הוצאות הבטחון העולמיות עולות

תמצית

המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI) פרסם באפריל 2023, כי סך ההוצאה הצבאית העולמית גדלה ב – 2022, זו השנה השמינית ברציפות לשיא כל הזמנים. במונחים ריאליים עלתה ההוצאה ב-3.7% והגיעה לשיא של 2240 מיליארד דולר. כאשר ההוצאה הצבאית באירופה הציגה את העלייה התלולה ביותר מזה 30 שנה לפחות. שלוש המדינות המובילות המהוות 56% מסך ההוצאה הכלל עולמית, הן ארצות הברית, סין ורוסיה. 

נראה שהפלישה לאוקראינה, סיוע צבאי לאוקראינה וחששות מפני איום מוגבר מצד רוסיה לצד המתחים במזרח אסיה השפיעו ומובילים להגדלת ההוצאות. ואכן, העלייה החדה ביותר בהוצאות (למעלה מ – 13%) נרשמה באירופה והסתכמה ב-345 מיליארד דולר בשנת 2022. במונחים ריאליים, ההוצאות של מדינות אלו עלו בפעם הראשונה על ההוצאות בשנת 1989, עת סיום המלחמה הקרה, והן גבוהות ב-30% מאשר ב-2013. גם מדינות אשר עדיין לא הגדילו את רמות ההוצאות הצהירו כי בכוונתן לעשות זאת בעשור הקרוב, כך שניתן לצפות שההוצאות הצבאיות במרכז ומערב אירופה ימשיכו לעלות בשנים הבאות. שלא במפתיע חלק מהעליות החדות ביותר נרשמו בקרב המדינות הגובלות ברוסיה, כמו: פינלנד (%+36), ליטא (%+27), שוודיה (%+12) ופולין (%+11). בפועל, נמצא שהחששות מהתוקפנות הרוסית התפתחו כבר הרבה לפני ומדינות רבות מהגוש המזרחי לשעבר הכפילו את הוצאותיהן הצבאיות מאז 2014, השנה שבה רוסיה סיפחה את קרים.

רוסיה ואוקראינה – ההוצאה הצבאית הרוסית גדלה בכ-9.2% בשנת 2022, לכ-86.4 מיליארד דולר, סכום שווה ערך ל-4.1% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של רוסיה ב-2022, לעומת 3.7% מהתמ"ג ב-2021. מנתונים שפרסמה רוסיה בסוף 2022 נמצא שההוצאה על הגנה לאומית, המרכיב הגדול ביותר של ההוצאה הצבאית הרוסית, כבר הייתה גבוהה ב-34%, במונחים נומינליים, מאשר בתוכניות תקציביות שנערכו ב-2021. ההבדל בין התוכניות התקציביות לבין ההוצאות הצבאיות בפועל מצביע על כך שהפלישה לאוקראינה עלתה לרוסיה הרבה יותר ממה שהיא ציפתה.

ההוצאה הצבאית של אוקראינה הגיעה ל-44.0 מיליארד דולר בשנת 2022. עלייה של 640%, זו העלייה השנתית הגבוהה ביותר בהוצאה הצבאית של מדינה שידועה בתחום. הנטל הצבאי עלה ל-34% מהתמ"ג ב-2022, לעומת 3.2% ב-2021.

ארצות הברית נותרה המדינה עם ההוצאות הצבאיות הגדולות בעולם, שהגיעו ל-877 מיליארד דולר בשנת 2022, שהם 39% מסך ההוצאות הצבאיות העולמיות ופי שלוש מהסכום שהוציאה סין, המדינה עם ההוצאה הצבאית השנייה בעולם. הגידול בהוצאות הצבאיות של ארה"ב בשנת 2022 נובע ברובו מהרמה חסרת התקדים של הסיוע הצבאי הפיננסי שהיא סיפקה לאוקראינה, אשר למרות שהיה זה הסכום הגדול ביותר של סיוע צבאי שנתנה מדינה כלשהי למוטב בודד מאז המלחמה הקרה, הוא ייצג רק 2.3% מסך ההוצאות הצבאיות של ארה"ב.

העלייה הריאלית בהוצאות הצבאיות העולמיות בשנת 2022 הואטה על ידי השפעות האינפלציה, שבמדינות רבות זינקה לרמות שלא נראו במשך עשרות שנים. למרות זאת, במונחים נומינליים, (מחירים שוטפים ללא התאמה לאינפלציה), הסכום העולמי גדל ב-6.5%.

