ענקיות הטכנולוגיה מאתגרות את שלטון המדינות

תמצית

כדי לקדם פתיחות במסחר, ממשלות הקלו על שיתופי פעולה כלכליים ומנעו סיבוכים בירוקרטיים. את ההסכם הכללי על מכסים וסחר (גאט"ט), החליף ארגון הסחר העולמי – WTO, שהפיל חסמים ויישב סכסוכים בין מדינות. מוסדות כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, דחפו לרפורמה כלכלית, שהדגישה ליברליזציה ונטרלה התערבויות ממשלתיות מעכבות. ממשלות במדינות מפותחות רבות יישמו רפורמות כמו משמעת תקציבית וצמצום ההוצאה הציבורית, ששיקפו את העקרונות החדשים, גם אם בלית ברירה. ובמדינות חלשות, דרישות הארגונים הללו, לא תמיד תרמו לשיפור הכלכלה, ולעיתים קרובות, גרמו לנזקים.

ענקיות הטכנולוגיה הופכות לשחקניות חשובות במאבק על הכוח וההשפעה בעולם, מאתגרות את כוחן של מדינות הבית שלהן, ותורמות לקיטוב באותן מדינות. המאבק אינו רק בין תאגידי הענק לבין מדינות האם שלהם, אלא גולש גם מעבר לכך. ממשלות כיום מבינות שהמאבקים שהן צריכות לנהל, אינם ממוקמים בגזרה המדינית-צבאית בלבד ומול מדינות יריבות, אלא בזירה חדשה: אל מול תאגידי ענק בעלי כוח גלובלי. בעיקר מול ענקיות הטכנולוגיה הפועלות לאור אינטרסים ארגוניים שלא תמיד תואמים את האינטרסים של מדינות האם ובכלל. בארה"ב הכריזו חברי קונגרס עוד בשנת 2020, שלחברות הללו יש יותר מדי כוח, ובאותה שנה ממשלת סין הגבילה, ברגולציה ממשלתית, את כוחה ופעילותה הפיננסית של חברת עליבאבא הסינית. במוקד המאבקים נמצאים הנושאים הקשורים לרגולציה ומיסוי, והשאלה "מי קובע"? המדינה או ענקיות הטכנולוגיה. ארה"ב לדוגמה, חוסמת את הגישה של חברות סיניות לשוק האמריקני, בטענה שהן מתחרות בצורה לא הוגנת, ולוחצת על מדינות אחרות לנהוג כמותה. מצד שני, סין מפעילה את מה שזכה לכינוי "חומת האש הגדולה", המונעת נגישות לשירותי אינטרנט של חברות מערביות.

"הגלובליות הטכנולוגית" של ענקיות הטכנולוגיה מתנגשת, לעיתים קרובות, עם השאיפות ה"טכנו-לאומניות" של מדינות האם. טכנו-לאומנות משמעה, הנטייה לשקול עמדה "פרוטקציוניסטית" (העדפת גורמים מקומיים וחסימת גורמים חיצוניים ע"י תקנות ומגבלות שונות), בכל הקשור לחדשנות מדעית וטכנולוגית. הכוח המניע לכך הוא תערובת של חששות כלכליים וביטחוניים, מה שגורם להתנגדות לאופי הגלובלי של מדע וטכנולוגיה שיתופיים.

מאחר וחברות ענק טכנולוגיות חדרו כמעט לכל פינה בעולם, תוך שהן צוברות מידע מכל מי שמשתמשים בשירותיהן. ומכיוון שמטות הניהול שלהן התמקמו במדינות מתקדמות מבחינה טכנולוגית, בחסות אותן מדינות הן פרחו במידה רבה, הודות לתמיכה ממשלתית וזיכיונות. וכפועל יוצא, הן פעלו להפיכת מרכיבים חשובים של טכנולוגיה, לנכסים פרטיים שלהן, בעוד מדינות האם שלהן בונות מחסומים חדשים לזרימה הבינלאומית של ידע.  על רקע מגמה זו, מומחים מתריעים שחדשנות מדעית-טכנולוגית הופכת באופן בלתי נמנע לסוגיה גיאופוליטית שחשיבותה גוברת, מה שמוביל לגל חדש של מדינות "טכנו-לאומניות". הדבר פוגע בחדשנות, ומגדיל את הפער הגלובלי המתרחב בין המשתמשים לבין היצרנים במיוחד של בינה מלאכותית, ויש צורך גובר בצורות חדשות של משילות גלובלית ושיתוף ידע, מעבר לרגולציות של השוק. 

בהרחבה

ענקיות הטכנולוגיה, בונות שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים ויוזמות עסקיות ברחבי העולם, גם אם זה לא בדיוק מתיישב עם המדיניות הממשלתית. למשל, למייקרוסופט ולאמזון יש שיתופי פעולה ענפים עם אוניברסיטאות סיניות, שעה שחברות הענק הסיניות, טנסנט ועליבאבא, ממקדות את פעילות המחקר שלהן ב"עמק הסיליקון" במיוחד ובארה"ב בכלל.

גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ונטפליקס ("FAANG"), שולטות בזירת הטכנולוגיה העולמית. בזירת מוצרי הצריכה שולטים עשרה תאגידי ענק. 90% מעולם התקשורת הגלובלית נשלטים על ידי שישה תאגידי מדיה; 37 בנקים בארה"ב התמזגו לארבעה תאגידי בנקאות, ועשרת המוסדות הפיננסיים המובילים בארה"ב מחזיקים ב-54% מהנכסים הפיננסיים במדינה. אובדן השליטה של המדינות פוגע בסדר החברתי, הפוליטי והכלכלי, ולמרות הקריאות לפירוקם, החקיקה בנושא איטית, והתאגידים, מנסים למנוע אותה. "ענקיות טכנולוגיה" צברו יותר כוח מאשר יש לרוב הממשלות, ונדרשת בקרה, כדי שעוצמה זו לא תפגע בדמוקרטיה ובריבונות של מעצמות. עם זאת, ענקיות הטכנולוגיה (במיוחד בסין) עדיין זקוקות לתמיכה של מדינות האם, ומידת האוטונומיה שלהן היא עניין למשא ומתן מתמשך.

סביבה תחרותית עם טכנולוגיות שצומחות במהירות, היא תנודתית, נתונה בסיכון מוגבר לסכסוכים, ודורשת חוקים עדכניים, רגולציה, נורמות וגבולות חדשים באזורי התחרות היותר משבשים. לכן, ממשלות ומוסדות בינלאומיים רבים העלו לראש סדר העדיפויות שלהם, קידום חוקים רגולטוריים שנועדו למנוע התחזקות תאגידים. התאגידים, מצידם, אינם חוששים להפנות את עוצמתם נגד ממשלות. לדוגמה, בצעד אגרסיבי חסר תקדים, פתחה פייסבוק מאבק מול ממשלת אוסטרליה, וחסמה את הגישה לחדשות דרך הפלטפורמה שלה במדינה. גם גוגל איימה להעלים את החדשות ממנוע החיפוש במדינה, בעקבות חוק המחייב את ענקיות הפלטפורמות המקוונות לשלם לאתרי חדשות עבור תכנים שהן מפרסמות. מדינות רבות תומכות במאבק של אוסטרליה, וקרוב לוודאי שהדבר ישליך גם על מדינות מערביות רבות אחרות המעוניינות לצמצם את שליטת התאגידים ואת עוצמתם.

בזירה זו, ממשלות יריבות משלבות ידיים כדי להכפיל את כוחן כנגד גופים אלו, ופועלות באופן סימולטני להגבלת כוחן של חברות הענק, ובהיקף שתעשייה יחידה מעולם לא חוותה קודם לכן. בפגישת שרי האוצר של מדינות ה-G7 (יוני 2021), הוחלט על מס חברות גלובלי בגובה 15% שייגבה מחברות בינלאומיות בכל מקום שבו הן פועלות. סין קנסה באפריל 2021 את ענקית האינטרנט עליבאבא בסכום שיא של 2.8 מיליארד דולר על פגיעה בתחרות. נוסף על כך, היא הורתה לבצע שינוי מהותי בחברה האחות, אנט גרופ, והזהירה חברות טכנולוגיה אחרות כי כדאי להן לציית לחוקים של בייג'ין. בארה"ב הוציאו חבילת רפורמות כוללת, שמטרתה להקשות על חברות הענק להשלים מיזוגים, ואוסרת עליהן להחזיק בבעלותן עסקים הנמצאים בניגוד עניינים.

מדובר במאמץ החוקתי המקיף ביותר לייצר רפורמות בחוקי התחרות הכלכלית הישנים. הרפורמות מייצרות גם שינוי מבני הנוגע לשליטה במידע הנאסף ברשתות, במטרה להחזיר את השליטה במידע האישי לידי בעליו. לדוגמה, משתמש פייסבוק יוכל לקחת את כל המידע שלו מהרשת החברתית ולעבור עימו לרשת מתחרה המספקת שירות דומה. הדבר דומה לבעלות על כתובת מייל או מספר טלפון, המאפשרת לבצע ניוד לספק מתחרה.בסוף 2020, הציגה נציבות האיחוד האירופי שתי הצעות חוק שנועדו לסייע לפקח על הכלכלה הדיגיטלית, שהפרתן יכולה לגרור קנסות של עד 10% מההכנסות העולמיות השנתיות. הצעה אחת נועדה להגן על המשתמשים, והשנייה – לשמור על התחרות.  נוסף על כך, נאבקות הרשויות בתאגידי הטכנולוגיה גם על חסימת חופש הביטוי ברשתות החברתיות. חוקרים ופעילים למען חופש הביטוי מזהירים כי מנגנוני הסינון שמפעילות ענקיות האינטרנט, הם למעשה מנגנוני צנזורה דורסניים, המנוהלים על ידי גופים שבראש מעייניהם עומד רווח כלכלי ולא שמירה על חופש הביטוי. במסגרת כנס של הליגה נגד השמצה, השחקן סשה ברון כהן מתח ביקורת חריפה על התנהלותן של הרשתות החברתיות הגדולות, ובפרט על פייסבוק ומייסדה מארק צוקרברג, שלדבריו, מאפשרים הפצת שקרים ותכנים של הסתה ושנאה.הצנזורה של מנהלי התוכן ברשתות החברתיות הגדולות, כדוגמת פייסבוק וטוויטר, על פוליטיקאים אמריקאים, צנזורה שהגיעה לשיאה בחסימתו של הנשיא האמריקאי הקודם דונלד טראמפ בעודו מכהן, מעלה תהיות רבות. זוהי צנזורה שאין מאחוריה שם או פנים, ושבאבחת מקש אחד, יכולה, מסיבותיה שלה, לגזול מכל אדם את הגישה לאינטרנט, ובכך למנוע ממנו את זכות הביטוי הבסיסית, שבאמצעותה יוכל להגיע לכלל הגולשים ברשת.