מגמות סביבתיות בישראל

ישראל היא אמנם מדינה קטנה, אך היא טומנת בחובה מספר בעיות סביבתיות מורכבות שדורשות פתרונות משמעותיים וצעדים אקטיביים, ומוטב מוקדם ממאוחר

בין הבעיות הסביבתיות המרכזיות של מדינת ישראל נמנות הסוגיות הבאות. אולי תרגישו שהן מוכרות לכם:

• מחסור בשטחים פתוחים בערים

• זיהום הים והחופים ואובדן החול בעקבות כרייה ובנייה לאורך החופים

• זיהום נחלים

• מחסור במים נקיים

• צמצום המגוון הביולוגי בעיקר בדגה

• הצטברות פסולת מוצקה

• זיהום אוויר

מה נעשה בנידון?

על פי החלטת ממשלה מס' 4079, הוקמה מנהלת היערכות לשינויי האקלים. וועדות המשנה שלה הן ועדת קידום מחקר וגישור על פערי ידע, שמטרתה לבנות ולעדכן את בסיסי הידע המדעי לצורך קבלת החלטות; וועדת חינוך והסברה, שמטרתה היא הנגשה של מידע ויידוע הציבור. ההחלטה מורה לשלטון המרכזי ולשלטון המקומי לשתף פעולה, כדי להגדיל את החוסן העירוני. זאת באמצעות הערכת סיכונים, תכנון עירוני לצמצום איי החום העירוניים, שדרוג תשתיות ומערכות ניקוז, הגנה על קו החוף, קידום בנייה ירוקה, היערכות לאירועי קיצון ועוד.

משבר האקלים הגלובלי מציב בפני מדינת ישראל שורה של אתגרים, סיכויים וסיכונים בזירה הבינלאומית, ומכאן שמדובר בסוגיית ביטחון לאומי מן המעלה הראשונה. עד היום, הייתה ישראל שחקנית שולית בזירת  המאבק העולמי במשבר האקלים, אך מצב זה מתחיל להשתנות. ישראל עשויה להיות גורם חשוב בתחום של חדשנות אקלימית, תוך שהיא משתפת או מייצאת טכנולוגיות שפותחו בארץ מתחום המים, החקלאות, אנרגיות מתחדשות, תחליפי חלבון מן החי, פיתוחים ויישומים מתקדמים בתחום המחשב. שיתוף הידע יחזק את מרכזיותה, חוסנה הלאומי, תדמיתה ואף כלכלתה של המדינה.

נוסף על כך, על מדינת ישראל להתייחס להשלכות משבר האקלים ברמה האזורית. לדוגמה, עליית הסיכוי להתלקחות שרפות בישראל, ולפעול עם שכנותיה במידת האפשר, לקידום שיתוף פעולה ובניית חוסן אזורי להתמודדות עם משברים ולהיערכות לסיכונים הנלווים – גלי חום פליטים וחוסר יציבות אזורי משמעותי.

מדינת ישראל מזוהה כ-Hotspot (נקודה חמה) מבחינת רגישות לשינוי אקלים, והיא מוקד בעל חשיבות עולמית לשמירת המגוון הביולוגי העולמי – כל אלו משום מיקומה הגיאוגרפי הייחודי בצומת בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה. מיקום המאפשר חיבור בין ארבעה אזורי צמיחה עולמיים שונים, המפגישים בתוך שטח קטן מינים מאזורי אקלים שונים, המהווים תשתית למגוון ביולוגי עשיר ומגוון. בנוסף, שמי ישראל מהווים ציר נדידה מרכזי לבעלי כנף, שהינו בעל חשיבות קריטית ברמה העולמית. פעמיים בשנה חולפות מעל ישראל כ-500 מיליון ציפורים בנדידתן מאירופה לאפריקה ובחזרה.

ההשפעות של שינוי האקלים הן גורמי בסיס המניעים תהליכים גיאוגרפיים בין-מדינתיים, כגון שינויים ביחסי הכוחות המדיניים בעקבות הידלדלות משאבי טבע והגירה מסיבית הנגרמת עקב כך. כך למשל, המחאה שהחלה בהפגנות בערי סוריה – התקוממות שהובילה בהמשך לפרוץ מלחמת האזרחים, השפיעה ומשפיעה על ביטחון ישראל – התעצמה בעקבות בצורת חמורה שתקפה את השטחים החקלאיים במדינה, ודחפה את החקלאים המיואשים מהכפרים אל הערים בחיפוש אחר פרנסה.

