הקשבה
שמיעה מכוּוֶנת, נכוֹנוּת לשמוע
Attention
״כן, אני שומעת,״ אני עונה לשניהם תוך כדי הכנת ארוחת ערב.
היא מספרת על החברה שעיצבנה אותה בהפסקה, והוא על החוג.
מילה מפה, מילה משם.
בינתיים הסלט כבר מוכן – ועכשיו לחביתה. הם מדברים יחד, לכל אחד מהם חשוב להשמיע את היום. היא רבה עם המחנך: ״לא הבנתי כלום וזה היה משעמם״ – ובמקביל, הוא מספר שגילה היום מה זה עצרת > 6! ״זה 720! זה אחד כפול שתיים כפול שלוש כפול ארבע כפול חמש כפול שש״. ואז תוך כדי נכנס גם הקטן, ״עם מי שיחקת היום בגן?״ ואותו בכלל לא מעניין לדבר, הוא רוצה לקשקש את הביצה. לבד.
השעה 18:45, כולם מחפשים מה להכניס לבטן ומה להוציא מהראש ומהלב. ובין קירקושי הכלים במטבח, משפטים חוצים מצד לצד – מחפשים אוזניים קשובות. לכולם אני מסתכלת בעיניים כשהם מספרים, גם אם לרגע קטן.
כשמתיישבים לאכול, היא מתעצבנת – ״אבל אמרתי שאני לא רוצה חביתה. את שוב לא מקשיבה״. גם את המשוכה הזו עברנו בשלום. יש בבית תכונה של הקשבה, תוך כדי תנועה אל עבר המקלחות, הסיפורים והמיטות, אני מלקטת את המשפטים ושומרת לי לאחר כך.
ורק אחרי שהם הולכים לישון, אני שולפת אותם שוב ובאמת באמת מקשיבה למה שהם אמרו.
״הקשבה היא המתנה הכי גדולה שתוכל לתת לזולתך״
קארל רוג'רס
הקשבה | ד״ר איריס פינטו
הקשבה היא מתן תשומת לב לצליל. אנחנו מקשיבים, שומעים את הנאמר ומנסים להבין אותו. הקשבה מתארת את היכולת לקלוט ולפרש במדויק מסרים המועברים בתהליך התקשורת. היא כרוכה בתהליכים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים מורכבים, והיא המפתח לכל תקשורת יעילה.
מבחינה קוגניטיבית, המקשיב מפעיל את חוש השמיעה וגם את חוש הראייה (לזיהוי שפת הגוף של הדובר), לצד תהליכי זיהוי ועיבוד נתונים. מבחינה התנהגותית, הקשבה דורשת התנהגות מסוימת: למשל, מקשיב מוצלח אינו קוטע את בן שיחו, וכך מראה שהוא קשוב ומבין.
אנשים עם כישורי הקשבה טובים, יכולים לעזור לאחרים להרגיש בטוחים בהבעת דעותיהם, ומסוגלים להפחית מתח במהלך ויכוחים ולהעביר תחושת כבוד לדובר. הם נתפסים לרוב כחביבים, בונים מערכות יחסים חזקות ויש להם הבנה ברורה יותר של הנושאים הנידונים.
סוגי הקשבה רצויים
הקשבה עמוקה: מתרחשת כשיש לנו מחויבות להבין את נקודת המבט של האחר. זה דורש מאיתנו לשים לב לרמזים מילוליים ולא-מילוליים – בחירת המילים, שפת הגוף של הדובר והטון שלו וכדומה. הקשבה כזו בונה אמון וקִרבה, והיא מעודדת הבעת מחשבות ודעות בפתיחות.
הקשבה מלאה: כרוכה בתשומת לב קפדנית לדברי הדובר. לרוב נעשה בה שימוש בטכניקות האזנה אקטיביות, כגון חזרה בפרפרזה על מה שנאמר כדי להבטיח שהבנו את המסר נכון. הקשבה כזו שימושית במיוחד בכיתה ובמקום העבודה, כשניתנת לנו הדרכה כיצד לבצע משימה או פרויקט.
