הפ(ו)גה
הַרְפָּיָה, גרימה לשחרור ממתח / הפסקה זמנית
אני גרועה בלהפסיק.
יכולת ״מופלאה״ לא לקחת הפסקה.
זה היה כך בלימודים, זה נשאר כך בעבודה – ואפילו כשאני עובדת בגינה.
ONCE נכנסתי לסיטואציה, אני שם. ALL IN.
בפעם ראשונה שירדתי לסיני, כבר היו לי ילדים – הייתי ״עמוק״ בלא לקחת הפסקה.
ישבנו על החוף, לקח לי זמן להבין את הקונספט של לשבת ללא מעש.
מסביבנו כולם עם שנורקל, נכנסים למים ויוצאים אחרי שעות.
החלטתי לנסות.
בשקט המהמם הזה וביופי המפעים פתאום החושים ערים.
העיניים לא מאמינות, האזניים שומעות כלום ומרוב שקט – הקשבתי לנשימות שלי.
עם גוף וראש בתוך המים – הבנתי לראשונה כמה אוויר אנחנו צריכים בחיים.
כדי לצלול עמוק, כדי לשהות, כדי לראות.
ובחיים אין שנורקל. בלי להוציא את הראש – לא ננשום.
אני עדיין לא טובה בזה – להוציא את הראש ולקחת אוויר זו משימה.
אבל בלי הפוגה, אין צלילה.
בלון חמצן.
אפשר הפסקה?
הפוגה? הפגה? | ד״ר איריס פינטו
הפגה משמעה הֲסָרָה, הַפְחָתָה, הַחְלָשָׁה. המונח רוֹוח בהקשר של פעילות יזומה בשעת חירום, אך לא רק, כמו למשל בביטויים: הפגת הצער בחלוף הזמן, לקיחת תרופות להפגת כאבים, הפגת המתיחות, פעילויות הפגה במהלך יום הלימודים וכד'.
הפוגה משמעה הפסקה זמנית של פעילות; שקט זמני במהלך התרחשות מסוימת.
בהיבט צבאי, הפוגה היא שלב בעימות שבו יש הפסקת לחימה זמנית לשם פינוי פצועים, הכנסת סיוע הומניטרי לשטח, ציון חג חשוב וכדומה, והיא נובעת במידה רבה מעייפות הצדדים הלוחמים. הפוגה כזו נקבעת בהסכמה, ולעיתים נקבע לה זמן קצוב מראש. בהכרזה על הפוגה, המסר הוא: "עוד נשוב להילחם". להבדיל מהפסקת אש ומשביתת נשק, שבהן כוונת הצדדים היא להביא את הלחימה לידי סיום (אם כי לא תמיד מתממשת כוונה זו), לעיתים נדרש זמן לייצוב ההפוגה, משום שהצדדים מנסים להגיע לשיפור עמדות ברגע האחרון.
בהיבט רפואי, המילה הפוגה משמשת בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה כחלופה למילה "רמיסיה", כלומר היחלשות או היעלמות זמנית של תסמיני מחלה.
בהיבט כלכלי גלובלי, הפוגה יכולה להתייחס להקפאת סנקציות, מסחר בינלאומי, או העדר פעילות כלכלית בגלל משברים כלכליים, מדיניים או סביבתיים.
בהיבט סביבתי, הפוגה יכולה להיות תקופה בה מדינות מציגות האטה או עצירה בפעילות מזהמת, כחלק ממאמצים להתמודד עם אתגרים אקולוגיים.
בעולם הטכנולוגיה, הפוגה עשויה להתייחס לתקופות שבהן חדשנות טכנולוגית מושהית או מוקפאת, לעיתים עקב צורך ברגולציה או עקב רצון לנסח כללים אתיים מותאמים – כפי שקורה בימים אלו בהקשר של ההאצה בפיתוח יישומי בינה מלאכותית.
בכל אחד מהתחומים, הפוגה יכולה לשמש כלי להערכה מחודשת, לתיקון דרכים, או כאמצעי להפגת מתחים שתאפשר שיח ומשא ומתן. היא מאפשרת לצדדים לחשוב מחדש על מדיניותם, להעריך מחדש אסטרטגיות ולחפש פתרונות חדשים.
על הפוגות והפגות
בעולם העבודה, הפוגות קצרות במהלך היום מאפשרות הפגה. הן מניחות למוח ולגוף להתאושש, להתחדש ולהעלות את רמת האנרגיה. כך נוכל לחזור למשימות שלנו עם מוטיבציה גבוהה יותר, נשפר את הריכוז ונמנע שחיקה. הפוגות כאלה מסייעות להפחית מתח ולחץ, מה שיכול להוביל לשיפור בבריאות הנפשית ולהפחתת הסיכון להתפתחות דיכאון וחרדה.