בהרחבה

סין ויפן מובילות את הגידול בהוצאות באסיה ואוקיאניה – מאז 1989 קיימת מגמת עלייה של ההוצאה הצבאית המשולבת של מדינות באסיה ואוקיאניה, אשר עמדה ב – 2022 על 575 מיליארד דולר. 2.7% יותר מאשר ב-2021. במשך 28 שנים רצופות, גדילה ההוצאה הצבאית של סין והיא המדינה השנייה בעולם בכל הקשור להוצאות צבאיות. ההוצאה הצבאית של יפן עלתה ב-5.9% בין 2021 ל-2022, והגיעה ל-46.0 מיליארד דולר, או 1.1% מהתמ"ג. זו הייתה הרמה הגבוהה ביותר של ההוצאה הצבאית היפנית מאז 1960. אסטרטגיית ביטחון לאומי חדשה שפורסמה ב-2022 קובעת תוכניות שאפתניות להגדלת היכולת הצבאית של יפן במהלך העשור הקרוב בתגובה לאיומים הגוברים שנתפסו מצד סין, צפון קוריאה ורוסיה. ההוצאה הצבאית של הודו בסך 81.4 מיליארד דולר הייתה הרביעית בגובהה בעולם, והייתה 6% יותר מאשר ב-2021.

הוצאות צבאיות נוספות ב – 2022:

• סעודיה, ההוצאה הצבאית החמישית בגודלה, עלתה ב-16% והגיעה ל-75.0 מיליארד דולר, הגידול הראשון שלה מאז 2018.
• חברות נאט"ו הסתכמו ב-1232 מיליארד דולר ב-2022, שהיה גבוה ב-0.9% בהשוואה ל-2021.
• בריטניה, ההוצאה הצבאית הגבוהה ביותר במרכז ומערב אירופה – 68.5 מיליארד דולר, מתוכם מוערך 2.5 מיליארד דולר (3.6%) סיוע צבאי פיננסי לאוקראינה.
• אתיופיה הוציאה 88% יותר בשנת 2022, והגיעה ל-1.0 מיליארד דולר. העלייה חלה במקביל למתקפה ממשלתית מחודשת נגד חזית השחרור העממית של טיגרי בצפון המדינה.
• טורקיה ההוצאות הצבאיות צנחו בשנת 2022, השנה השלישית ברציפות, והגיעו ל – 10.6   מיליארד דולר – ירידה של 26% מ-2021.
• ניגריה, ירדה ב-38% ל-3.1 מיליארד דולר, לאחר עלייה של 56% בהוצאות ב-2021.

מעבר לגידול בתקציבי הבטחון, סכסוכים בין מדינות והתערבויות בינלאומיות בסכסוכים מקומיים, מושכים אליהם שחקנים שהם באי-כוח מקצועיים, כגון חברות צבאיות פרטיות, האקרים וארגוני טרור. גורמים מעין אלו, מציעים למדינות שאוכלוסייתן מתמעטת, שירותי הכשרה, הצטיידות, פיתוח יחידות מיוחדות ואספקת כוח אדם. חברות אלו משיגות במהירות רבה יעדים, בעזרת טכניקות אסימטריות וחוסר מחויבות לרגולציות ממשלתיות. רוסיה וטורקיה השתמשו בקבוצות פרטיות בסכסוכים בלוב ובסוריה, וחברות פרטיות סיפקו מגוון רחב של שירותים לוגיסטיים ואחרים לכוחות הקואליציה באפגניסטן, בעיראק ובמדינות אחרות. כל אלו תרמו להכנסת אמצעי לחימה לא מסורתיים, לשרטוט גבולות חדשים בין מדינות, להוספת שחקנים חדשים ואמצעי לחימה חדשים, כמתקפות סייבר וכדומה.

מדינות רבות חסרות דוקטרינות ברורות להתמודדות עם יכולות צבאיות חדשות, כמו כלי נשק קונבנציונליים להשמדה המונית וטכנולוגיות מתקדמות. נורמות ואמנות קיימות המסדירות את השימוש בנשק ואת הכללים לניהול מלחמה, מפגרות אחר המציאות הצבאית הטכנולוגית, ואינן ערוכות להתמודדות עימה. הפרות חוזרות ונשנות של כללים ונורמות ושימוש בכלי נשק אסורים, יוצרים תחרות מחודשת, האשמות והשעיה/אי חידוש הסכמים – מה שמחליש עוד יותר מבנים אסטרטגיים לבקרת נשק. מדינות עלולות להתקשות בנוגע לאכיפת הסכמות על הגבלת ההיבטים המשבשים או ההיבטים הביטחוניים של טכנולוגיות מתעוררות, ובראשן בינה מלאכותית, וזאת משום שפיתוחן של מערכות חדשות כרוך במורכבות רבה ובתלות בגופים מסחריים, שהם לא פעם גופים בינלאומיים. תלות זו גורמת לעירוב אינטרסים, שלא פעם אינם תואמים את האינטרסים של הרגולטור, מה שרק מוסיף על הרגישות של הסיטואציה.