הקשבה ביקורתית: מתקיימת כשאנחנו משתמשים בהיגיון שיטתי ובמחשבה זהירה, כדי לנתח את המסר של הדובר ולהפריד בין עובדות לדעות. היא חשובה במיוחד במצבים שבהם ידוע לנו שלדוברים יש אג'נדה או מטרה מסוימת, כמו בפוליטיקה או במכירות. הקשבה טיפולית: פירושה לאפשר לחבר, עמית או בן משפחה לשתף בבעיותיהם. היא דורשת מאיתנו להדגיש רמזים לא-מילוליים תומכים, כגון הנהון ושמירה על קשר עין, בנוסף להזדהות עם חוויית המספר.
סוגי הקשבה פחות רצויים
הקשבה סלקטיבית: כשאנחנו שמים לב רק לחלקים בשיחה שנדמים לנו הכי רלוונטיים עבורנו.
הקשבה הגנתית: כשאנחנו תופסים אמירות כלליות, כמו "אני לא אוהבת אנשים שמתלבטים", כמתקפה אישית עלינו. הקשבה כזו עלולה לגרום למתחים ביחסים בין-אישיים ומקצועיים.
ובחינוך?
היכולת להקשיב היא אחת היכולות החשובות ביותר למורה מוצלחת. מחקרים מראים, שכדי להיות מאזין קשוב ורגיש, יש צורך בהכשרה מתאימה המתייחסת לגורמים הבאים:
- תחושת ביטחון פסיכולוגי (Psychological safety) של המורות והמורים, המרגישים כי הם עובדים באווירה בטוחה בה מותר לחדש ולטעות, מבלי שתהיינה לכך השלכות שליליות, ושהם זוכים לאמון מצד עמיתיהם ומצד הממונים עליהם.
- תחושת אוטונומיה (Autonomy need satisfaction): של מורות ומורים, החשים שהם יכולים לפעול בהתאם לרצונם החופשי ובצורה התואמת את ערכיהם, את האינטרסים שלהם ואת רגשותיהם.
- אנרגיה של מערכות יחסים (Relational energy): אנרגיה רגשית הנוצרת או מתרוקנת מתוך האינטראקציות החברתיות.
הקשבה ככלי לפתרון בעיות מורכבות | ענבר ברמלר
מודל המורכבות של סטייסי מלמד אותנו שבעיות מורכבות הן בעיות שעונות על שני תנאים:
- יכולים להיות הרבה פתרונות מוצעים לפתרון בעיה, ורמת אי ההסכמה ביחס לפתרון אחד נבחר יכולה להיות גבוהה.
- רמת הוודאות שלנו ביחס להצלחת פתרון כזה או אחר היא נמוכה.
פרויקטי תוכנה הם דוגמה לבעיות מורכבות שלעיתים אנחנו נתקלים בהן. גם נהיגה היא בעיה מורכבת – אנחנו יכולים לדעת מהו סט הכללים הבסיסי לנהיגה, אבל אין לנו שום דרך לדעת מראש איך כל נסיעה שלנו תראה ואיך תסתיים בסוף. גידול ילדים היא בעיה מורכבת מאוד, שכן יש המון מקרים ותגובות, והמון גישות ודרכים להתייחס לאתגרים שונים. אין לנו שום ודאות ביחס לאדם שיצא בסוף, לאחר שהשקענו בו כל כך הרבה.
במקרה של בעיה מורכבת, סטייסי מציע שנגבש פתרונות מתהווים על בסיס החישה שלנו את המציאות.
הקשבה היא כלי חישה שכזה. חשבו למשל על הדוגמה הבאה:
לוקחים תשעה אנשים עיוורים ונותנים להם למשש פיל. אחד ממשש את הזנב וחושב שזה חבל, השני את הרגל ובטוח שזה עץ, השלישי את האוזן וחושב שזה שטיח… וכך הלאה. אבל בעצם, האמת המורכבת היא שזה פיל…
רק אם נקשיב לכל מה שיש לכל אחד מהם לספר, נסכים לקבל את ההנחה שהמציאות היא מורכבת יותר ממה שכל אחד מהם רואה בנפרד, ונחבר בין המציאויות הללו – רק אז נבין שמדובר במשהו גדול יותר, ונוכל לנוע לעבר פתרון מיטיב.
