל, הן שוויון הזדמנויות, והן מגוון מענים חינוכיים, כולל מודלים חדשניים וייחודיים, ולפיכך, שומרת על רלוונטיות. מטרת חקר האירוע, אם כן, היא להסביר את האירוע הייחודי ולהציע את כלי המדיניות לבחינה בעזרת מחקרים עתידיים או התנסויות נוספות.

מתודולוגיה זו צמחה מתוך המתח בין שני צדדים אלה המצדדים באחידות ושוויון, אל מול אלה המצדדים בחירות הפרט ובגיוון חינוכי, ומתוך ההבנה כי המתח אינו בר פתרון כי אם בר ניהול. על מנת להתמודד עם המתח הזה באופן פורה, הקים אגף מו"פ, ניסויים ויוזמות במשרד החינוך, בשנת 2016, את היחידה לאסדרה דינמית. מהלך זה השתלב במדיניות טיוב הרגולציה, שקידם משרד ראש הממשלה, בהשראת מסמך RIA של ה-  OECD. במהלך הרגולציה הדינמית, זוכים היזמים לתנאי הכרה פרטיקולריים – מעין חובות וזכויות, שמאפשרות להם מצד אחד, להמשיך ולפעול כ"קטר" לכל המערכת הציבורית, ומצד שני, לעמוד בתנאים המבטיחים שה"קטר" יישאר מחובר לשאר ה"קרונות". לדוגמה, ניתנת הכרה בפרקטיקות שונות מהמקובל, כגון קבלת החלטות בפרלמנט או ניהול שגרות בתי הספר בוועדות משנה של מורים, הורים ותלמידים, או של לימוד בתקופות במודל האנתרופוסופי, או של לימוד בתלתונים במודל המונטסורי, או של הערכה שלא לגיליון ציונים במודל הדיאלוגי-פתוח. דוגמה אחרת היא המודלים על פי תחומי דעת, שבהם מכירים בלימוד מוגבר של מקצועות כגון אמנות, מדעים, חינוך סביבתי, שפות, בהיקף רחב לכדי מנהיגות ומצוינות בתחום הדעת. מרגע מתן ההכרה בפרקטיקה שונה לבית ספר ייחודי, הרי שגם בית ספר "רגיל" יכול לאמץ או להצמיח אותה בקרבו. כך, התוצר של הרגולציה הדינמית הוא דיאלוג אינטנסיבי ומכבד בין הגורמים שמאתגרים את הנורמות של המגזר הציבורי, שמציע להם אפשרות להשתייך למערכת החינוך ולתרום לה כחלק אינטגרלי ממנה, מבלי לגרוע מהתפיסה הציבורית של המערכת.

על מנת לפתח וליישם את הרגולציה הדינמית, הוקמה היחידה לאסדרה דינמית בתוך אגף מו"פ, שאחד מתפקידיה הוא ללוות את עבודת הוועדה לבתי ספר ייחודיים. הדיאלוג הרגולטורי בין השירות הציבורי ליזם הוא הכרחי ומוטמע בעקרונות העבודה. לפיכך, הממסד מאמץ דפוסי פעולה דינמיים יותר, ובתמורה, השדה מתקרב והופך אחראי יותר ללכידות של החברה. בשורה התחתונה של יעדי היחידה לרגולציה הדינמית, ניתן למצוא תגובה מהירה ומקצועית של המערכת הרגולטורית לבקשות המאתגרות רגולציה, באופן שלא יבלום את היוזמות, אלא רק יתעל או יעצב אותן למצב עניינים חדש.

ליחידה חמישה עקרונות פעולה, שהם ביסוד התהליך של הרגולציה הדינאמית: בניית אמון והובלת שיח מקצועי. יצירת שיתוף הפעולה. ניהול אחראי של מתח בין ערכים מנוגדים. הרחבת גבולות הרגולציה ויצירת שיח תוך מחויבות לחוזרי מנכ"ל ומעקב איכותני וכמותי אחר תהליכי האסדרה וההסדרה.

ניתוח הנתונים מלמד על כך שהמגמה הסגרגטיבית, שעליה התריע דוח וינשטיין ושהייתה חלק  מהטיעונים המרכזיים כנגד בתי הספר הייחודיים לאורך השנים, נבלמה. מהנתונים אף מסתמן שמתחילה מגמה הפוכה, כי אל מול השינויים במדדי הטיפוח שלא הוגדרו כייחודיים, בתי הספר שהוגדרו כייחודיים, מתגלים כיותר הטרוגניים.

עבור תהליכי רגולציה, נלמדו היתרונות שבגישה הרגולטורית, שלא רק שואלת את השאלה של יותר או פחות רגולציה, או של הסרת חסמים, אלא דנה גם בסוגיות העומק, בוחנת את רכיביהן תוך פירוק לגורמים, ומייצרת מגוון דרכים רגולטוריות, גם אם קשות יותר לניהול. פעמים רבות, הרגולטור מחפש דרכים לייעל את העבודה באמצעות רגולציה, ואינו מעוניין בתוספת עבודה רגולטורית, אך במציאות המורכבת והמשתנה, כזו הלוקחת בחשבון גם את הערכים של השירות הציבורי, גישה זו לא מספיקה כדי להותיר את החינוך הציבורי רלוונטי ומתפתח.