גבול

היא הייתה ממש זערורית כשרק חזרנו מבית החולים. הסתכלנו בה, נפעמים, מעכלים… גם את בואה לעולם, אבל גם את הגבול שהיה בינה לבינו – ונעלם. 

יעברו כמה חודשים, תגיע אלינו יועצת התפתחותית שתראה כמה יפה היא מרימה את הראש וכמה היא חזקה – וגם תלמד אותנו שבשבועות הראשונים, כשהידיים והרגליים עוד לא יודעות לאן הן זזות, כדאי לעסות אותן – ככה היא תלמד את גבולות הגוף שלה, תרגיש איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר. 

כמה קלישאה יהיה לספר על ההתרגשות שבצעד הראשון. וכמה מהר נגלה את הדרך שנפרצה פה לשלב חדש בחיים. שלה ושלנו. זה כבר לא רק החשש מהמדרגות, מהדברים הקטנים שאסור להכניס לפה. הצטרפו לחיינו עכשיו גם כבישים, מגלשות והרפתקאות חדשות. 

שלב המותר והאסור. 

כבר לא רק גבול פיזי, בינה לבין העולם – אלא גבול מורכב בהרבה. והיא עוד לא יודעת את זה, אבל הוא יהווה תמיד רובד בחייה. 
יש את הגבולות הברורים (לכאורה)
כביש זה מסוכן (אבל גם אותו צריך לחצות)
סכין זה חד (אבל נרצה שהיא תדע להשתמש בו בבטחה) 

אבל מה כשמדובר בגבולות יותר מורכבים? 
למי מותר לפנות? 
מתי מותר לשקר? 
או, מתי די?

אני מחכה ליועצת ההתפתחותית, שתבוא
ותלמד אותנו עיסוי מיוחד, עמוק
לגבולות פנימיים. 

מותר?

גבולות

גבול הוא קַו דמיוני, מוחשי או טבעי המבדיל בין דבר לדבר. אם משהו מוגבל, פירושו שיש לו תחילה וסוף התוחמים אותו ואין לו יכולת להתפשט עד אין סוף.

בגאוגרפיה, גבול הוא קו המפריד בין ישויות השונות זו מזו. המפה משמשת להצגת קווי הגבול. "גבול טבעי" טופוגרפי מתייחס לגבול ימי או אקלימי; "גבול מדיני", המכונה גם "גבול בינלאומי", מסמן הפרדה בין מדינות והוא יכול להיות גם טופוגרפי (בדמות נהר או שרשרת הרים למשל), אך לא בהכרח.

"גבול איננו הדבר שבו משהו נעצר, אלא כפי שהיוונים ידעו, הדבר שממנו משהו מתחיל את נוכחותו"

מרטין היידגר

זה גבולי | ריבי ארצי

גיוס לצבא בגיל 13, הייתכן?

ברוב המדינות נקבע כי גיל 18 הוא הגיל בו אדם הופך להיות בוגר האחראי על מעשיו והחלטותיו – הגבול בין ילדות לבגירות.
אבל… הגבול מעט מטושטש ולעיתים אין הלימה בין גיל 18 לפעולות ולהגבלות נוספות:
למשל גיל הוצאת רישיון רכב, גיל נשיאת נשק, הגיל בו מותר לשתות אלכוהול, לשאת תפקיד ציבורי, להצביע, להתחתן, הגבלות גיל לצפייה בסרטים, הגבלות גיל לעבודה, הגבלות גיל הקשורות לענישה – ובימינו גם הגבלות גיל לאחזקת טלפון נייד ושימוש באפליקציות.

איך קובעים מה הגיל המתאים?

הרבה מושתת על תרבות מקומית, התפתחות גלובלית, אינטרסים כלכליים ואמנוֹת בינלאומיות.
למה בבריטניה הוחלט שגיל 21 הוא הגיל המתאים לנשיאת נשק? (משקל)
איך מערכת החינוך קשורה לזה? (שווין)
למה ארצות הברית הייתה המדינה האחרונה שחתמה על אמנת זכויות הילד ? (נישואין וענישה)
ובאיזו מדינה ילדים בגיל 13 מתגייסים לצבא? (פקיסטן)
אז איפה עובר הגבול? זה עניין תרבותי – אין הגבלת גיל אחת ״נכונה״ ואין חוק אחד שהגבולות שבו שומרים על ילדינו.