במציאות השפע והמורכבות של ימינו, הרבה ממה שאנחנו נתקלים בו בעבודה, במשפחה ובקהילה הן בעיות של ריבוי פרספקטיבות. הצעד הראשון להתמודדות עם הבעיות הללו, הוא היכולת להתמסר למציאות הזו, לפתח מיומנויות הקשבה עמוקה ומשם לגבש את הצעד הבא.
ענבר ברמלר, מלווה תהליכים של הקשבה ויצירה בקהילות וארגונים
לדעת לדבר זה כשרון, להקשיב זו כבר אומנות
מערכת שלמה מקשיבה | ד״ר ענת שפירא לביא
תארו לעצמכם מערכת חינוך שבה ערך ההקשבה חקוק עמוק בתרבות הארגונית.
בכיתה, למורה יש זמן להקשיב בסבלנות ובאמפתיה לסיפורים האישיים ולשאיפות של כל תלמיד ותלמידה. לכל ילד וילדה יש זמן ומרחב להביע את עצמם, והם מרגישים ויודעים שמקשיבים להם ברצינות. כך נרקמת מערכת יחסים של כבוד הדדי, והלמידה הופכת לחוויה אישית ומשמעותית.
גם למנהלת יש פניות להקשבה עמוקה לסגל שלה. היא יודעת להקשיב מעבר למילים, ולהבין את המצוקות מאחורי הסיפורים. כשמורה מגיע אליה עם בעיה, היא באמת שומעת אותה, ולא ממהרת לתת פתרונות. רק אחרי ההשתהות הזו, היא יכולה להציע מענה אמיתי, כזה שיש לו סיכוי ממשי לעזור ולתמוך.
גם במשרד החינוך למדו את ערך ההקשבה. נשות ואנשי ההדרכה והפיקוח, המחוזות והמטה, פיתחו מגוון ערוצים לקבלת משוב מיידי ואותנטי מהשטח, והם מתייחסים לכך בכובד ראש. כשמנסחים מדיניות חדשה, שמים לב שהיא אכן נותנת מענה לצרכים האמיתיים שעלו משדה החינוך ומעצבים אותה מתוך הקשבה אמפתית, ביחד עם כל השותפים ובעלי העניין.
תארו לעצמכם מערכת חינוך הומניסטית ומכבדת, שבה כל קול נשמע, כל קול תורם ומשפיע. האם זו פנטזיה רחוקה? או שאולי בידינו האפשרות לקרב אותה ולהפוך אותה למציאות? אם רק נתחיל באמת להקשיב…
מדוע אנחנו מפחדים להקשיב? | רועי בן דוד
יש משהו מוזר מאוד בהקשבה. מצד אחד, אין ספק שמדובר בפועל, בפעולה שאדם נדרש לבצע. מצד שני, היא מאלצת את האדם להיות פסיבי, ומניחה אותו במצב של אי-עשייה. בני אדם כיצורים אנושיים הם המין היחיד בעולם שמסוגל באמצעות פעולת הדיבור ליצור מרחב פוליטי. מרחב שבו אפשר לא רק לתקשר (את זה עושות גם החיות), אלא גם לשכנע, לבנות טיעונים, להתחייב כלפי אחרים, להבטיח הבטחות, לבקש סליחה. כל אותן הפעולות שהדיבור האנושי מקנה רק לאדם, ושבאמצעותן הוא מכונן את העולם. אכן, כמו שאומר המדרש ״העולם נברא במילה״.
אבל חשוב לשים לב לכך שהיכולת האנושית לדבר, משיקה לפעולה לא פחות חשובה ולרוב גם הרבה יותר מורכבת – פעולת ההקשבה. היכולת של בני אדם לייצר שינוי, לבנות את עולמם הפרטי וגם את החברה שלהם, לא תלויה רק בדיבור אלא גם בפעולה ההופכית שלו – ההקשבה.
