מגמות פוליטיות

תפקידה של המנהיגות הפוליטית במדינת הלאום הוא לשרת את אזרחי המדינה ולשמור על ביטחונם. השמירה על האינטרסים של האזרחים מושפעת רבות משינויים דמוגרפיים, מטכנולוגיה מתפתחת, מהתנהגות אזרחית ומתמורות כלכליות. החלטות פוליטיות צריכות לתת מענה לאתגרים מורכבים העוסקים ברווחת התושבים ובביטחון המדינה, בטווח המיידי והקרוב, ובמקביל, לצפות אתגרים עתידיים לטווח הבינוני והרחוק בתחום הכלכלה, עולם העבודה, הסביבה וכדומה ולהתחיל להיערך לקראתם כבר היום. החלטות פוליטיות משפיעות על כל ההיבטים ובכל רמות הקיום: ברמת המדינה, ברמת היחיד והמשפחה, ברמה של מוסדות, עסקים וארגונים כלכליים וברמה הגלובלית. חוקים תורמים ליציבות פוליטית באמצעות תקנות למונופולים, מדיניות מס, תקנות מחיר הגנת הצרכן, השיפוט ואיגודים מקצועיים, בריאות ובטיחות העובדים. וגורמים אתיים ביחס לערכים חברתיים, שולטים בהתנהגות עסקית. אי עמידה בכל החוקים בשווקים השונים עלול להפוך להרס כלכלי, לכן אנליסטים שעוקבים אחר גורמים פוליטיים לצורך ניתוחי סקירת מגמות חייבים להיות ערניים ויסודיים.

בעבר הלא רחוק, האיומים המסורתיים עימם המנהיגות הפוליטית הייתה צריכה להתמודד, עסקו בעיקר בביטחון המדינה. במוקד תשומת הלב היו: מוכנות למלחמות; ביטחון תזונתי לאזרחים, שנענה באמצעות תקציבי סעד ורווחה והכשרות פשוטות; ופיתוח כלכלת המדינה, שבתחילתה התבססה על חקלאות. שינויים מפליגים בכלכלה לאור התפתחויות טכנולוגיות מרחיקות לכת, גלובליזציה בכל תחום שחשפה את האדם הקטן לעולם הרחב, ודרישות לשקיפות – גרמו לאזרח לדרוש מנבחריו הרבה יותר. אזרחי המדינה הופכים להיות כוח משמעותי המשמיע את קולו ומצפה להשפיע, מה שמתבטא בדרישה מוגברת לרפורמות חברתיות וכלכליות, לביטחון בכל היבט – בטחון תזונתי או פיסי, מול טרור או מול מחלות, במישור הפיזי או המקוון, ולשוויון הזדמנויות בכל תחום. דרישות אלו, שלעיתים קרובות מלוות בהפגנות סוערות, תורמות לחוסר יציבות פנימית ולגלים חדשים של תסיסה חברתית.^[1]

במקביל, ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיות המפציעות חושפת את הבטן הרכה של ממשלות בכל העולם. מדינות נדרשות להגן על האזרחים שלהן ועל עצמן אל מול איומים לא מוכרים ולא ידועים ההולכים ומתעצמים, כמו ארגוני ענק, טכנולוגיות בינה מלאכותית, איומי סייבר ועוד, בלא שיש בידן די כלים לכך. כיום, במרדף של הרגולטור אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות, ידו של הרגולטור היא עדיין על התחתונה. מציאות זו גורמת לאזרחים לאבד אמון בממשל, מאחר שהם חשים שהם אינם מקבלים את המענה הנחוץ. תחושה שקבלה תאוצה בתקופת מגפת הקורונה, שיצרה משבר בריאותי וכלכלי. המגמה של ירידת אמון הציבור בממשל היא סוגיה שצריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות. אמון בשלטון נחוץ לחיי היומיום של הפרט, מֵעבר לרמת המאקרו החברתית-כלכלית. מחקרים מוצאים קשר בין היבטים של איכות חיים לבין אמון.

הלחץ על הממשלות גובר והולך, שעה שהמשאבים שלהן מצטמצמים, והן מתקשות לעמוד באתגרים של עולם מקושר, גלובלי, מתקדם טכנולוגית ומגוון. מה גם שהגלובליזציה עצמה נמצאת בעיצומה של טרנספורמציה, וקונפליקטים קשים מאיימים על הישגים קודמים. לכאורה, הגידול העצום בתזרימי כסף, סחורה, מידע והון אנושי במהלך 30 השנים האחרונות, אמור היה להפוך את העולם לפגיע פחות לזעזועים כלכליים משבשים, אך לא כך הדבר. הדרישות המתגברות של הציבור לרווחה ולביטחון, לא תמיד עולות בקנה אחד עם היכולות של המדינות השונות – מה שמוביל את העולם לחוות משטר רגולטורי מסוג חדש, המופעל על ידי אירועים פוליטיים וכלכליים, ודרישות מתעצמות בתחום אבטחת הסייבר, עליית הפינטק והתקדמות טכנולוגית כמו בלוקצ'יין ובינה מלאכותית, המשנות את כללי המשחק. 

^[1] מגמות פוליטיות במזרח התיכון – הצצה לעתיד?, אירינה זבייגלסקיה, ינואר 2021