מה במגמה? #11
מה קורה באפריל 2023?
להיכשל כדי להצליח
התרגלנו לחשוב על תהליך למידה מוצלח ככזה שמקדש הצלחות ונמנע משגיאות. יחס החברה לטעויות ולכישלונות גורם לרובנו להימנע מהם או להחביא אותם, אבל מחקרים מצביעים על כך שלמידה מטעויות דווקא מועילה.
תהליך למידה שמתעלם מתשובות שגויות ומתייחס רק לנכונות (Errorless Learning) עלול לפתח פחד מטעויות. לעומת זאת, התייחסות למקור הטעות ותהליך למידה שמעודד טעויות (כמו שנהוג ביפן, לדוגמה) יקדמו התמודדות וחשיבה עצמאית. מורים יכולים להשיג מידע רב ערך משגיאות, ולעודד על ידי סובלנות לטעויות מעורבות פעילה, חקרנית ויצרנית של התלמידים.
ההשפעות המועילות בולטות במיוחד כאשר אנשים מאמינים שהטעות שלהם נכונה. שגיאות שנעשות בביטחון גבוה מועילות יותר מאלה שנעשות עם ביטחון נמוך. לפיכך, כדאי לייצר בכיתה אווירה המאפשרת לטעות. אין חסינים מטעויות, וחשוב ללמד ילדים להתמודד עם האכזבה ולהמשיך לנסות. יש ללמדם להעז יותר ולא לפחד מהטעות.
חומר למחשבה: מתי בפעם האחרונה הרשית לעצמך (או לאחרים) לטעות?
נוודים דיגיטליים: להחליף את מדינת הלאום?
לנוודים דיגיטליים מערכת יחסים סבוכה עם מדינת הלאום שלהם. לדעתם היא מבוססת על חשיבה ארכאית, ואזרחות מהווה "מנוי כובל" שנגזר ממקום ההולדת והמורשת. לכן הם מאמינים ב-"מדינת רשת" מבוזרת גיאוגרפית, המאפשרת לחיות ולעבוד בכל מקום ולשלוט בחיים ובגורל האישי.
לפני המגפה העולמית, נתפס דור המילניום כחסר דאגות, המטייל ועובד בכל מקום על מחשב נייד, כשהמגבלה היחידה היא איכות ה-Wi-Fi. המגפה אילצה צעירים לחזור לרשת הביטחון של מערכות הבריאות במדינתם. עם זאת, מהפכת העבודה שהניעה העניקה תנופה חדשה לנוודות חסרת הגבולות. לאחר ביטול המשרד והנסיעות לעבודה, נוודים דיגיטליים רוצים להסיר מכשולים כמו גבולות גיאוגרפיים, כדי לקדם חופש ושוויון הזדמנויות לכול. הם מבדילים את עצמם מתיירים ותרמילאים, אינם רגשניים, ויעברו לכל מקום המציע להם שילוב נכון של ויזות, נוחות ועלויות מחיה נמוכות. עם זאת, כדי לשרוד כנווד יש להצטייד במיומנות, עקשנות וזכות להחזיק בדרכון "חזק". זאת עקב הקשיים בהתנהלות מול רשויות ובנקים, כללי ויזה ואישורי עבודה, מיסוי ושירותי בריאות.
חומר למחשבה: האם ניתן לקדם דיון השוואתי (בהתאמה לכל גיל) על יתרונות וחסרונות של להיות "נווד דיגיטלי" לעומת "אזרח מקומי – במדינת הלאום" ולראות – כיצד ניתן לאפשר את שניהם באופן מיטבי?