דווקא משום שהקשבה מניחה את האדם בחוסר עשייה, אפשר בקלות לזלזל בה. הדיבור הוא אקטיבי ולכן נתפס כמקדם. לא סתם נקרא המוסד המרכזי שאחראי על קבלת ההחלטות בחברה המודרנית – פרלמנט. מן המילה הצרפתית ׳פרלה׳, לדבר. לעומת זאת, ההקשבה מחייבת את האדם לשתוק, לעצור, להיות בחוסר תנועה, ולכן קל מאוד לתייג את האדם המקשיב כאדם חלש, אדם שאין לו ״סיי״.
אבל זוהי תפיסה שגויה. הקשבה אמיתית היא בסיס הכרחי ליכולת של האדם להוביל שינוי בחיים האישיים, החברתיים והפוליטיים. ללא הקשבה, אין לנו יכולת לסלוח או להסכים להבטחה, או להשתכנע מטיעון טוב. חשבו על טקס הנישואין, או על דיון בפרלמנט הבריטי. חשבו על אלוהים בתנ״ך, המקשיב לא פעם ולא פעמיים לבקשות הסליחה של משה על מעשי העם – וסולח.
המנגנון הפנימי של האדם המקשיב, מעיד על חוסן אישי. הוא מעיד על יכולתו לשהות. לא להחפז לייצר סדר במציאות. בניגוד לאדם המדבר, שהדיבור המיידי הרבה פעמים הוא כלי עבורו לסיפוק צורך כמעט נוירוטי בתחושת שליטה, האדם המקשיב מספיק בטוח כדי לתת לעצמו להיסחף לרגע בים לא ידוע.
באמצעות ההקשבה, העולם שלנו מתמלא לא רק במלים אלא בכל אותן פעולות הכרחיות לעולם ולאדם. פעולות שרק הקשבה אמיתית מאפשרת: הִשְׁתַּכְנְעוּת, הסכמה, ויתור ומחילה.
״חינוך שלא כולל הפניה מכוונת של תשומת הלב פנימה אל הגוף והתודעה, אל אותו מקום שבו נחווית משמעות בפועל, יפקיע מהאדם את הבסיס להבנת כמיהותיו ולהכרה בחשיבות מערכת היחסים שלו עם משמעות בחיים"
אורן ארגז, מיינדפולנס והמהפכה השקטה בחינוך, רסלינג 2021, עמ' 237
כנות והקשבה | יולי חרומצ׳נקו
מורכבות רגשית בעוצמות שלא חווינו קודם – איך מחזיקים את זה לעזאזל? ואיך מחזיקים את זה עם ילדים?
את התשובה לשאלה הראשונה אני לא בטוחה שאני יודעת בעצמי, אבל משהו על השאלה השנייה למדתי, בעיקר משהות ממושכת עם ילדים בתוך מצבי חירום מורכבים, והוא יותר על מה לא צריך לעשות.
כמבוגרים, כשמורכב לנו, ומתוך הנחה שילדים הם יצורים פשוטים מאיתנו, אנחנו רוצים לפשט. זה בא מתוך הרצון העמוק להגן ולשמור עליהם – ואז אנחנו מנסים לארגן עבורם את העולם באמירות ובאמיתות פשוטות יותר. לפרק את המורכבות לחלקים שקל יותר להבין ולקלוט.
אלא שילדים, לימד אותי הניסיון, הם לא מורכבים פחות ממבוגרים. בטח לא מבחינת היכולת לקלוט מציאות רגשית מורכבת. הם רואים אותנו כשאנחנו עצובים, ואז שמחים, ואז מתוחים, ואז מיואשים, ואז שמחים לרגע. ואם ננסה לשחק מולם במציאות רגשית חד-ערכית, הם יקלטו שאנחנו לא אמיתיים איתם, וזה כבר מסבך. כי למה מבוגר שאני בוטח בו משקר לי? זה דבר שבאמת קשה לילד להבין.
לכן, היכולת להיות גם כנים וגם קשובים לילדים כרגע, היא יכולת חשובה כל כך.
לא בהכרח לעשות משהו או להגיד משהו, אלא להיות יחד עם ילדים בתוך פעילות שהם מכירים ואוהבים, או אפילו בלי פעילות, פשוט להיות יחד, קרוב. ובתוך היחד – להיות קשובה ופתוחה לשאלות שלהם, ולנסות לענות עליהן בכנות ככל האפשר.