הפוגות הכוללות פעילות גופנית, מונעות בעיות הנגרמות על ידי ישיבה ממושכת או על ידי פעולות חוזרות ונשנות. בנוסף, הן מעודדות יצירתיות וחשיבה מחודשת, ומאפשרת למוח להירגע ולחשוב באופן יותר יצירתי ובלתי קונבנציונלי.
בעולם החברתי, הפוגות מאפשרות בילוי זמן עם חברים ומשפחה, ובכך משפרות יחסים אישיים וחברתיים ומגבירות את תחושת השייכות ואת הרווחה הכללית (wellbeing).
אין עוררין על כך שהפוגות חשובות לשמירה על איזון בריא בין עבודה לחיים האישיים, ובכללם הצרכים הבסיסיים של הגוף והנפש. הן מהוות תפקיד חיוני בשמירה על הבריאות ועל איכות חיים טובה. לכן, סביר שנראה בעתיד יותר ויותר הכרה בחשיבותן של הפסקות קצרות, והטמעת שיטות כמו מדיטציה קצרה ותרגילי נשימה במקומות עבודה ובמוסדות חינוך.
הצורך בהפוגה לשם הפגה, יכול להשפיע גם על עיצוב מרחבי למידה ועבודה, באמצעות עיצוב חללים המעודדים הפוגות יצירתיות ומרגיעות, כמו חדרי מנוחה ואזורי פנאי. בהיבט הטכנולוגי אנו עשויים לעשות שימוש ביותר יישומים ומכשירים המעודדים הפוגות מסודרות ממסכים ומטכנולוגיה בכלל. שינויים אלו יהיו תלויים בתרבות העבודה, בהתקדמות הטכנולוגית, במחקרים בתחום הפסיכולוגיה ובריאות הנפש ובהשפעות חברתיות-כלכליות נוספות.
בעולם החינוך, הביטוי המובן מאליו בהקשר של הפוגה והפגה, הוא ההפסקות. הן מבטאות את הצורך המיוחד של תלמידות ותלמידים, וגם של מורות ומורים, בהפסקות המותאמות לסביבה הלימודית. הפוגות אלו משמשות לא רק למנוחה פיזית ונפשית, אלא גם לפיתוח כישורים חברתיים, רגשיים וגופניים. הן מהוות חלק חיוני מתהליכי הצמיחה האישיים של הילדות והילדים במוסדות החינוך.
חלק גדול מהלמידה מתרחש דווקא בהפסקה מהלמידה (ואם יוצאים אל הטבע, זה מועיל עוד יותר!)
לא רק הפסקה פעילה!
הפוגות פדגוגיות תומכות בשימוש בטכניקות הוראה מגוונות לסירוגין, כדי לעודד ריכוז ועניין.
הפוגות טכנולוגיות מציעות שימוש בטכנולוגיה ככלי עזר לניהול ההפוגות במהלך יום הלימודים. (ואנחנו נציע גם – הפוגה מטכנולגיה…)
הפוגות חברתיות תורמות ליצירת אינטראקציות בין התלמידים באמצעות פעילויות ייעודיות.
הפוגות יצירתיות מאפשרות שימת דגש על אומנות, מוזיקה ומקצועות הומניסטיים כ"הפוגה" מהלימודים העיוניים-אקדמיים.
קחו פסק זמן… רגע מתוק בחיים.
מצאנו את האיש שהמציא את ״פסק זמן״, ראיון שמעלה חיוך.
מי בכלל צריך הפסקות בבית הספר? | ד״ר ענת שפירא לביא
השאלה הזאת מעסיקה נשות ואנשי חינוך, הורים וכמובן תלמידות ותלמידים.
מצד אחד, ידוע שהפסקות חיוניות לרענון המוח ולשיפור היכולת הלימודית. הן נותנות הזדמנות לנוע, לאכול, לנשום אוויר, לצאת לשמש, לדבר עם חברות וחברים… פשוט להרפות מהלמידה למשך מספר דקות כדי לחזור מחוזקים ורעננים לשיעור הבא.
