ממערכת חד קוטבית לרב קוטבית

תמצית

המעבר הגיאופוליטי למערכת רב-קוטבית נמצא בהתאמה להתפתחות הכלכלה הפוליטית הרב-מוקדית. מרכזים מסחריים, שהתרכזו קודם לכן במערב, עברו ל"כלכלות המתעוררות" במדינות מתפתחות ומלחמת רוסיה-אוקראינה והתגובות הבינלאומיות למלחמה זו האיצו את התהליכים לקראת רב-קוטביות. אמנם ארצות הברית שואפת לשמור על סדר עולמי חד קוטבי שבו ההגמוניה שלה אינה מעורערת, אך רוסיה וסין חותרות לרב-קוטביות, וחלק גדול מהדרום   במיוחד ארגון מדינות ייצוא הנפט (OPEC)  בחרו באוטונומיה אסטרטגית ובניטרליות בתקופה זו של יריבות ומלחמה מוגברת. לכן, יש הטוענים ששינוי כוח במערכת הבינלאומי הוא בלתי הפיך מכיוון שמתהווה כלכלה פוליטית רב-מרכזית שסותרת את הפוליטיקה של חד-קוטביות. כמו כן, הרב קוטביות מצביעה על כך שיש כיום מתמודדים רבים המסוגלים לעצב את הסדר העולמי, לטפח לגיטימציה והסכמה ולשמור על הסדר הזה מול הפרעה או התרסה.

המשולש האסטרטגי – מערכת היחסים בין סין, ארצות הברית ורוסיה היא של משולש כוחות אסטרטגי. ארצות הברית עדיין מחזיקה בצבא החזק והמשפיע ביותר בעולם, עודנה גורם פוליטי וכלכלי דומיננטי, והיא ממשיכה להוות מקור חיקוי בהיבטים תרבותיים גלובליים. סין, עם יכולותיה הכלכליות והטכנולוגיות המרשימות, גם היא שחקנית משפיעה בעולם. למרות מחלוקות אידיאולוגיות ודיפלומטיות, עוצמתה הגוברת של סין ואופן התנהלותה הופכים אותה לשותף פוטנציאלי חשוב בניהול המערכת הבינלאומית. המתיחות של המערב מול רוסיה נותרה בעינה, בייחוד לאור העובדה שרוסיה חזרה להיות שחקנית משפיעה בעלת יכולת לשנות את כללי המשחק, בעיקר במזרח התיכון, באמצעות חיזוק קשרים צבאיים־טכניים וכלכליים עם המדינות באזור.^[1]

התחרות על העליונות בין שלוש מדינות אלה משתרעת גם אל הכיוון הטכנולוגי, בכל הקשור לטכנולוגיות תקשורת ומידע, מחשוב קוונטי, פיתוחי בינה מלאכותית, תשתיות תקשורת ושליטה בחלל, ולא נראה שניתן יהיה ליצור שיתופי פעולה בין השלוש בעתיד הנראה לעין. לדוגמה, תוכנית ארטמיס של נאס"א להנחתת אסטרונאוטיות ואסטרונאוטים על הירח עד 2024, נפתחה לשותפויות בינלאומיות, והיא מאגדת בתוכה סוכנויות חלל של שמונה מדינות: ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, יפן, לוקסמבורג, בריטניה ואיחוד האמירויות הערביות. אך החוק האמריקאי אוסר על נאס"א לחתום על הסכמים בילטראליים עם סין, מחשש לגנבת טכנולוגיה, ואילו רוסיה אינה מעוניינת להצטרף להסכמי ארטמיס. לעומת זאת, קיימת סכנה ששתיים ממדינות אלה יַחברו מול השלישית, שתהיה ככל הנראה ארה"ב, כפי שאירע בעת שרוסיה וסין חתמו (במרץ 2021) על מזכר הבנות לבניית תחנת מחקר בינלאומית על הירח. לכאורה, נראה שמערכת היחסים של שלוש המעצמות מתכנסת ל"מסלול המלחמה הקרה 2.0", אך בשונה מהעבר, נראה שהכיוון הוא התמודדות עולמית ארוכת טווח, שכן בכל נקודה במאבק ביניהן, עומדים אינטרסים רבים ומורכבים. על פניו נראה שכיום אנו עומדים בפני סדר עולמי רב קוטבי, סדר בו ניתן לזהות מוקדי כוח פוטנציאליים, שהם: ארצות הברית, העולם האנגלו-סכסוני, סין, הודו ורוסיה.