יכול להיות שהם ישאלו וידברו – ויכול להיות שלא. זה כבר תלוי בילד או בילדה. כי זה המסר הכי חשוב שמבוגרים יכולים להעביר לילדים בזמן כזה: גם בתוך מציאות מורכבת כל כך, אנחנו חיים ועוברים אותה ביחד. ואולי זה מסר חשוב לא רק לילדים.
יולי חרומצ׳נקו היא מנהלת הפעולות של ארגון Early Starters International במזרח אירופה. הארגון פועל כרגע גם בישראל, בהקמת מרחבים בטוחים לילדים שמשפחותיהם פונו מבתיהן עקב אירועי מלחמת "חרבות ברזל"
עשו לכם
פיתוח מיומנויות ושכלול דרכים מעשיות להקשבה
כשאנחנו רוצים להתאמן בלהיות מקשיבים טובים יותר, נוכל לעשות זאת בעזרת שתי טכניקות: שאילת שאלות הבהרה וניסוח מחודש.
שאלות הבהרה: מאפשרות לנו לבחון שהבנו את הדובר כראוי, וגם לבטא את ההקשבה שלנו.
דוגמאות לשאלות הבהרה מוצלחות:
- הזכרת את המושג [אחריות, אומץ….] – מה זה בשבילך?
- למה בדיוק את מתכוונת כשאת אומרת שאת רוצה [להצליח, לשנות…]?
- כשאתה אומר שחשוב לך [להתמיד, לצמוח…], מה אתה כולל בזה?
- יכול להיות שבעצם את מדברת על…?
ניסוח מחודש: חזרה על התכנים ששמענו, אבל במילים שלנו. טכניקה זו עשויה לסייע לדובר להקשיב לדברים שאמר, ולשמוע כיצד הם מהדהדים באוזני המקשיב.
לדוגמה:
- מה שאני שומעת בדברים שלך הוא, איזשהו רצון לשינוי.
- מה שאני קולט הוא, שאת רוצה שיקשיבו לך.
- מה שאני שומע הוא, שאת לא מרוצה מהדברים שמצאת לנכון להשקיע בהם.
בשיחה הבאה שאתם מנהלים, נסו להיות קשובים ומודעים יותר בשעה שהאחר מדבר, ובסיום דבריו השתמשו באחת מהטכניקות או בשתיהן. האם זה עזר לכם להקשיב טוב יותר?
להרחבה: 5 דרגות הקשבה – מתוך חוברת כלים שלובים (חאלו"ם), המנהל הפדגוגי, עמ' 173-170
עצרו הקול והקשיבו לזה!
אספנו בקשב רב
בשנת 2004 התרחש אחד מאסונות הטבע הגדולים, כשגלי האוקיינוס ההודי התנפצו על כפרים אינדונזים שקטים בצונאמי אדיר שגבה את חייהם של למעלה מ-280 אלף נפש, והותיר מאות אלפים ללא קורת גג. יוזמה מעניינת החלה קורמת עור וגידים זמן קצר אחרי האסון, ומשלחת מתנדבים, חסרת כל ניסיון או הכשרה טיפולית, נשלחה לאחד הכפרים כשמשימתם היחידה והפשוטה היא – להקשיב. כעבור שנה, גילו המתנדבים שההקשבה שלהם הובילה לאחוזי דיכאון מופחתים בבבני הכפר, וביכולת שלהם לחזור לשגרה. כל זה, רק מפני שהאזינו למה שהיה למקומיים לומר.
איקבאנה | הקשבה לחומר
בניגוד לסידור פרחים מערבי, המשתמש במספר רב של פרחים ומתמקד ביופי של צבעים, איקבנה מבוססת על סידור הכולל ענפים ועלים עם כמות קטנה של פרחים, ומתמקדת ביופי ובמשמעות של קווים.
באיקבנה בונים מסגרת וגבולות לריק, למה שיש בין לבין. עובדים עם הריק והופכים אותו למשהו בעל חשיבות.
