מֵחָדָשׁ

אנחנו, מחדש.

השנה חדשה מתחילה לה
ואיתה גם אנחנו. מחדש.

שנה וקצת שיצאנו להפסקה
וקצת יותר משלוש שנים אחרי שהתחלנו.

״לא ניתן לטבול באותו נהר פעמיים״
הנהר לא אותו נהר, אנחנו לא אנחנו.

קצת הרהרנו – איך לחזור, מה נשאר? מה נשר?
מה השתנה? מה התחדש? מה לשימור? מה לשיפור?
מי אנחנו? ומהו הנהר שאליו אנחנו חוזרות?

ובעצם, אין דבר כזה להתחיל ״מחדש״, הרי כבר טבועה בנו צורה. מובנה בנו דפוס חשיבה, ידיעה.
האם אפשר להכנס לאותה הכיתה ולהיות בה בפעם הראשונה מחדש? לנסות לכתוב מחדש סיפור כאילו הוא לא נכתב כבר בעבר? להסיר מעלינו את כל מה שלמדנו?

אז הנה, מתחילה לה שנה.
היא חדשה.
ואנחנו מחדש.
עם מה שלקחנו איתנו, עם מה שבחרנו להשאיר מאחור.

בטח יקרו דברים מעניינים.

שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים
החורש, האוסף, המשורר, העלים
הנופלים עם הרוח, פניני הטללים
והגל החוזר אל חופיו התלולים

מתחילים כמובן גם ירחי השנה
תשרי וחשוון וכסלו
סתיו חדש ריחני מתיישב בגינה
להביט איך החורף חולף

בקצה הפעימות המוכר שוכן נמל הבית / ד״ר טל שריר

מחדש. התווים במנגינה המוכרת מתנגנים, המחשבה משלימה כל צליל שבריר שניה לפני שהוא מושמע והלב מחכה לו כדי להתרפק על הניגון המוכר. כמו להגיע לנמל הבית. 

יש ימים שהלב והמחשבה מחכים למפגש עם מנגינה חדשה, לא מוכרת ומרגשת, אך יידרש לה זמן כדי שתעורר בנו את התחושות החמות ואת המחשבה המשלימה תבניות נגינה מתוך הזיכרון. 
שתיהן מתנגנות בנו: החדשה המרגשת – וזו המחבקת, החוזרת על עצמה מחדש.

שנת הלימודים מתחילה. לא תמיד אנו מחכים לניגון המוכר של שנת הלימודים, לתווים שנוצרו ונחרטו בה עם הזמן. לפעמים אנחנו מייחלים למשהו מרענן, לרגעי התחדשות מרגשים שיגיעו.

גם כאן, שני הניגונים שזורים זה בזה: זה שעוד לא הכרנו וזה שמתחיל מחדש, שפועם עבורנו כמו נמל בית. ממנו אנו יכולים להפליג למחוזות חדשים ומרעננים,

מיחדוש

מיחדוש, התרגום העברי ל"Upcycling", הוא שימוש חוזר יצירתי בחומר גלם או במוצר ישן: פסולת, רהיט ישן, בגד עזוב. התהליך הוא אקולוגי – והתוצר הוא יותר מאשר חפץ נחמד: הוא מרגש, הוא מקורי, הוא יחיד במינו והוא אוצר בתוכו סנטימנט וגעגוע.

בסטודיו "בובות געגוע" תופרת ננה ורשבסקי בובות רכות ומתוקות מבדים ובגדים ששולחים לה הלקוחות. שמלה של סבתא אהובה, בגדי תינוקות של ילדים שבגרו, שמלת כלה ישנה, החולצה שלבשת לדייט הראשון – הופכים לבובה שהיא גם סיפור, שמשמרת ומזכירה את מה שחלף. 
העצמאים | ננה מכינה בובות געגוע

Welcome to the RE world / ד״ר איריס פינטו

למילה התחדשות (Regeneration) יש משפחה מפוארת של מילים נרדפות; כולן מתארות שינוי/רענון בהווה של מצב נתון שהתמסד בעבר וכולן מתחילות ב- Re: חידוש נעורים (Rejuvenation) שיקום (Restoration), החייאה מחדש (Revitalization), מילוי מחדש (Re-filling) תיקון מחדש (Reformation), טעינה מחדש (Re-charging), ואיך אפשר בלי תחיית המתים (Resurrection). ויש עוד. עולם שלם של Re.