מצד שני, בתי ספר המאמצים גישות למידה חדשניות ו"זורמות" יותר, המבוססות על מעורבות אקטיבית של התלמידים בתהליך הלמידה, מעוררים את השאלה, האם ההפסקה עדיין נחוצה? ובעיקר בצורה המוכרת שלה, כ"פסק זמן" שבין שני צלצולים…
שיטות "אחרות" כמו למידה חוץ-כיתתית, למידת עמיתים ולמידה מבוססת פרויקטים, מצמצמות בהדרגה את הצורך בהפסקות ארוכות וקבועות מראש.
אולי בעתיד בתי הספר יאמצו מודל גמיש ודינמי יותר של לוח זמנים בית ספרי, עם הפסקות קצרות ותכופות יותר בין פעילויות הלמידה השונות. כאלו שהלומדים והמלמדים יוזמים אותן יחד בהתאם לצורך ולמצב באותו רגע, ולא כהפוגות שרירותיות שבינן לבין מצב הלמידה בכיתה יש קשר מקרי בהחלט.
אולי בבית ספר המבוסס על למידה פעילה, שיתופית ועצמאית, יותר ילדים יהנו מהחופש לבחור מתי הם זקוקים להפסקה, ויקחו אחריות גם על החזרה ממנה.
ואפילו בלי צלצול חיצוני.
התרגלנו ללמידה פסיבית, שאחריה "הפסקה פעילה".
אולי הגיע הזמן ליותר "למידה פעילה", שאחריה הפסקה פסיבית. הפוגה למי שבאמת זקוק להפגה ולמנוחה…
עשו לכם עגבניה | נהלו את ההפוגה
בדרך כלל, כשמציגים את השיטה הזו – מתמקדים בהגברת יכולת הריכוז שהיא מקדמת.
אבל אנחנו דווקא נתמקד בהפוגות. ב-בין לבין.
בקצרה, מדובר על שיטת עבודה/לימודים אינטרוולית, במשכי זמן קצרים שנקראים Pomodoro, מהמילה האיטלקית לעגבנייה (ע״ש הטיימר בצורת עגבניה). הרעיון הוא להתרכז לפרקי זמן מוגדרים, עם הפוגות קטנות ובין לבין – ולאחר מספר סבבים (בדר״כ 4) – הפוגה ממושכת יותר.
איך בכלל אפשר לקחת הפוגה?
מעלינו עננה – שאלת הלגיטימיות.
סטודנטים שמרגישים אשמה לשבת על ספסל הלימודים, אנשים שנמנעים מהנאות, חדשות שכל העת מדברות ומה לגבי ללכת לערוך קניות?
מתי זה ״לנסות לשמור על שגרה״, מתי זה ״לקחת אוויר לנשמה״, מתי זה ״הנאה לשם הפריקה״, מתי ״להתנתק כדי להישאר שפויה״ ומתי ״לשמור על גזרה חמה״?
אין לנו תשובות, המציאות מזמינה הרבה שאלות.
תוך כדי נהיגה באוטו, כששיר מתנגן ברקע, שרתי בקולי קולות.
תוך כדי טיול עם הכלב, לקחתי 20 דקות לתוך השדות.
תוך כדי שיחה עם חברות, דיברנו על חלומות בלי לבכות.
צורות שונות להפוגות קטנות. כדאי לנסות.
וכנראה ההפוגה הכי אמיצה בימינו…
יתכן וזו ההתמכרות הכי ״כבדה״ שלנו, מחוברים לרשתות, לחברים, לחדשות, או סתם גלילה – כמעט 24/7. לקחת הפוגה מהטלפון נשמעת כמו התנתקות מהציווילזציה בימינו. אבל… הפוגה קלה? זה אחד הדברים הכי טובים שאפשר לתת לעצמנו במתנה.
המלצה שלנו: נסו בלי התראות. בכלל. (טוב נו, למעט פיקוד העורף) זה מפחית משמעותית את השימוש.
המסלול הקל: בסופ״ש – לגמרי אפשר בלי. אפילו חצי מהזמן.
מתקדמים: נפגשים עם חברים? השאירו את הטלפון באוטו. יושבים בערב כמשפחה בסלון? הטלפון נשאר במטבח….
למיטיבי לכת: צאו לפעמים בלי טלפון מהבית. בתור התחלה – לשעה/שעתיים. אבל בהמשך, דמיינו! אפילו שבוע/יים…
תודו לנו אח״כ 🙂
הנה, קחו הפוגה קטנה...
הפוגה בין העצים, יוזמה מקסימה. עושה חשק לפיקניק בית ספרי?
הידעתם? הסרט הראשון שנעשה בישראל – הפוגה! צפו
ואם כבר, הפוגה נוסטלגית
