איומים סביבתיים מתגברים – התחממות גלובלית

תמצית

החשש מההשלכות הקשות של מפגעי האקלים והפגיעה בקיימות הוביל מספר גדל והולך של ארגונים להקטין את חשיפתם לסיכונים סביבתיים, גם אם הדבר פחות כלכלי עבורם בטווח הקצר.

לפי דו"ח של פורום הכלכלה העולמי (WEF), נראה שמחצית מהסיכונים העולמיים כיום הינם סביבתיים (צבועים בירוק, איור 1): כישלון פעולות למען האקלים, מזג אוויר קיצוני, איבוד המגוון הביולוגי, נזק סביבתי אנושי ומשבר משאבים טבעיים.

עולה מהדו"ח כי גם חמשת הסיכונים הגדולים הגלובליים לטווח של 5 – 10 שנים,  הנגזרים מכישלון פעולות למען האקלים, גם הם סביבתיים: (צבועים בירוק – איור 2): כישלון פעולות למען האקלים, מזג אוויר קיצוני, איבוד המגוון הביולוגי, משבר משאבים טבעיים ונזק סביבתי אנושי. 

למאמצים הבינלאומיים למאבק במשבר האקלים ישנו הפוטנציאל להפחית באופן דרמטי את פליטות גזי החממה והזיהום. אך השינוי איטי, והזמן אוזל.

הקיצוניות במזג האוויר עולה – לפי ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO), ההשפעות הסביבתיות הואצו. השלכות משבר האקלים ניכרות בעליית טמפרטורות, המובילה לתופעות מזג אוויר קיצוניות בתכיפות עולה, וגורמות לתופעות לבצורות, שיטפונות, שרפות ורעב.

כדור הארץ המתחמם יוצר מציאות גיאוגרפית חדשה: כמו פתיחת נתיבי ספנות בקוטב הצפוני, שבעבר היו סגורים לתנועת אוניות במרבית השנה ונפתחו רק בסיוע ספינות שוברות קרח. אמנם, הפשרת הקרחונים מקצרת את הדרך מסין בכ-15 ימי שיט, לעומת הנתיב המסורתי בתעלת סואץ. העלייה בשימוש בנתיבי השיט הארקטיים מעצימה את "אפקט הלולאה". מאחר והפשרת הקרחונים באזור מואצת בשל שרפת הדלקים להנעת האוניות ופליטות מזהמים, תופעות אלו פוגעות גם במאזן האקולוגי של בעלי החיים בסביבה. בנוסף, לאור העובדה ששטח זה הפך קריטי לתעבורה העולמית והוא עתיר במשאבי טבע, אנו עדים לתחרות עם פוטנציאל נפיץ לגבי השליטה במשאביו בין המעצמות העולמיות – רוסיה, סין וארה"ב.

אזור הקוטב הצפוני הוא קריטי לאיזון האקלים בעולם, והשינויים חסרי התקדים באזור משליכים על העולם כולו. נמצא ששינויי האקלים הגדילו פי 600 את הסבירות לגלי חום חסרי תקדים בסיביר ואכן בששת החודשים הראשונים של 2020, סיביר חוותה תקופה של טמפרטורות גבוהות במיוחד. עם שיא של 38° צלזיוס, שגרם לשרפות ענק ביערות היבשתיים, אובדן שכבת אדמה ופלישת מזיקים (איור 3). בשנת 2020 הטמפרטורות באזור היו של 5° (צלזיוס) מעל הממוצע. בנאס"א מדדו את עוצמת קרינתה של השמש בשנים האחרונות, אך נמצא שכמות הקרינה מהשמש נותרה בעינה משנת 1880 עד 2020. לכן, למרות שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-1° צלזיוס, לא סביר כי השמש גרמה למגמת התחממות הטמפרטורה הגלובלית שנצפתה בחצי המאה האחרונה.

בהרחבה

בעולם כולו הטמפרטורות מקצינות ונעות בין גלי חום לגלי קור המפתיעים שלא בעונתם. גלי חום כבדים נצפו בקנדה, שם ביוני 2021 נרשמה הטמפרטורה 49.6°, לעומת הטמפרטורה הממוצעת בקיץ 2020 שנעה בין 20° ל-30°. בפקיסטן, הטמפרטורות עברו את רף ה-52° כבר בתקופת האביב, שאינה מתאפיינת בטמפרטורות שכאלו. שיאים חדשים מסוג זה הם תזכורת לכך שלפי חוקי התרמודינמיקה, כאשר חלק אחד של העולם חם באופן יוצא דופן, חלק אחר מוכרח להיות קר במיוחד. כך שבזמן שחלקים של אסיה נצלים בחום, מזרח ארה"ב חווה מזג אוויר קר מאוד, למשל. חודש מארס 2021 היה קר יותר מפברואר בחלקים גדולים של צפון־מזרח ארה"ב ושל מדינות המרכז האטלנטי.

מגמות אלו משליכות על הכלכלה, ומעלות את הצורך בהיערכות מוסדות המדינה, כדי שיוכלו לספק מערכי עזרה ותמיכה לתושבים ובכלל. דוגמה לכך היא פתיחת מרכזי קירור – מבנים מרכזיים גדולים ומקוררים שאליהם תוכל האוכלוסייה לסור במטרה להתקרר מעט. מבנים אלו הוקמו במקומות שאינם מורגלים בטמפרטורות גבוהות, ולכן לא הותקנו מזגנים במבנים ציבוריים ובבתים פרטיים.

יש לחשוב, אם כן, על בניית חסינות לאירועי מזג אוויר קיצוני בכל רחבי העולם, ומדינות, רשויות מקומיות וערים צריכות להיערך בהקדם למצבי קיצון חמורים אף יותר מאלה שכבר גובים חיי אדם גם במדינות מפותחות. הצפי הוא שאירועי מזג האוויר הקיצוני המתרחשים במדינות שאינן ערוכות לכך, יובילו ביתר שאת לגלי "מהגרי אקלים" אפילו מהחוג הארקטי, מה שעד לאחרונה נתפס כתרחיש לא הגיוני.