בהרחבה

כוחה של מדינה נמדד בסדרת מרכיבי כוח, ואלו הם: 

כוח מהותי נמדד על פי גודל הכלכלה, הצבא, האוכלוסייה ורמת ההתפתחות הטכנולוגית של המדינה. בעולם מחובר וגלובלי, הכוח המהותי בנוי מיישום טכנולוגיה, הון אנושי, מידע ורשתות. אך אתגרים גלובליים כדוגמת אירועי מזג אוויר קיצוניים ומשברים הומניטריים, יצרו צורך בבניית חוסן מדיני לזעזועים ושינויים מערכתיים, וצורך זה יהפוך למרכיב מרכזי בכוח המהותי של המדינה, לצד יכולתה ונכונותה לעזור למדינות אחרות.

כוח חומרי – מתייחס ליכולות צבאיות ולמשקל הכלכלי. אלו יישארו היסוד של יכולת המדינה, ויגרמו למדינות סביבה להתייחס בכובד ראש לאינטרסים ולמדיניות שלה.

כוח טכנולוגי – טכנולוגיות, ובייחוד צבאיות, ימשיכו להיות מרכזיות בביטחון המדינה ובהשפעתה הגלובלית, בינה מלאכותית (AI), ביו-טכנולוגיה וקבלת החלטות מונחות נתונים, יספקו למדינות מגוון יתרונות לצמיחה כלכלית, בריאות וחוסן חברתי. טכנולוגיות אלו יאפשרו למדינות ולגורמים שאינם מדינתיים, להשפיע על הלך הרוח ועל קבלת ההחלטות של אוכלוסיות, להשיג יתרון על מתחרים דרך מידע ולהיערך בצורה טובה יותר לזעזועים עתידיים.

הון אנושי – דמוגרפיה נוחה, הכוללת אוכלוסייה חזקה בגיל העבודה, השכלה בסיסית אוניברסלית וריכוז של כישורי מדע, הנדסה, מתמטיקה וחשיבה ביקורתית, תספק כר נרחב לחדשנות, לקידום טכנולוגי, לצמיחה כלכלית ולחוסן מדיני ואזרחי. אזורים עם אוכלוסיות גדולות בגיל העבודה, גם באזורים נחשלים, יזכו בחוזק כלכלי פוטנציאלי, באמצעות שיפור חינוך ותשתיות. חברות עם שיעור גבוה של אוכלוסייה מזדקנת, המתרכזות בעיקר באירופה ובאסיה, יצטרכו למצוא דרכים להגדיל את כוח האדם העובד שלהן, אם באמצעים טכנולוגיים ואם באמצעות הגירה.

רשתות וצמתים – שליטה באזורי מפתח, עם מרכיבים של טלקומוניקציה, כספים, זרימת נתונים, שרשרות אספקה ​​וייצור, תעניק למדינות ולתאגידים יכולת להשיג מידע רב-ערך ולשלול מיריבים גישה למידע. רבות מהרשתות הללו מרוכזות באופן לא פרופורציונלי בארצות הברית ובסין, מה שיוצר  מצב בלתי שוויוני בעולם מבחינה זו. חברות הטכנולוגיה של סין הופכות לדומיננטיות באזורים מסוימים, ומאתגרות חברות מקבילות מארצות הברית,  והן אף שולטות ברשתות טלקומוניקציה 5G גלובליות (בפרק מגמות טכנולוגיות). דומיננטיות זו עלולה לגרור תגובת נגד ממדינות אחרות, והחשש הגדול  בתחום זה היום הוא שבייג'ינג תנצל את גישתה לתקשורת או תשלוט בתזרים נתונים למדינות אחרות.

מידע והשפעה – רעיונות מושכים ונרטיבים משכנעים יכולים לעצב עמדות וסדרי עדיפויות של שחקנים במערכת הבינלאומית, ולספק לגיטימציה להפעלת סוגים אחרים של כוח. האטרקטיביות של "כוח רך" של חברה, נשענת על תרבות, בידור, ספורט, אורחות חיים וחידושים טכנולוגיים, תיירות וחינוך, ובייחוד על השכלה גבוהה ללומדים ממדינות אחרות. דיפלומטיה ציבורית, תקשורת הכוללת פעולות השפעה סמויות, וטכנולוגיות המידע – כל אלו מעניקות לכל גוף, פרטי או ציבורי, יכולת חסרת תקדים להגיע ישירות לציבור ולהשפיע על דעות ומדיניות. סין ורוסיה, ככל הנראה, ינסו להמשיך לכוון מסרים לקהלים מקומיים בארצות הברית ובאירופה ולהפיץ נרטיבים על דעיכה מערבית. צפוי שהן גם ירחיבו את פעילותן באזורי עולם שלישי, כדוגמת אפריקה.