למתוח את גבולות החלל והזמן | רועי בן דוד

המילה גבול היא מאותן מילים ״גדולות״; מילים שיש להן פרשנויות שונות ומשמעויות רבות. 

כשאנחנו חושבים על המילה גבול, לרוב נחשוב על גבול במובן הפיזי: קו שחוצה בין מרחב א׳ למרחב ב׳. או כפי שמקובל בעולם המודרני: קו הפרדה מוסכם בין שתי מדינות ריבוניות. 

אחד הביטויים המזוהים ביותר עם המילה גבול הוא הפסוק הידוע מספר ירמיהו, ״ויש תקווה לאחריתך, נאום ה׳, ושבו בנים לגבולם״. מפרשי התנ״ך התייחסו לפסוק הזה במובן הפיזי והלאומי: העם אשר שב לארצו. 

אבל היו גם אחרים שקראו את הפסוק הזה במובן המשפחתי והאינטימי: האֵם, רחל, שמתה כאשר ילדה את בנה השני, בנימין, והיא נוהה בבכי תמרורים, לשיבת בניה אליה. אל גבולה. אל חיקה.

אבל גבול הוא לא רק מונח שמתאר יחסים פיזיים. המילה גבול מקבלת משמעות אחרת כשהיא חורגת מממד החלל אל ממד הזמן. בני אדם למדו לתחום גם את הזמן בגבולות. אנחנו קוראים לזה בפשטות, תקופות. אנחנו מפרידים בין פרקי חיים, ובעצם מציבים ביניהם מחיצות ברורות: בין היסודי לחטיבה, בין הרווקות לנישואין, בין העבודה לפנסיה. 

אבל לפעמים גבולות הזמן מיטשטשים. לפעמים אנחנו שוהים בתוך תקופת זמן שהיא לא מוגדרת. בסוציולוגיה מכנים את זה: ״זמן לימינאלי״, זמן מעבר. הכוונה לזמן שנפער בין שתי תקופות זמן ברורות. הדוגמה הקלאסית לכך היא טקס הבר-מצווה שמפריד בין הילד ובין הבוגר האחראי למעשיו. זמן הטקס הוא זמן נטול גבולות: הילד הוא לא פה ולא שם. הוא כבר לא ילד, אבל הוא גם עדיין לא בוגר. מצד אחד הוא עונב עניבה וקצת שונה מחבריו, ומצד שני עדיין זורקים עליו סוכריות. ויש דוגמאות נוספות: טקסי חניכה בתרבויות שונות אשר יכולים להימשך שבועות ארוכים. ואפילו תהליך אשפוז: כל מי שהתאשפז בבית חולים חווה גם הוא בזמן התהליך, תחושה מוזרה של זמן מעבר, שנפער בגבולות המוגדרים שבין הבריא והחולה.

בחודשים האחרונים נראה שכולנו נעים במרחב ובזמן נטולי גבולות ברורים. אפשר לומר שאנחנו בזמן מעבר ובמרחב מעבר. אנחנו לא פה ולא שם. מצד אחד אנחנו ממשיכים לקיים פעילויות שגרתיות יומיומיות כמו קניות, פגישות ועבודה, ומצד שני כולנו נתונים בתחושה שהכול כבר לא אותו דבר. חלק קוראים לזה ״שגרת חירום״, אבל איך מגשרים בין השניים? בין שגרה לחירום?

אולי, לפחות בחיינו האישיים, כדאי לחשוב על גבולות בצורה שונה. לא באופן דיכוטומי, כקו שמפריד בין מרחבים ברורים שכל זליגה מהם מערערת אותנו, אלא כנקודות מעבר שנועדו לסייע לנו לארגן את חיינו. חשבו על הכיתה למשל, כמה מצד אחד אנחנו צריכים אותה ומצד שני כמה אנחנו מחפשים לצאת ממנה לטובת פעילויות אחרות.

הגבול שארבעת קירות הכיתה מסמנים הוא ברור, אבל באותה מידה גם עמום ופרוץ. הוא מאפשר לנו שפע של הזדמנויות חדשות. אפשר לאמץ זאת גם בחיינו האישיים ולהתייחס לאותם זמני מעבר לא ברורים, כמרחבי זמן שמאפשרים לנו ללמוד על עצמנו דברים חדשים ואף להתחזק מהם.

