סדר

בואו נעשה סדר

סדר הוא מַצַּב דְּבָרִים הָעֲרוּכִים בְּאֹפֶן רָצוּי וְנוֹחַ, במַעֲרֶכֶת טוֹבָה וּנְכוֹנָה. הַהֶפֶךְ מבִּלְבּוּל, ועִרְבּוּבְיָה. המונח מתייחס גם לאופן המִשְׁטָר, אֹרַח ההתנהלות, ואֹפֶן עֲרִיכַת דְּבָרִים.

במילים פשוטות, כאשר נעשה סדר, כל דבר מונח במקומו באופן מיטבי לשביעות רצון הפרט והסביבה. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בכל תחום והיבט, החל מקידום הסדר במרחב האישי, המשך בארגונים ואופן העבודה וכלה ב"סדר עולמי".

להסתדר

בתוך עולם המאופיין בשינויים מהירים, אירועים בלתי צפויים ואי-ודאות מתמדת, רבים מאיתנו מחפשים דרכים להעניק לחיינו תחושת סדר ויציבות. אחד המנגנונים הבסיסיים שבני אדם משתמשים בהם להשגת תחושה זו הוא ארגון וסידור של עולמנו החיצוני והפנימי בקטגוריות ברורות.

הצורך לסווג, למיין ולארגן נובע מהרצון להבין את הסובב אותנו, "להשתלט על העניינים" ולהרגיש שיש לנו שליטה על מרחבי החיים שבהם אנחנו פועלים. בין אם זה משהו קטן כמו סידור צעצועי הילדים בקופסאות לפי נושאים (חיות, מכוניות, כלי נגינה…), ארגון המסמכים הדיגיטליים בתיקיות בדרייב, או משהו גדול כמו גיבוש תפיסה חינוכית חדשה המבוססת על עקרונות ליבה ברורים – הארגון בקטגוריות מעניק לנו תחושת ביטחון ויציבות.

בעיתות של אי-יציבות וחוסר ודאות, כפי שאנו חווים בשנים האחרונות עם מגיפות, אסונות טבע ומלחמות, הצורך הבסיסי הזה להשליט סדר בעולם מתעצם עוד יותר. הארגון בקטגוריות הופך להיות מנגנון הגנה להתמודדות עם חרדות ועם פחד מהלא-נודע.

לסדר את תוכנית הלימודים מחדש | ד״ר ענת שפירא לביא

אחת השיטות המפורסמות לארגון וסידור הבית, היא זו שפיתחה מארי קונדו היפנית. שיטתה, המכונה "קונמארי", מתמקדת בהפיכת תהליך הסידור והניקיון לחוויה מרגשת ומשמעותית, במקום להיות משימה מעייפת ומעיקה. 

קונדו מלמדת אנשים לגעת בכל חפץ ולהודות לו, לפני שמחליטים אם להשאיר אותו או להיפטר ממנו. היא מדגישה עד כמה חשוב להשאיר בבית רק את הפריטים המשמחים אותנו באמת. לשם כך, היא מחלקת את החיים לקטגוריות ברורות כמו ביגוד, ספרים או כלי מטבח, ומציעה לעשות סדר בכל קטגוריה בנפרד. 

התהליך מתחיל באיסוף כל הפריטים מקטגוריה מסוימת והבאתם למקום אחד בבית, ואז יש להחזיק אותם ולהתבונן בהם אחד-אחד, בעודנו שואלים את עצמנו: "האם החפץ הזה מביא לי שמחה? האם הוא משמעותי עבורי?" רק הפריטים שעוברים את המבחן נשמרים, והשאר נתרמים, נמכרים או נזרקים. הגישה הזו מעניקה לאנשים תחושה של שליטה ובקרה על סביבתם, מקנה להם הרגשה של בהירות ושלווה ומאפשרת להם להיפרד מחפצים שכבר אין להם ערך ממשי עבורם.

