משבר המים העולמי

תמצית

משבר האקלים גורם לאירועים המאיימים על מיליארדי אנשים ברחבי העולם. אחד האירועים המכריעים בתחום הוא מחסור במים, מצרך מרכזי של האנושות ואחד מתנאי ההכרח לקיומנו. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) הזהיר כי מחסור במים מהווה אחת מבעיות ביטחון המזון הדחופות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, לאור הצפי של ירידה של עד 50% בעתודות מי השתייה עד לשנת 2050 (איור 4). אסונות טבע הקשורים למים באופן ישיר או עקיף, נעשים תכופים וחריפים יותר – מה שמוביל לערעור הביטחון התזונתי, הבריאותי והכלכלי של האנושות.

משבר המים מתאפיין בשלושה תהליכים מקבילים:

• ירידה בכמות המשקעים, שמובילה לבצורות ולמחסור במים לשתייה, לחקלאות ולתעשייה.
• ירידה באיכות המים ועלייה בזיהום המים.
• חוסר זמינות מי השתייה לכלל האוכלוסייה.

מה שווים המים?

שאלה פשוטה לכאורה, אך בפועל – מאוד מורכבת. מים נתפסים כבעלי ערך אינסופי – בלעדיהם, החיים לא יכולים להתקיים, אך הם גם נתפסים כמשאב מובן מאליו ובפועל מתבזבזים ללא הרף. לפי התיאוריה הכלכלית, ערכו של טוב נקבע על ידי מחסור – כלומר, הפער בין משאבים מוגבלים לצרכים בלתי מוגבלים. אך נראה שהתיאוריה הכלכלית אינה מתאימה לקבוע את השווי של המים. מאחר ולפי הערכות, 80% מכלל השפכים התעשייתיים והעירוניים משתחררים לסביבה ללא טיפול מוקדם, ולמעלה מ-2 מיליארד בני אדם כבר חיים באזורים מחוסרי מים מתוקים. על פי הערכות בלתי תלויות, העולם יעמוד בפני מחסור מים עולמי של 40% עד שנת 2030, ומצב זה צפוי גם להחמיר בעקבות אתגרים עולמיים כמו שינויי אקלים, ועדיין ברמה העולמית והמקומית לא נראה שקיימת הפנמה לגבי חשיבותם וערכם ולא נצפית פעילות משמעותית עולמית כדי לשמרם.

השלכות פוליטיות–ביטחוניות של המחסור במים

למחסור במים יש פוטנציאל השפעה הרסני על העולם כולו. עשרות מיליוני בני אדם ממדינות הנמצאות במצוקת מים, עלולים לעקור ממקומות מושבם אל הערים, דבר שיוביל לתסיסה חברתית בערים וללחץ גדול יותר על משאבי מים המתכלים בקצב מהיר. המחסור במים, שרק ילך ויתעצם, עלול להגביר את המתיחות בין מדינות בגין חלוקת המים ביניהן. זוהי בעיה כלל-מזרח תיכונית, במיוחד באיראן, בדרום אסיה ובתת-היבשת ההודית המתרחבת לרמה העולמית. באיראן, השילוב בין ירידה בכמות המשקעים ובין ניצול מופרז של מאגרי מי התהום לצורכי אוכלוסייתה הגדלה, מדרדר את המדינה לקראת אסון סביבתי הגובל בסכנה קיומית. אם יימשך הניצול האגרסיבי של מי התהום, איראן צפויה להתמודד בתוך זמן קצר עם משבר סביבתי וכלכלי-חברתי עמוק במיוחד, שניצניו כבר ניבטים מכותרות חדשות. הביטחון התזונתי של תושבי איראן, שחמישית מהם מועסקים בענף החקלאות, נמצא בסכנה של ממש. סכנה נוספת האורבתולאזור בכלל ולמדינת ישראל בפרט, היא התפרצות מלחמה כוללת באזור על תשתיות המים.

מים כערך תרבותי – עמים רבים מעניקים מעמד מיוחד למים ולנתיבי מים. לדוגמה, בניו זילנד, בה עבר בשנת 2017 החוק Te Awa Tupua, מכיר בנהר Whanganui כ"שלם בלתי ניתן לחלוקה וחי מההרים ועד הים". גם נהרות הגנגס והיאמונה בהודו נחשבים לישויות חיות בעלות זכויות שוות לבני אדם.

בהרחבה

עליית הצורך בשיפור וייעול ניהול משאבי המים. הכרה, מדידה וביטוי בערכם של המים, ושילובם בתהליכי קבלת החלטות, הנם בסיסיים להשגת ניהול בר קיימא ושוויוני של משאבי מים כחלק מיעדי הפיתוח בני קיימא (SDGs) של האו"ם לשנת 2030. הכישלון להעריך את חשיבות המים על מגוון השימושים שלהם, נחשב לגורם שורש או סימפטום להזנחה של המערך הפוליטי של המים ולניהול כושל. לפיו, חבילת הערכים המרובים של המים, אינם זוכים להתייחסות בתהליכי קבלת החלטות.

ממשל בר קיימא של משאבי המים הוא מהאתגרים המרכזיים של העולם במאה ה-21. שינויי האקלים עתידים להעמיד קושי עצום בפני מדינות מתפתחות. למדינות אלו חסרה היכולת הכלכלית והארגונית להתמודד בהצלחה עם אתגרים נוספים מעבר לצורך להתאים את עצמן לשינויים הגלובליים, שעה שרבות מהן חוות גם גידול מהיר באוכלוסייתן. אפריקה, לדוגמה, היא יבשת צמאה. מיליונים מתים בה ממחלות הקשורות במים (ובחוסר מים), וכבר עכשיו היא אינה מסוגלת להאכיל ולהשקות את תושביה – מצב שרק ילך ויחמיר לנוכח משבר האקלים והריבוי הטבעי המהיר שבה.

צעדים אפשריים לשיפור איכות המים לשתייה וחקלאות, לטווח הקצר ולטווח הארוך, הם לדוגמה בניית מדרכות חדירות מים, מילוי בארות באזורים עירוניים, טעינת אקוויפרים, מפעלי התפלה ופתרונות להולכת מים מדרום המדינה לעבר האזורים היבשים בצפונהּ, פתרונות להשקיה חסכונית, גידולים הדורשים פחות מים, שימוש במים אפורים ועוד.

על ידי שילוב של נקודות מבט שונות כלכליות וערכיות, ניתן יהיה לקדם תהליכי קבלת החלטות בנות קיימא, מכילות, מגיבות ושוויוניות יותר – כצעד לקראת השגת יעד 6 של פיתוח בר קיימא: מים נקיים ותברואה לכולם.