גבול, והחופש בתוכו

כשהיא שואלת למה אני לא מרשה X, אני עונה למה אני כן מרשה Y.

נושא הגבולות נידון לכל אורך הציר החינוכי. ״ילדים צריכים גבולות״ זו הנחת יסוד ברורה כמעט בכל גישה חינוכית באשר היא. אולי נחצה פה גבול, אבל אנחנו רוצים רגע לגעת בהנחה הזו.

להצבת גבול יש שני צדדים עיקריים: הצד המגביל והצד המאפשר. ״המותר והאסור״, אם תרצו. לעיתים, כשיש קושי בהצבת גבול, זה קורה מפני שצד ההגבלה, ״האסור״, הוא המודגש. אין לאן להמשיך ללכת, חוץ מלהתקע בגבול.
ומה יקרה אם נתמקד דווקא במה ש״מותר״? כי מותר המון, כנראה הרבה יותר משאסור. בתוך הגבול לרוב יש חופש, כמעט מוחלט.

למכונה אין באמת גבולות | יפעת פילו

ועכשיו, חידה! מי אמר למי?

"הוסיפי אותי כמנהלת בקורס כדי שאוכל להתחבר אליו."

• אולי מורה שצריכה הרשאה כדי להזין חומרים לקורס? 
• אולי מורות קולגות זו לזו בפתיחת כיתה בקלאסרום? 

ומה עם המשפט הזה?

"ברגע שתעבירי לי את מספרי הטלפון של התלמידים, אוסיף אותם מייד כאנשי קשר ואתחיל איתם שיחה 1:1."

• וואו! זו בטוח מורה תותחית! כזו שממש מחויבת למענה דיפרנציאלי ופרטני. נכון? 

את המילים הללו כתב צ'אט בינה מלאכותית, למורה שרצתה לעשות בו שימוש כעוזר הוראה…

הופתעתם? גם אנחנו! כולנו מייחלים להגיע לנקודה בה הבינה המלאכותית תסייע לנו בפיתוח חומרים, בבדיקת מבחנים, במענה פרסונלי, בלחסוך עיסוק בירוקרטי. וכולנו רוצים לעזור לתלמידים שלנו ככל יכולתנו.

אבל! ויש אבל גדול…

למכונה אין באמת גבולות. היא פועלת, בין היתר, לשם ריצוי. לכן היא עשויה 'לעקם' או 'להגמיש' את הגבולות השומרים עלינו לכאלו שעשויים לסכן אותנו ואת התלמידים שלנו. כמו תמיד, הפיתוי הוא גדול. בינינו, מי לא חולמת על עוזר הוראה? ואיזה תלמיד לא היה רוצה מורה פרטית במקום למידה בכיתה גדולה?

יש גבול לכל תעלול!

בעניינים שכאלה, גבולות לא יכולים להיות בלתי נראים או מטושטשים. האחריות לפעול באופן אתי, מוסרי ובטיחותי בעת שימוש בבינה מלאכותית אינה של הטכנולוגיה. היא חלק מהאחריות שלנו כבעלי בינה אנושית החיים בחברה בעלת סרגל ערכים ברור. כשמדובר בטכנולוגיה המתבססת על סטטיסטיקה, אפיון משתמש, חיקוי וניבוי – עלינו לחדד את החושים ולהציב לעצמנו ולמכונה את הגבול בין שימוש ראוי ומועיל לשימוש מזיק. 

איך נתמודד? 

1. נפעיל חשיבה ביקורתית איתנה בכל פעולה עם המכונה. נזכור שהיא רק מ-כ-ו-נ-ה! ואין לה מושג בענייני פרטיות, בטיחות או אבטחת מידע. נהפוך הוא! היא "אוכלת נתונים לארוחת בוקר", ומקנחת בשימוש בהם עבור משתמשים אחרים. לא מסוג הדברים שהיינו עושים עם פרטים אישיים, נכון?

2. כלל ברזל: לעולם לא נחשוף פרטים אישיים שלנו או של תלמידים ותלמידות, ונלמד גם אותם לנהוג כך. אם המכונה ביקשה זאת, זה צריך להדליק לנו נורה אדומה מהבהבת.

