מגמות סביבתיות

כדור הארץ אמור לספק את צורכי האנושות המתרחבים בכל היבט – אך הוא מתקשה בכך. אמנם המודעות הסביבתית גדלה, אך אורח החיים המעודד צרכנות משפיע לרעה על הקיימות. משבר האקלים מאיים על האנושות בדרכים קיצוניות ולא מוכרות – אסונות טבע כמו הצפות, שרפות ואירועי גשם עזים, לצד שנות בצורת מתמשכות, פוגעים באוכלוסייה האנושית, בטבע ובעולם החי. הצפות בערים שאינן ערוכות להתמודד עם פגעי טבע, הורסות מתקנים, שירותים ורכוש, וגובות מחיר בחיי אדם. שרפות ענק משמידות בעלי חיים, ומוסיפות לאיום הקיים על המגוון הביולוגי. המדבור, ההופך שטחי קרקע חקלאיים לצחיחים, דורש שינוי בסוג הגידולים. ומחוללי מחלות לא מוכרים תורמים לשכיחותן של המגפות.

חשיבותו הגוברת של פיתוח בר קיימא (Sustainable development) מצביעה על המודעות הגוברת לנזקי האנושות לסביבה ועל ההפנמה כי אלו זמנים קריטיים לחשיבה מחדש על האתגרים הסביבתיים הנוצרים עקב הפעילות האנושית.

ההגדרה של פיתוח בר קיימא היא פיתוח העונה על צורכי ההווה, מבלי להתפשר על יכולתם של דורות העתיד לענות על צורכיהם. המונח זכה לפופולריות רחבה בקהילה המדעית הבינלאומית, לאחר שדו"ח "העתיד המשותף שלנו" פורסם על ידי הוועדה העולמית לאיכות סביבה ופיתוח מטעם האו"ם בשנת 1987. פיתוח בר קיימא דורש: שימוש מושכל במשאבים הזמינים, שמירה על האיזון האקולוגי, מניעת הידרדרות בדגש על הגנת הסביבה ומניעת ניצול יתר של משאבים.

פיתוח בר קיימא, משמעו שהמערכות האקולוגיות של כדור הארץ נשמרות במצב המאפשר המשך שגשוג, וניצול המשאבים נעשה בקצב המאפשר לתהליכים הטבעיים לחדש את המשאבים שנוצלו. פיתוח בר קיימא יכול להתקיים לאורך זמן, מכיוון שאינו פוגע בבסיס המשאבים עליהם הוא נשען. זאת בשונה מפיתוח קונבנציונלי, שלרוב פוגע ביכולת של משאבי הטבע להתחדש. ללא חוסן משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות עלולות לקרוס, ואיתן גם החברה והכלכלה.

התמודדות עם אתגרים סביבתיים, כולל הבטחת מוכנות גורפת בניסיון למנוע אסונות או להתמודד עם סיכונים סביבתיים עתידיים, דורשת פעילות משותפת ברמה העולמית. יש לסמן מראש דרכי התאוששות כלכלית ממשברים ולהיערך אליהן באמצעות פיתוחים והשקעות חכמות, ליצור משרות חדשות ולהצעיד את הכלכלה העולמית לעתיד נקי ויציב יותר. עתיד כזה ידרוש מיקוד ביעדים של שיקום הטבע, שהם: השגת ניטרליות אקלימית, אפס פליטת פחמן (מתייחס ליעד של אפס פליטות נטו של פחמן דו-חמצני, המושג על ידי ביטול פליטות קיימות או על ידי איזון בין פליטת פחמן דו-חמצני לבין סילוקו – carbon neutrality); אפס זיהום; השגת 17 יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא; ויצירת כלכלה מעגלית המקדמת התייעלות ושימור משאבים, שבה הפסולת של האחד הוא חומר הגלם של האחר. את כל היעדים הללו יש להשיג באופן שמבטיח ושומר על זכויות אדם, ומציב את איכות החיים ואת רווחת האדם והסביבה במרכז.

בפועל, השינוי איטי מדי והזמן אוזל. כבר בימינו עולה הצורך להתמודד עם השלכות הפגיעה בסביבה ובאקלים. במציאות זו, חינוך סביבתי הינו מרכיב חיוני כחלק מאסטרטגיה לאומית לשמירה על איכות הסביבה, בשני היבטים: הראשון – חינוך לצמצום טביעת הרגל האקולוגית של האנושות, באמצעות הקניית ידע, העלאת המודעות למצב הנוכחי והעתידי, והקניית כלים להתמודדות עם חוסר הוודאות. בעניין זה הממשלה הציעה את חוק "חינוך אקלימי התשפ"א-2021" ששם לו למטרה "להגביר את המודעות למשבר האקלים בקרב תלמידים ותלמידות ולצייד אותם בכלים שיסייעו להם עם השלכותיו השונות". בהיבט השני, יש להכשיר כוח אדם במקצועות שיתרמו לפיתוח פתרונות להתמודדות והסרת הנזקים שנגרמו.