בינה מלאכותית יוצרת חלבונים חדשים, כדי להביס מחלות
בעזרת בינה מלאכותית, חוקרים מעצבים חלבונים שלא נוצרים בגוף באופן טבעי, כדי לפתח כלים לטיפול במחלות (כולל סרטן) ולפיתוח חיסונים. השימוש בבינה מלאכותית מקצר דרמטית את הזמן שהיה דרוש בעבר לתכנון חלבונים – מכמה שנים לשבועות בודדים. חוקרים הדגימו עיצוב חלבונים בעזרת כלי בינה מלאכותית יוצרת כמו DALL-E, בדומה ליצירת תמונות דיגיטליות. כלים אלה מבוססים על רשת נוירונים – מערכת מתמטית שמחקה באופן רופף את רשתות הנוירונים במוח. לאחרונה, הוקמה חברה מסחרית לעיצוב חלבונים בכלים מסוג זה.
כפי שבינה מלאכותית יוצרת משתמשת בקשר בין טקסט לתמונה כדי לבנות דימוי, מערכות דומות יכולות ליצור קשר בין תיאור הפעולה שחלבון אמור לעשות, לבין הצורה המרחבית שתהיה לו. לאחר מכן, יש לבחון את החלבונים במעבדה ולוודא שהם מתפקדים כנדרש. לכן ישנם מומחים המתייחסים לשיטה זו בזהירות, אך יש הסכמה רחבה לכך שהטכנולוגיות החדשות לא רק מאיצות את קצב היצירה של חלבונים חדשים, אלא גם מספקות אמצעי חדש לבחון חידושים ורעיונות.
חומר למחשבה: האם אפשר לדמיין שבעתיד תלמידים יעצבו בכיתה חלבונים בעזרת בינה מלאכותית יוצרת, ובהמשך יתכננו גם בעלי חיים חדשים?
הרובוטים חודרים לכל המגזרים
פתרונות טכנולוגיים חדשניים מהווים כלי שיווקי ויתרון תחרותי לעסקים המאמצים אותם – מכיוון והם מעצימים את מיתוג העסק ומשדרגים את חוויית הלקוח. גוגל, לדוגמא, פיתחה רובוט רב-תכליתי המשוטט במטה החברה ועוסק בניקיון, בשליחויות ועוד. נוכחותו מסייעת למתג את החברה כחדשנית ופורצת דרך, וכך מושכת טאלנטים רצויים.
בענף הנדל"ן, יזמים, קבלנים ומנהלי נכסים מבינים שרובוטים יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מבנייני משרדים ומגורים. לכן, כבר בונים בניינים שיתאימו להתניידות רובוטים. רובוטים אוטונומיים כבר מחליפים סוכני נדל"ן ועורכים לרוכשים פוטנציאליים סיור מודרך בנכס.
גם בענף הבריאות שמים דגש על חדשנות, אם באמצעות מערכות ניהול תורים מתקדמות ואם ע"י אפליקציות מבוססות בינה מלאכותית לאבחון ופתרון בעיות בריאותיות. שימוש בטכנולוגיות מקל על הצוות הרפואי ומאפשר הצלת כמות גדולה יותר של חיי אדם (יש לציין שמעריכים שמספר הרופאים החדשים בישראל יפחת ב-25% החל מ-2026, עקב הפסקת ההכרה בלימודי רפואה במזרח אירופה).
ונעבור לתיירות: ברשת הילטון, רובוט בשם "קוני" מספר לאורחים על שירותי המלון ואטרקציות בסביבה. בעתיד רובוטים כמוהו יידעו לזהות לקוחות באמצעות טכנולוגיות של זיהוי פנים.
חומר למחשבה: באילו מקומות עשויים רובוטים לתרום לשיפור וייעול ההוראה, הלמידה וההערכה?
חינוך דיגיטלי: האם זאת המהפכה שאנו צריכים?
חינוך דיגיטלי הינו מושג חמקמק, המתעצב תוך כדי תנועה. זהו העתיד שאיש אינו יודע כיצד ייראה. חינוך דיגיטלי הוא הרבה מעבר לאפשרות להדליק מחשב ולהתחבר לרשת, וגם שיעור בזום אינו חינוך דיגיטלי. יתרה מזאת, תקופת הקורונה חשפה עד כמה מערכת החינוך שלנו אינה מוכנה למעבר לעידן הדיגיטלי, ואף הותירה לא פעם טראומה וזכרון רע לתלמידים ולמורים כאחד.