התחדשות מתמשכת חיונית לבריאות אישית, רגשית, פיזית ורוחנית, ו"רוח שחוקה" מזיקה לנפש ולגוף. חשיבה יצירתית וחדשנית מאפשרת למוח האנושי להתכייל, לפתח נקודות מבט חדשות ולהתפתח בצורה משמעותית, מכוונת ויצרנית בכל תחומי החיים.

היכולת לדמיין מחדש (Reimagine) נדרשת מאיתנו עכשיו יותר מתמיד: מגמות עתיד המבוססות בעיקר על טכנולוגיות מפציעות ומתפתחות משבשות כל תחום והיבט בחיינו, והיכולת הפלאית הזאת תאפשר לנו לעצב עתיד רצוי.

לחדש את החינוך
הוועדה הבינלאומית לעתיד החינוך (2021) הצהירה על הצורך בחוזה חברתי חדש לחינוך שיתבסס על חזון עדכני. חוזה חדש כזה הוא -לפי הדו״ח – הדרך היחידה לשנות את מסלול האנושות וכדור הארץ ולמנוע מהם להמשיך לדהור בנתיב שנדמה שאינו בר קיימא: משבר אקולוגי, הרס סביבתי, פערים כלכליים הולכים וגדלים, אי יציבות פוליטית, קיטוב חברתי. 

לחינוך יש פוטנציאל לעזור ולעצב עתיד צודק יותר, מכיל ובר קיימא, על ידי איזון מחדש של היחסים בין אדם לאדם, עם כדור הארץ והחי ועם הטכנולוגיה. המודלים, הגישות והפרקטיקות החינוכיות הנוכחיות לא יטלטלו את המסלול בעוצמה שתוכל לשנות את העתיד – לכן אי אפשר להסתפק ברפורמה; צריך להתחיל לדבר על טרנספורמציה.

במקום גרסאות טובות יותר של מערכות קיימות, נחשוב על מערכות חינוך שונות, על שינויים תהליכיים מהותיים בתהליכים ועל הזדמנויות חינוכיות. נקפיד לשמר את מה שטוב, ולא לשפוך את המים עם התינוק – ובמקביל, בתהליך אמיץ ועמוק, נזהה את מה שאנחנו עומדים לנטוש ונבחר את מה שיש לדמיין להמציא מחדש. כי שינוי העתיד דורש את חידוש החינוך וביסוסו על הישגים קולקטיביים, על ביקורת אמיצה של כשלים נוכחיים ועל המצאה מחדש של מודלים מבטיחים.

עשו לכם מֵחָדָשׁ

טרנד: ניו-סטלגיה

אנחנו כבר לא מדברים על נוסטלגיה. מה שקורה עכשיו הוא Newstalgia: מותגים ומוצרים מהעבר ממציאים את עצמם מחדש, אבל עם טוויסט. תחשבו כפכפי קרוקס עם סוליית פלטפורמה; תחשבו איחוד מחדש של Friends; תחשבו על התחייה של "אתא", שהבגדים שהם מעצבים מ- 2016 (והפכו למדים של כל תל אביבית בגיל הנכון) מרפררים בחן לאתא ההיא ("איך עושים אותו דבר אבל ממש אחרת?", הם שואלים בעמוד האינסטגרם שלהם).

ניוסטלגיה מחזירה אותנו לעבר; מעניקה לנו את התחושה המטושטשת, החמה והתמימה, של נוסטלגיה עם הנוחות והגימורים של הטכנולוגיה המודרנית. היא פגישה מחודשת עם משהו ישן. אנחנו קצת אחרים עכשיו, גם הוא קצת אחר: אם נגלה שהתפתחנו באותו כיוון, יכול להיות שנתאהב שוב.

"לא חשוב עד כמה קשה היה העבר, תמיד אתם יכולים להתחיל מחדש היום"

סידהרתה גאוטמה (בודהה)

אפקט ההתחלה החדשה

מכירים את האנרגיה המיוחדת ששוטפת אותנו כשמשהו חדש עומד להתחיל? לאנשי הכלכלה ההתנהגותית יש שם לתופעה הזאת: Fresh Start Effect. "אפקט ההתחלה החדשה" מתייחס לנטייתם של אנשים לשנות את התנהגותם כשהם תופסים את נקודת הזמן בה הם נמצאים כהתחלה חדשה – כמו יום הולדת, חתונה, מעבר דירה או שנה חדשה. הם מתמלאים מוטיבציה מחודשת, בתחושת מסוגלות עצמית ואופטימיות, ויש להם סיכוי גבוה יותר לעסוק בהתנהגויות מכוונות מטרה, להציב מטרות שאפתניות וליזום שינויים התנהגותיים חיוביים.