ישראל למשל, עומדת בחזית משבר השליטה על מקורות הירדן והירמוך. ירדן סובלת ממחסור במים, המתעצם בשל אוכלוסייתה הגדלה, וגידול מקביל בצורכי הכלכלה והפיתוח שלה. ירדן היא המדינה הענייה ביותר במים בעולם בשל מיקומה הגיאוגרפי. היא נתונה בין אזורים יבשים, ורוב שטחה הוא מדבריות או אזורי ספר מעוטי משקעים. מנגד, שליטת ישראל במקורות המים של נהרות הירדן והירמוך היא מקור מתח תמידי בין ישראל לירדן, העלול להוביל למאבקי שליטה בעתיד. עד כה, כל בקשה ירדנית לתוספת מים, נענית לרוב בחיוב וזוכה לאישור הממשלה. בהסכמי השלום בין ישראל לירדן, נקבע כי מדינת ישראל תספק לירדנים עד 55 מיליון קוב בשנה ממי הכנרת. בשנת 2010 סוכם כי ישראל תגדיל את כמות המים בכ-10 מיליון קוב נוספים, ולאחרונה, אישרה הממשלה תוספת של 35 מיליון קוב, על מנת להוריד את מפלס העוינות של המדינה השכנה.

מחסור במים משפיע על החלטות כלכליות ועוצר פיתוח תשתיות גם בישראל. לדוגמה, הוחלט על עצירת היתרי בנייה חדשים בגבעתיים, בשל הצורך במאגר מים נוסף שבלעדיו לא ניתן יהיה לספק מים לתושבים. כדי להתגבר על המחסור הצפוי במים ולהקדים תרופה למכה, יש להבין שמדובר במערכה כוללת, המחייבת אינטגרציה של כל הפעולות הנדרשות: החל מחינוך האוכלוסייה לחיסכון במים – כולל הגדלת יעילות האספקה לצד צמצום שימוש ובזבוז, וכלה בהפניית מימון בינלאומי, ציבורי ופרטי למחקר פיתוח טכנולוגיות טיהור מים ושיקום מקורות מים מזוהמים. בהקשר זה, ישראל עשויה לתרום תרומה רבת ערך לעולם, בהיותה מדינה בעלת מערכות מים מהמתקדמות ביותר, המחזיקה בשיא עולמי בתחום טיהור שפכים והשבתם לשימוש. שכן, קרוב ל-90% ממי השפכים בישראל מטוהרים ומשמשים לחקלאות.

בישראל קיים קשר מובהק בין גידול האוכלוסייה לבין פליטת גזי חממה. טביעת הרגל הפחמנית – Carbon Footprint (סך פליטות גזי החממה שנפלטים ממוצר, ארגון, אדם או מדינה) לנפש בישראל נותרת יציבה פחות או יותר. הסיבה לעלייה ברמות הפליטה היא הצמיחה הדמוגרפית, ואילו שיעורי האוכלוסייה היו יציבים, גם טביעת הרגל הפחמנית באזורנו הייתה נותרת יציבה, ואולי אפילו יורדת. במדינות כמו ערב הסעודית ועיראק, שבהן הפליטות לנפש עלו במקביל לצמיחה הדמוגרפית, העלייה הכוללת בפליטות גזי החממה היא דרמטית במיוחד. אוכלוסיית המדינה גדלה, ובהתאמה – עלה גם השיעור היחסי של פליטות גזי החממה. משמעות הדבר היא כי ישראל עומדת בציפיות בינלאומיות לצמצום טביעת הרגל הפחמנית הקולקטיבית.

בין התחממות גלובלית ובריאות הציבור קיים קשר ישיר, כפי שניתן לראות באינפוגרפיקה לעיל. עיריית תל אביב-יפו היא העיר הראשונה בישראל שפרסמה תוכנית פעולה מפורטת, הכוללת צעדים חדשים משמעותיים להתמודדות עם שינויי אקלים לטובת התושבים שחיים בה ובסביבתה. התוכנית מספקת תמונת מצב מקיפה של האיומים המרכזיים שמולם ניצבת העיר, ומפרטת את דרכי ההתמודדות עימם, בדגש על מענה מהיר לאוכלוסיות הפגיעות. התוכנית נכתבה במסגרת חברותה של תל אביב-יפו בארגון C40 – הרשת המובילה בעולם של ערים הנאבקות בהתחממות הגלובלית. כחלק מהשותפות ברשת, התחייבה העירייה לאימוץ תוכנית הסתגלות לשינויי האקלים, הכוללת היערכות לעלייה במידות החום הממוצעות בעיר ולשינויים בכמות הגשמים ועוצמתם.