גמישות – ככל שחלקי העולם מחוברים יותר, כך זעזועים מערכתיים הופכים לנפוצים, נפיצים ואינטנסיביים יותר, מה שמעורר תופעות מסדר שני. ממשלות המסוגלות לעמוד בפרץ ולהתאושש במהירות מזעזועים, ושהלגיטימציה המקומית שלהן גדולה יותר, יקרינו יותר כוח והשפעה אל מחוץ למדינה.

המדינות המרכיבות את  הסדר העולמי הרב קוטבי העתידי:

ארצות הברית – תישאר המעצמה העולמית הדומיננטית. תקציב הביטחון שלה הוא פי שלושה משל סין ופי שמונה משל רוסיה. השפעתה הכלכלית, הפיננסית והתרבותית, יחד עם יכולתה החדשנית, היא ללא תחרות. ארה"ב מובילה את כל שאר המדינות בפרסי נובל, עם 406 זכיות בהשוואה ל-138 של בריטניה ו-114 של גרמניה. במגזרים ממחשוב ועיצוב שבבים ועד תוכנה, חקר חלל, זיהוי שפה וביוכימיה, ארה"ב קובעת את הקצב העולמי. האנגלית משמשת כשפת התקשורת הבינלאומית של העולם, והדולר האמריקאי, המבסס את הסחר העולמי, מעניק לארה"ב רווח כמעט בלתי מוגבל.

העולם האנגלו-סכסוני – ארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – קשור קשר הדוק. יחד, חמש המדינות הללו מהוות 35% מהתפוקה העולמית וכמעט 50% מההוצאות הצבאיות העולמיות. הם משתפים פעולה באופן הדוק באיסוף מודיעין, באמצעות ברית חמש העיניים. ככל שהאתגרים החיצוניים יגדלו, הלכידות של העולם האנגלו-סכסוני צפויה להתחזק, כפי שממחיש התפתחויות כמו ברית AUKUS  , הלחם הקיצורים AU – אוסטרליה, UK – בריטניה ו -US  ארצות הברית — ברית הגנה בין אוסטרליה, בריטניה וארצות הברית, שהוכרזה ב-15 בספטמבר 2021 על ידי נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן,.

סין – נתפסת כנגועה פחות בקולוניאליות המערבית, אך מציגה את עצמה כשותף מושך למדינות מתפתחות. יתרונה היא הפרגמטיות שלה ומראה מעט התייחסות לזכויות אדם, ממשל אחראי או סטנדרטים דמוקרטיים. סין אמנם מתהדרת ביכולות הקרנת כוח שעלולות לאיים על אינטרסים אסטרטגיים אמריקאים באוקיינוס השקט, אך היא אינה ממוקמת באופן שיאיים ברצינות על ארה"ב. בייג'ין מעצימה את מאמצי ההרתעה הגרעינית שלה, ומציבה אתגרים מורכבים עבור בקרת נשק אסטרטגית ופירוק נשק עתידיים.

עלייתה של סין אינה צפויה להתקדם בנתיב ליניארי. השאלה היא לא "מתי סין עלולה לעקוף את ארה"ב?" אלא "מתי הכלכלה הסינית צפויה להגיע לשיא?". יכולות המחקר והפיתוח הסיניות (R&D) מרשימות, אך הן עדיין רחוקות מהיכולות האמריקאיות. סין גם מתמודדת עם בעיות חברתיות מהותיות, הידרדרות סביבתית, מחסור במים וירידה דמוגרפית. האוכלוסייה המזדקנת מרמזת על מחסור בעבודה, במוחות חדשניים ובחיילים. השפה והכתב הסיניים לא התפשטו מחוץ לגבולות המדינה, וכך גם הדוקטרינות של "סוציאליזם עם מאפיינים סיניים". סין מתמודדת עם גירעון בכוח אדם, בעוד ארה"ב ממשיכה למשוך מהגרים.

בהיבט של סחר  עולמי – ניסיונות רכישה של נכסים כלכליים אסטרטגיים גלובליים נתקלים בהתנגדות. ומאחר ובייג'ין נותנת עדיפות לכוח על פני רווח, שליטה על תחרות ויציבות על פני חדשנות, הדבר עלול להוביל להאטה משמעותית במדדים הכלכליים. ולבסוף, בייג'ין אמנם מעוניינת בהשפעה עולמית מוגברת אך אין לה עניין רב בשיפור הכללים הבסיסיים של הסדר העולמי השורר.