מה יקרה אם ננסה ליישם את שיטת "קונמארי" לסידור וארגון הסביבה החומרית בבית, בהקשר של ארגון וסידור תוכניות הלימודים? אולי נתחיל בבחינה מעמיקה של כל נושא וכל יחידת לימוד, ונשאל את עצמנו: מה באמת חיוני ומשמעותי להעביר לתלמידות ולתלמידים? מה מביא לנו ולהם שמחה? מה נותן ערך? אולי נעבור על כל נושא בנפרד, מתוך מחשבה על ההכרח והרלוונטיות של התכנים? 

כמו בסידור הבית, רק הנושאים שמביאים ערך מוסף ותורמים להתפתחות התלמידים יישמרו, ועל השאר – אולי נוותר? 

אולי נרצה לחלק את התוכנית לקטגוריות חדשות, לא בהכרח אלו של "מקצועות" או של "תחומי דעת" שאליהם הורגלנו? אולי הגיע הזמן לארוז נושאים בתיבות או בקופסאות חדשות?

יישום שיטת קונמארי בתחום החינוך עשוי לספק לנו תחושה של בהירות, שליטה ויציבות בתוך עולם משתנה ולא צפוי, ולהעניק לנו כלים לעצב תוכנית לימודים רלוונטית, עדכנית ומשמעותית יותר עבור התלמידים והתלמידות.

רגע… דיסקליימר: גם מארי קונדו מודה שלא הכל בסדר עם השיטה שפיתחה

סדר עולמי | ד״ר איריס פינטו

פרופסור מקוי (McCoy) טען ש"הכל התחיל בווירוס שהגיע מהמזרח" ולא, אין הכוונה לקורונה אלא למגפת הדבר שהתפרצה לפני כמעט 700 שנה והרגה כ – 60% מהאוכלוסייה של העולם עד תחילת המאה ה-15. 

המגפה זרעה הרס ומוות, אך גם הביאה שינוי מכונן. הווירוס הרס את הציביליזציה המונגולית, אשר במשך אלף השנים שקדמו למוות השחור, שטפה בגלי לוחמים רכובים את אירופה, והפילה אימפריה אחת אחרי השנייה. כאשר אירופה לא ניצבה יותר בפני איום מכיוון מזרח, היא פנתה מערבה לחקר ארצות, והספינות שיצאו אל האוקיינוס האטלנטי, קידמו שליטה אירופית רחבה ושינו מציאות של שליטת כוחות אזוריים ואימפריות מקומיות. 

הסדר העולמי הראשון הוא סדר העולם האִיבּרי, (בערך בין 1420 ל־1500) מתחיל בפורטוגל שהשתלטה על הסחר באוקיינוס ההודי, ובספרד שבנתה אימפריה יבשתית בשתי האמריקות. הייתה זו החדשנות בבניית אוניות שהפכה את פורטוגל לאדונית האוקיינוסים, בעזרת "המפרש המשולש" שאפשר לאוניות להפליג נגד כיוון הרוח. 

ואכן, כאן מסתתר אחד המאפיינים הסמויים של כל סדר עולמי. לצד משילות וזכויות אדם, קיים מאפיין האנרגיה, וכל סדר עולמי מונע על ידי אנרגיה. אנרגיית הרוח אפשרה לפורטוגל וספרד לצאת לאוקיינוס, למסע הכיבושים. ואותה אנרגיית הרוח, תרמה להתפתחות "אנרגיית השרירים" קרי, העבדות האפריקאית שהייתה הבסיס להצלחה הכלכלית של העידן האיברי. 

האימפריה הבריטית נאבקה שנים רבות בסחר בעבדים, אך רק פיתוח מנוע הקיטור, אותו המציא וואט בסוף המאה ה-18, תרם ליכולת להשתחרר מהתלות בעבודת העבדים ולכונן את הסדר העולמי של האימפריה הבריטית. המנועים שימשו לשאיבת מים במכרות ובמפעלים, להנעת קטרים ואוניות, לריסוק סוכר במטעים, ולבניית תעלת פנמה.  באמצע המאה ה-20 הפחם הודח מגדולתו בידי הנפט, ששיחרר אנרגיה באופן הרבה יותר עוצמתי מפחם. ובאותה תקופה החליף הסדר העולמי האמריקאי את הסדר שכוננה האימפריה הבריטית השוקעת. עם המעבר לסדר העולמי האמריקאי, גם פליטות הפחמן גדלו באופן אדיר. 