"דיגיטלי" משמעו לשכוח את מה שלמדנו, וללמוד שפה חדשה שיכולה להיות הפוכה למה שמוכר לנו. לחינוך דיגיטלי יכולות להיות תוצאות חיוביות מהפכניות, ומנגד – סיכונים. הוא יכול לאפשר לאוכלוסיות מעוטות יכולת להגיע לדברים שבעולם הפיזי נמצאים מחוץ להישג ידן, ובו בזמן להגדיל את הפערים. ביכולתו לחבר אנשים ובאותה הנשימה להרחיק אותם זה מזה. יותר מכל, חינוך דיגיטלי צריך מרחב לניסוי וטעייה. עלינו להסתכל על מה שיש במערכת החינוך שלנו מול מה שאנו שואפים אליו, ולעצב לנו את הדרך לשם.
חומר למחשבה: האם היתרונות בחינוך הדיגיטלי עולים על החסרונות?
האם ניתן לתכנן עיר ידידותית לילדים?
העיר המודרנית אינה מתאימה לילדים. יש פער בין צרכי הילדים לאופי העיר, והיא חסרה מרחבים להתנסויות, גינות מעניינות, שילוט מתאים ומדרכות לגובה הילדים. חוסר ההתאמה ממשיך בסכנות מכל עבר – כבישים סואנים, אזורים מבודדים בהם הילדים עלולים להיתקל בפוגעים, ועוד. בשל בעיות אלו ילדים כבר לא מסתובבים באופן חופשי בעיר וזקוקים לליווי צמוד ולאזורים מבודדים ומגודרים. ילדים עירונים נמנעים מלצאת לחברים ולסביבה הטבעית וכך נפגעת התפתחותם, והם גם נפגעים יותר בתאונות דרכים.
אדריכלים וארגונים שונים מנסים לשנות את המצב. למשל, ארגון "אורבן 95" (95 ס"מ הוא גובה ממוצע בגיל שלוש) מנסה לשקף את העיר מגובה הילד ומציע להתחיל במודעות של המתכננים. רחובות לילדים הם כאלה שמעודדים הליכה: מדרכות רחבות, תאורה, מגוון גירויים לאורך הדרך ונגישות לאתרי תרבות, ספורט, פנאי וטבע. על המרחב לכלול מקומות בטוחים לשהייה, מפגש, ומשחק – סוגיות משמעותיות בהתפתחות הילד.
סיבה לאופטימיות: בתכנון ערים בארץ ובעולם החלו להביא בחשבון את ידידותיות העיר לילדים.
חומר למחשבה: האם באזור מגוריכם יש סביבה שאינה ידידותית לילדים? איך ניתן לשנותה?
האם הפוליטיקה שייכת למבוגרים?
צעירים אינם מיוצגים בפרלמנטים השונים באירופה, בהם הגיל הממוצע נע סביב 50. הזדקנות האוכלוסייה גורמת לכך שרוב המצביעים שמגיעים לקלפי קשורים פחות לנושאים המשפיעים ישירות על צעירים, ויוצרים הטיה כלפי אינטרסים של אוכלוסיה מבוגרת.
אחת ההצעות לתיקון המצב היא הגברת הדמוקרטיה הדיונית – דמוקרטיה בה הדיון הציבורי וההסכמות נמצאים במרכז, וזאת במקום דמוקרטיית אינטרסים המקובלת כיום. בדמוקרטיה דיונית יישמע יותר קולם של הצעירים ותהיה נטייה גוברת להתחשבות בצרכיהם.
חומר למחשבה: מה בפוליטיקה הישראלית יכול היה להשתנות לו הייתה נוכחות רבה יותר של צעירים בין מקבלי ההחלטות?