לא סתם חדרי כושר מדווחים על עלייה חדה בהרשמה בשבועיים הראשונים של חודש ינואר; מעשנים מחליטים להיגמל ביום ההולדת, בזבזנים מכריזים על התנהלות כלכלית נבונה החל מראש השנה.

אז למה בראש השנה? למה לא, נניח, ביום שני הקרוב? כי אנחנו אוהבים סמלים. זה טבוע בנו. אנחנו זקוקים לציוני דרך סימבוליים שיחלקו עבורנו למקטעים את רצף הזמן שהוא חיינו – חילופי עונות, חגים, טקסים קבועים. כל נקודת זמן סמלית כזאת היא הזדמנות לחשבון נפש קטן: אפשרות לעצור, להסתכל אחורה ולהחליט אילו מנהגים מזיקים אנחנו רוצים להשאיר מאחור ואיזה אנשים חדשים, אופטימיים, נמרצים וספורטיביים אנחנו עומדים להיות. עד הפעם הבאה.

תמימותיאגם / לימור ויסברג כספי

Cover me

גרסת כיסוי (קאבר) היא יצירה מחודשת של שיר של אמן/ית אחד על ידי אמן/ית אחר. המפגש המחודש הזה – כמו כל מפגש מחודש – יכול להיות חיקוי (דהוי או מבריק) של המקור, ויכול גם לתת לו פרשנות חדשה לחלוטין. אנחנו אוהבים קאברים, כי הם בדיוק השילוב הנכון בין זר ומוכר. הם מפנים את תשומת ליבנו לפינות שלא הבחנו בהן קודם – אבל כשהם עושים את זה, הם גם מחזיקים לנו את היד. כדי שנרגיש עדיין בבית, כדי שלא נפחד.

מה הופך קאבר לטוב?

הוא מקורי
קאבר טוב מביא משהו רענן ושונה לשיר שהוא מכסה: מחליף אותו לז'אנר אחר, מציג אותו באור שונה באמצעות הקשר, קצב, צבע מוזיקלי, רוח הזמן.

יש לו משמעות
למבצע/ת הקאבר יש סיבה לבצע אותו – ואנחנו, השומעים, צריכים להבחין בה ולהבין אותה. אנחנו אמורים להיות ממש משוכנעים שהקאבר הזה היה חייב להתקיים, חייב!

הוא נותן כבוד למקור
אנחנו רוצים להרגיש את האהבה ואת הקשר של מבצע/ת הקאבר ליצירה המקורית; רוצים לדעת שהמבצעים מבינים לעומק מה היו האלמנטים שעבדו בה, לפני שהפנו אליהם את הזרקור המיוחד שלהם.

בן שלו מסביר למה הקאבר של להקת "קיץ שחור" לשיר "חוזה לך ברח" של אושיק לוי הוא כל כך טוב:

"…זאת לא קריאת תיגר על הביצוע המקורי, הקנוני, של אושיק לוי… אבל לזמן ההוא, כמו לכל זמן, היו נקודות עיוורון. היו מבעים שאי אפשר היה לנסח בתוכו. זעקה למשל. זאת לא הייתה אופציה במוזיקה הישראלית לפני 50 שנה…"

(הארץ, אפריל 2021)

ומה קורה כשעושים קאבר לקאבר? איזה מבט זה מאפשר?

מכווצ׳צ׳ת

כולם במעגל,
סביב שולחן גדול
ליד כל אחד כמה צבעים ומכחול.
על דף לבן היא מציירת,
שמיים בצבע תכלת
וציפור. כנף אחת ישרה, השנייה מתעקמת.
בין רגע את הדף מקמטת.

״מחדש״
היא אומרת.

מנסה שוב -
שמיים תכלת,
ציפור,
מקור,
כנף ישרה,
השנייה מתעקמת.
מקמטת.

״מחדש״
היא אומרת.

״מחדש״.
והציפור מתעופפת.

״…והתחלנו את שירנו מהתחלה…״

נעמי שמר, שניים עשר ירחים

שבוע הבא: הכרת תודה