מאז אימפריות קמות ונופלות, וגם הסדר העולמי שהן מכוננות לא עומד בפני שיני הזמן. כיום ההערכה היא שסין היא ההגמון החדש והיא עתידה ליצור סדר עולמי חדש. אך לא לזמן רב, מאחר וסין כנראה תושפע קשות משינוי האקלים. עד 2050, לפי התחזיות, מי הים העולים יציפו חלקים ניכרים משנחאי, ובעשורים שלאחר מכן, מישור צפון סין יסבול מגלי חום קטלניים שיהפכו אותו לאחד המקומות הכי פחות מתאימים למגורים על פני כדור הארץ. כך או כך, בשנת 2050, הצפי הוא שסדר עולמי סיני, שיחליש את הקהילה הבינלאומית, יוחלף ב"אי סדר עולמי" ובו שיתוף פעולה, פחות חוקים ופחות מגבלות ממה שיש היום, ויותר מלחמות על מים וקרבות על מזון, לצד גל עצום של פליטים

מוכנות למציאות זו יוצרת הזדמנות להגדרה מחדש את תפקיד האו"ם, קידום תנועות אזרחיות ורפורמות, והפיכת מועצת הביטחון לגוף דמוקרטי יותר, שלא מאוכלס רק על ידי מדינות שהיו אימפריות בעברן. עיצוב עתיד בו מערכת האנרגיה תהיה מבוזרת יותר, מבוססת חשמל סולארי, ואולי גם כורים גרעיניים קטנים, תאפשר גם למערכת הפוליטית העולמית להיות מבוזרת ודמוקרטית יותר ולקדם סדר עולמי חדש, שיכול לצלוח את הסערה.

ליל הסדר

עיקרון הסדר בדתות המונותיאיסטיות הוא מרכזי וחשוב. היהדות, הנצרות והאסלאם ביטאו את השאיפה לייצר סדר ומבנה חיים ברור שהיה חסר בעולם הפוליתאיסטי. לכן, החיים של המאמינים מאורגנים במחזוריות שנקבעה לפי לוח השנה ושינויי הטבע. רעיון הסדר מייצר עוגנים קבועים של חגים, מנהגים וטקסים בחיי המאמינים, שנועדו להקנות יציבות, חזרתיות ושגרה בעולם מלא בשינויים ואי ודאות. משום כך למשל ספר תפילות המועדים היהודי נקרא ״מחזור״ וספר התפילות היומיומי ה-״סידור״. 

ליל הסדר מביא לידי ביטוי את הרעיון הזה ביתר שאת. הלילה, שעיקרו הוא סיפור מעשה יציאת מצרים כולל את היציאה לחירות מהשעבוד המר באופן נסי ואת העברת המסורת לדורות הבאים. את ליל הסדר נוהגים לציין בטקס יהודי במהלך סעודת החג. 

המונח "סדר" השתמר ביהדות אשכנז. אצל יהדות ספרד הסעודה כונתה הגדה. ובליל הסדר מתכנסים, בדרך כלל במסגרת משפחתית, לקריאת הגדה של פסח, לקיום מצוות והלכות ליל הסדר, בהן: סיפור יציאת מצרים, לשתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור, חרוסת, אפיקומן ועוד. באופן טבעי המונח סדר מתאר את סדר הטקסים והמנהגים שכוללת סעודת ערב החג. אך ניתן לראות בשם ״ליל הסדר״ ביטוי עמוק יותר לעקרונות שמקדשת הדת- קביעות, המשכיות וסדר בהעברת המסורת.

מסדרת לך מקום לידי | ד״ר טל שריר

בעולם מסודר יש מקום למי שמפר את הסדר שלי? שאלה שאני הולכת איתה כבר שנים רבות במפגש שלי עם הורים וילדים בשדה החינוכי ועם חוקרים בשדה האקדמי.