אילת נבחרה להשתתף במיזם EU Mission – תוכנית יוקרתית של האיחוד האירופי, שנועדה להפוך ערים למובילות סביבתיות. מטרתו העיקרית של המיזם היא להגיע לניטרליות פחמנית מלאה. הערים שישתתפו בו, ישמשו כמעין חממה טכנולוגית ליישום פיילוטים בתחום הקיימות. אילת היא אחת מ-112 ערים שנבחרו לקחת חלק במיזם (מתוכן 100 ערים אירופיות, ו-12 ערים מחוץ לאיחוד האירופי), והיחידה מישראל שנכללת בו.

ברמה המדינית, ביום ה-29.7.18 אושרה החלטת ממשלה 4079, שכותרתה: "היערכות ישראל להסתגלות לשינוי אקלים: יישום ההמלצות לממשלה לאסטרטגיה ותוכנית פעולה לאומית". בהחלטה זו הוכרז שמדינת ישראל מכירה בשינויי האקלים העולמיים והשלכותיהם ובצורך של המדינה להיערך לקראתם. זאת בהמשך להסכמות בינלאומיות נרחבות ולהתחזקות הראיות המדעיות, שלפיהן תופעת שינויי האקלים היא אכן משמעותית ובעלת השלכות מרחיקות לכת. אל מול היעד שהציבה הממשלה, לפיו בשנת 2030, אחוז השימוש באנרגיה מתחדשת יהיה כ-30%, בשנת 2021 הנתונים הצביעו על 6% בלבד.

ההחלטה כוללת הקמת מִנהלת להיערכות מדינת ישראל להסתגלות לשינויי האקלים, והיא מפרטת חמש מטרות שעל מדינת ישראל לקדם בהיערכותה לשינוי האקלים:

1. צמצום הפגיעות בנפש וברכוש ובניית חוסן כלכלי
2. נקיטת אמצעים להגדלת העמידות של המערכות הטבעיות (בהרחבה בהמשך)
3. בנייה ועדכון של בסיס הידע המדעי לצורך קבלת החלטות
4. חינוך, העלאת מודעות והנגשת ידע למקבלי ההחלטות ולציבור
5. השתלבות ישראל במאמץ הגלובלי בהתאם למחויבויותיה, וקידום שיתופי פעולה אזוריים ובינלאומיים.

בישראל פועלים כיום עשרות עמותות וארגונים שמטרתם העיקרית היא שמירה על איכות הסביבה. הם פועלים בדרכים שונות – החל בהצעות חוק ובקידום של חוקים סביבתיים, פיקוח ואכיפה של חוקים קיימים, וכלה בארגון מאבקים נגד מפגעי סביבה. אלו לא תמיד נושאים פירות, כגון המאבק באסדות הגז או המאבק בבניית כביש חוצה ישראל, שיחסית למאבקים סביבתיים, היה מאבק רחב היקף בכל קנה מידה. פעילותם של ארגונים אלו מיועדת בעיקר להעלאת המודעות הציבורית ולקידום פעילויות חינוכיות, הן ללומדים במערכת החינוך והן לציבור כולו, בכל הקשור לנושאים סביבתיים.

ישראל היא גם מובילה עולמית מבחינת שיעור הטבעונים ביחס לכלל האוכלוסייה, והיא אף מנווטת את התעשייה לכיוון זה. הרשות לחדשנות מעודדת את "החלבון האלטרנטיבי", וחברות ישראליות מובילות מגמה זו בשוק העולמי. חברת "פיוצ'ר מיט" (Future Meat), לדוגמה, הממוקמת בעיר רחובות, היא בעלת מתקן ייצור הבשר המתורבת התעשייתי הראשון בעולם. החברה הקימה את התשתית הראשונה אי פעם לייצור מסחרי של בשר מעבדה, בהיקפים של 500 ק"ג ביום בקו ייצור בודד. במסגרת זו, הודיע גם המשרד להגנת הסביבה כי לא יגיש עוד בשר באירועים מטעמו. הרשות לחדשנות מקדמת מאוד את תחום החלבון האלטרנטיבי, כהזדמנות כלכלית בעלת רווח סביבתי גדול, עבור ישראל והעולם כולו. בהיבט נוסף, גם צה"ל הצטרף למגמה זו, והודיע כי יחל לספק לחיילות ולחיילים סוודרים סינתטיים בלבד, במקום כאלה העשויים מצמר.