הוֹדוּ – כמדינה המאוכלסת ביותר בעולם, שיעור הצמיחה של הודו עומד בזמן כתיבת מסמך זה על כ-6%. זה מרמז על כמעט הכפלה של התוצר המקומי הגולמי שלה במהלך העשור הבא, שעלול לעלות מ-3.2 טריליון דולר ל-6.4 טריליון דולר – נתון שעדיין נמצא בפיגור משמעותי במקום שבו אמורות להיות ארה"ב (ב-35-40 טריליון דולר) או סין (ב-25 טריליון דולר). עד 2030 הפגיעות העיקרית של הודו טמונה בגירעון משאבי האנרגיה שלה. שינויי האקלים יזרזו תנאים שמתקרבים לגבולות הסיבולת האנושית; הפערים החברתיים בין עשירים לעניים רבים, ומועצמים בשל היררכיית המעמדות ומערכת החינוך של המדינה לא מספקת שאיפות מנהיגות עולמית.

העוצמה הרכה של הודו, קרי, האטרקטיביות של המדינה, הינה חלשה. אף לא אחת מהשפות הרבות שלה תופסת בהיבט הבינלאומי, והספרות והמדיה משפיעות מעט יחסית מעבר לגבולותיה. למרות שהיא מצליחה במתן שירותים, במיוחד במגזרים מיומנים. מבחינה דתית, ההינדואיזם הוא דת לאומית (אם לא לאומנית), יותר ויותר לא סובלנית כלפי האיסלאם. כמו סין, הודו מתמודדת עם מתח חברתי והידרדרות סביבתית. הנושא החברתי העיקרי שלה אינו מחסור בעבודה אלא מחסור ביצירת מקומות עבודה מספקת. הרופי איבד יותר מ-50% מערכו בהשוואה לדולר ארה"ב, וההשקעה הזרה הישירה בהודו הייתה 85 מיליארד דולר בשנת 2022, נתון שהתגמד לעומת ה-500 מיליארד דולר פלוס של סין. מבחינה היסטורית הודו נוטה לכיוון ברית המועצות, החומרה של הכוחות המזוינים ההודיים היא 80% מתוצרת רוסיה, והמדינה עדיין תלויה במוסקבה עבור חלקי חילוף, אימונים ושדרוגים. כיום, הודו קונה 45% מהציוד הביטחוני שלה מרוסיה ו-28% מארה"ב. ללא תעשייה ביטחונית מקומית איתנה, הודו לא תהפוך למוקד כוח בפני עצמו.

למרות שהודו הוכיחה את עצמה כדמוקרטיה יציבה, המציאות היום פחות מעוררת השראה. שחיתות נפוצה בקרב פוליטיקאים, קולות נרכשים לעתים קרובות וזיוף בחירות אינו נדיר. כמעצמה עצמאית, הודו רחוקה מלהשתוות לסין, שלא לדבר על ארה"ב, והיא תיאבק על השפעה גלובלית. היא נוקטת מדיניות המבוססת על אינטרס אישי פרגמטי. מעורבותה של רוסיה באוקראינה מתורגמת לנפט זול להודו ולהזדמנויות לנצל פרצות בסנקציות מערביות.

רוּסִיָה – רוסיה כיום אינה מתפקדת כלכלית ובמו"פ, ומתמודדת עם בעיות מתמשכות בבקרת איכות. היא מייצרת כמה מדענים יוצאי דופן, אך עדיין לא מסוגלת להפוך חדשנות לעסקים רווחיים. נראה שהמלחמה נגד אוקראינה תאיץ את חוסר האיזון בין החוזק הצבאי לחולשות האזרחיות.

מאז 1990 זכתה רוסיה בשבעה פרסי נובל (שניים לשלום, ארבעה לפיזיקה ואחד לכלכלה); במהלך אותה תקופה, ארה"ב זכתה ב – 206, בריטניה ב – 46 וגרמניה ב – 25. המוניטין הבינלאומי של רוסיה סבל משמעותית מתחילת המתקפה הצבאית נגד אוקראינה. עם זאת, כמדינה עשירה במשאבי טבע עם פוטנציאל גרעיני מאיים, טווח עולמי ונכונות לתמוך בדיקטטורים בתמורה לנכסים יקרי ערך, עדיין אי אפשר להתעלם מרוסיה. כל סדר עולמי עתידי יזדקק לתמיכה, או לפחות להסכמה, של רוסיה וסין כאחד.

העוצמה הרכה של רוסיה חלשה משל סין, המערכת הפוליטית שלה נגועה בשחיתות, היציבות הפנימית מטלטלת, את שפתה דוברים מעט לא-רוסים. ולבסוף המשיכה של האידיאולוגיה המרקסיסטית מתקופת ברית המועצות ומודל התיעוש שלה אשר נראו פעם אטרקטיביים למדינות מתפתחות, איבדו מכוחם. רוסיה כיום אינה מהווה השראה לרבים מחוץ למדינה.

^[1] מגמות פוליטיות במזרח התיכון: הצצה לעתיד? אירינה זבייגלסקיה, עדכן אסטרטגי, כרך 24, ינואר 2021