3. נְלַמֵּד את זה! נחשוף את התלמידים שלנו לאופן שבו הבינה המלאכותית אוספת נתונים, חושבת ופועלת. נשייף מיומנויות חשיבה ביקורתית ונדגיש כללי בטיחות ועקרונות אתיים. 

4. אם הבינה המלאכותית ביקשה מאיתנו פרטים אישיים, נתריע למבוגר האחראי – כלומר, לחברה הטכנולוגית האחראית על המודל. ככל שנלמד את המכונה ואת הבעלים שלה שיש גבולות שלא חוצים, כך המודלים ישתפרו וישייפו את הגבולות שלהם בהתאמה לערכים שנלמד אותם.

האם יש גבולות לעתיד? | ד״ר איריס פינטו

מבחינה פיזיקלית או חומרית, נראה שלעתיד אין גבולות מוחלטים. המציאות המתפתחת ומשתנה בקצב מואץ מסמנת שהאפשרויות בעתיד הן אינסופיות. הטכנולוגיה, החברה, הפוליטיקה והמדע ממשיכים להתפתח ולהשתנות באופנים שאי אפשר לחזותם, והודפים שוב ושוב את הגבולות המוכרים לנו.

פריצת גבולות

מדענים, פילוסופים ועתידנים מעריכים שאלו הגבולות שייפרצו בקרוב:

התקדמות טכנולוגית, במיוחד בתחומים כמו בינה מלאכותית, ביוטכנולוגיה וננוטכנולוגיה, יובילו לשיפורים משמעותיים בבריאות, בתקשורת ובתחבורה. ככל שהטכנולוגיה תמשיך להתקדם, שאלות אתיות ומוסריות סביב נושאים כמו הנדסה גנטית, אתיקה של בינה מלאכותית, וההשלכות של גילויים מדעיים, יהפכו חשובות יותר.

ההתקדמות במדע הרפואה עשויה להוביל להארכת תוחלת החיים האנושית ולשיפור איכות החיים. תהיינה לכך השלכות חברתיות עמוקות, כולל שינויים בגיל הפרישה ובדינמיקה הבין-דורית בכוח העבודה.

שינויי אקלים, דלדול משאבים ואובדן מגוון ביולוגי, ידרשו טיפול ופתרונות מהירים, מאחר שהם יהיו גורמים  מכריעים להישרדות ולרווחת המין האנושי בטווח הארוך.

התקדמות בחקר החלל – יש המאמינים שעתיד האנושות עשוי להיות תלוי בקולוניזציה של כוכבי לכת אחרים, כמו למשל מאדים. זו עשויה להיות הזדמנות להבטיח את הישרדות המין האנושי במקרה של אירועים קטסטרופליים על פני כדור הארץ, כגון: מלחמה גרעינית, מגפות ופגיעות אסטרואידים. במקביל, חיוני לקדם מאמצים להפחתת סיכונים ולפתח אסטרטגיות להגנה פלנטרית מפני אסונות שעלולים לאיים על הישרדות האנושות.

עתיד האנושות יושפע גם מגורמים חברתיים ופוליטיים, לרבות שינויים בממשל, מערכות כלכליות ושיתוף פעולה גלובלי לשם ניהול אתגרים גלובליים. כמו כן, העתיד יכלול גם שימור וחגיגת המגוון התרבותי והאתני, וכן טיפול בסוגיות הקשורות לאפליה ולאי-שוויון.

הידעת?

באזורי גבול מורכבים, כגון בין ארה"ב למקסיקו, פותחה פדגוגיית גבולות (Border Pedagogy). זוהי גישה לחינוך המתמקדת בחוויות ובאתגרים העומדים בפני אנשים החיים באזורי גבול, והיא מבקשת להבין ולטפל בפערים הקיימים בין קהילות ותרבויות שונות.

מחוץ לגבול

דברים שמצאנו בגבולות הרשת…

גבול, איך זה בכלל קרה?

גבול

ללא גבולות

דמיין שאין גן עדן
וגם לא גיהנום
שרק שמיים תכלת
פרושים שם במרום
דמיין עולם של שקט
אין זה כבר חלום
דמיין אדם בלי פחד
חופשי מדאגות
ואנשים ביחד
זורמים ללא גבולות
פשוט חיים בנחת
עם אותן המשאלות.

ג׳ון לנון (לעברית: דן אלמגור)