אסדרה דינמית, קווים לדמותה
איך מה שנתפס כ"הפרעה" הופך להזדמנות לשינוי?
בעולם המתמודד עם קצב מהיר של שינויים, נשאלת השאלה: רגולציה בחינוך בונה ומסדירה את המערכת לתמיכה בתהליכים, או שהיא בעצם מחסום להתפתחות וצמיחה? כדי לשלב רגולציה בעולם דינמי רגולציה חייבת להיות דינמית כמוהו. המונח "אסדרה דינמית" הושאל מעולם הביולוגיה על ידי עולם המשפט, כדי לתאר מענה ליוזמות וחדשנות טכנולוגיים המאתגרים את הרגולטור. מכיוון שחדשנות, מטבעה, פורצת לעיתים את גבולותיהן של מערכות חוקים ותקנות, ומכיוון שאנחנו מעודדים חדשנות וחפצים בה – נדרשת בחינת דרכים להגמשת הגבולות, במסגרות זמן רלוונטיות לקצב ההתפתחות של העולם.
המעבר מרגולציה סטטית לדינמית קורה בשיתופי פעולה עם יזמים המובילים ומפתחים חדשנות חינוכית על ידי יצירת זירות חינוך חדשניות באמצעות מיסגור חדש משותף בתוך צירי המתח בגבולות קיימים, החרגה לשם ניסוי מוסכם שיוביל לבחינת שינוי המדיניות – ומיסגור חדש, משותף, שמפרש אחרת את הגבולות הקיימים.
מנגנון האסדרה שלנו מתמודד עם שלוש מגמות צומחות, מקבילות:
- הורים רבים מנסים לצאת מאזור הרישום הרשמי שלהם
- פניות רבות לפתיחתם של מוסדות חינוך ייחודיים, במסגרת החינוך הרשמי והמוכר שאינו רשמי
- רצון למתן מענה לרצונות ולצרכי קהילות וקבוצות הורים למגוון רחב של בתי ספר
שלושתן מאתגרות את גבולות האסדרה הקיימת.
עקרונות האסדרה הדינמית מבקשים מהרגולטור להיות פרואקטיבי ודינמי: לראות ב"עבריינים" אתגר והזדמנות לשינוי הרגולציה; לראות את בתי הספר הייחודיים כמודלים המותחים את גבולות המערכת ותורמים לשיפור איכות בתי הספר הממלכתיים ולתכנון אסטרטגי חדש של מערכת החינוך.