משתנה מהותי בתהליך הסביבתי שמוחל בישראל הוא שהכלכלה של מדינת ישראל רגישה מאוד לשינויים. ישראל מתאפיינת במשאבי טבע מוגבלים ובמחסור במים שפירים ובאדמות – גורמים שבחיבור עם המצב הגיאופוליטי המורכב, מייצרים כלכלת אי רגישה, התלויה במידה רבה בייבוא של חומרי גלם, דלקים ומזון. כלכלה יציבה בת קיימא הכרחית, אם כן, להישרדותה של ישראל. צפיפות האוכלוסין הגבוהה במדינה וקצב גידול האוכלוסין המהיר מחדדים אף יותר את הצורך בפיתוח בר קיימא. רגולציה שתייצר שוק לטכנולוגיות סביבה, "מסלול ירוק" להטמעת טכנולוגיות חדשניות בתעשייה וליווי מתמשך דרך מרכזי הצמיחה הירוקה, עשויים למקם את ישראל כחממה בינלאומית לטכנולוגיות ירוקות.

הממשלה אישרה ביולי 2021 מעבר לכלכלה דלת פחמן. בכך התחייבה ישראל להפחית 27% מפליטות גזי החממה שלה עד שנת 2030, ו-85% מהפליטות עד שנת 2050. החלטה זו אושרה באיחור, במסגרת התחייבותה של ישראל להסכם פריז לבלימת משבר האקלים. התהליכים האסטרטגיים ליישום מוצלח של צעד זה, ידרשו שינויים מרחיקי לכת בכלכלה הישראלית, כמו גם בקרב מדינות רבות אחרות בעולם, ובראשן מדינות ה-OECD, שהחלו לפעול לשינוי דרמטי בכלכלות שלהן.

מעבר לכלכלה דלת זיהום, תחרותית ומשגשגת עד 2050 – משמעו:  

• שינוי יסודי של תכנון תשתיות ומבנים בישראל, שיחייב אינטגרציה בין גופי התכנון השונים
• ייעול השימוש של ישראל באנרגיה ומשאבים אחרים
• מזעור הזיהום והנזק הסביבתי הכרוך בייצור אנרגיה
• הפסקה והפחתת ייצור פסולת
• תכנון כולל של המשק (לדוגמה, תכנון עירוני)

אנרגיות מתחדשות – בישראל כיום, כ-3% מהאנרגיה מיוצרת ממקורות מתחדשים – בעיקר אנרגיית שמש. ב-139 מדינות ברחבי העולם, וישראל ביניהן,  נתון זה יוכל להפוך ל100%. כלומר, כלל האנרגיה תיוצר באמצעות אנרגיות מתחדשות עד שנת 2050. במחקר שערכו בסטנפורד, ארה"ב, מוצעת תוכנית המפרטת כיצד תוכל ישראל להפיק את כל האנרגיה הדרושה לה מאנרגיות מתחדשות.

כלכלה כחולה – מינהל התכנון הממשלתי מקדם בימים אלה "מסמך מדיניות לתכנון וניהול המרחב הימי של ישראל". מסמך זה עתיד לבחון היבטים הנוגעים למרחב הימי, למען קידום גישת תכנון אסטרטגית ארוכת טווח לתכנון ולפיתוח המרחב הימי העתידי. התוכנית לצמיחה כחולה תתווה תוכנית אסטרטגית וחזון לכלכלת הים, ותציע כיווני פיתוח למיצוי הפוטנציאל שבתחומים הנבחרים, לרבות המלצות לכלים רגולטוריים. הנדסת אקלים – היא תחום גלובלי שאינו מוגדר לפי מדינה. אלו הם פיתוחים המחייבים שיתוף פעולה גלובלי, מאחר שההשלכות שלהם לאו דווקא מתמקדות באזורים מסוימים, ותיתכן השפעה שלהם על כל העולם. אי לכך, ישראל היא חלק בלתי נפרד מקהילת המדע החוקרת סוגיות סביבתיות, ובעתיד אנו מאמינים כי הנושא יגיע גם לפתחה של האקדמיה בישראל.