מצד אחד הסדר שקבעתי, יש בו מן ההיגיון הוא מקנה ביטחון ושלווה, משרה תחושת וודאות. מצד שני פגישה עם סדר חדש מעוררת בי תהיות על נקודות העיוורון שצברתי לאורך הדרך, אולי לא הבחנתי בכל האפשרויות, אולי השמטתי דבר או שניים שלא הסתדרו עם קו המחשבה שלי.

את המורכבות הזו פגשתי שוב כשנדרשתי להסדיר ולאסדר מודלים פדגוגיים בבתי הספר הייחודים. מצד אחד פגשתי אנשי חינוך מעוררי השראה וחוותי מעשה חינוכי יצוא דופן בבתי הספר. מצד שני הם מערערים על הסדר הקיים. כל מודל והסדר האחר שלו. במודל אחד לומדים במרחבי בחירה, ברב גיליות ולפי תחומי עניין. במודל שני לומדים שלוש שפות ומצוינות מדעית מהגן עד לתיכון ברב תרבותיות ובסביבה רוחנית חוצת מגזרים. במודל שלישי לומדים בחורשה ובעמק כשהטבע הוא סביבת הלמידה המרכזית. כל מודל והסדר הייחודי לו.

עם השנים הלכה והתגבשה לה התובנה. אנחנו לא נדרשים להכיל לקבל או לשלב סדר כזה או אחר לתוכנו. אלא פשוט להיות נוכחים האחד ליד השני, במניפה חינוכית המציגה סוגים שונים של סדר חינוכי.

״משונה לראות כיצד היצירתיות משליטה בבת אחת סדר ביקום״

וירג׳יניה וולף

יהיה בסדר

תחושת עצבים שוטפת את הגוף, זה מתחיל מהרגליים – ועולה ברגע ומציף את החזה, ומיד אח״כ גם הראש כבר מחפש אויר. לנשום עמוק. ואז הגוף מתחיל לפעול, להיפטר מהמיותר, ליישר את העקום, להתרוצץ בין חדר לחדר, לקפל, לחבר, להכניס, להוציא, להחזיר כל דבר למקום. לאט לאט זה נרגע. יש סדר. אפשר לנשום.
זה לא דבר חדש. כבר בילדות סדר היה הפתרון שלי. לעיתים לא רחוקות אפשר היה למצוא את כל המדפים מרוקנים על ריצפת החדר, האוספים, הבובות, הספרים… ואז לאט לאט אני מוצאת לזה סדר חדש – וחוזר חלילה. משחקת סודוקו בתלת מימד, כולל אנחת הרווחה בפתרון החידה.

הפלא ופלא – עם השנים הבנתי שיש פה גם למידה. הסידור הזה, של הפריטים, שנראה כמו הדבר המיותר ביותר לבזבז עליו את הזמן שלי הפך לתואר הראשון שלי והעניק לי את היכולת לפתור תוכניות של מבנים בעלי פרוגרמות מורכבות, אם בתעודות עסקינן. אבל גם להצליח לארגן מחדש רעיונות, ליצור חיבורים לא טריוויאלים ועוד שלל יכולות זניחות כמו יכולת-על לסדר תא מטען קטנטן עמוס בכל טוב 🙂 *יש שיקראו לזה כשירויות טרנספורמטיביות…

ויש עוד למידה, משמעותית לא פחות.
עם השנים הבנתי שהעניין הזה עם הסדר הוא מנגנון שפיתחתי כדי להתמודד עם אי-סדר פנימי. יש אנשים שלומדים מהראש ויש שלומדים מהגוף. יכולת לתעדף? לסנן עומס קוגניטיבי? (מי אמר WhatsApp?) לסכם? – עשיתי לי שיעור בסידור, או בדיעבד – שיעור בניהול עצמי. מסדרת כדי שיהיה בסדר, כדי להסתדר, כדי להיות ״בסדר״, כדי לסדר את הבלאגן שיש בחוץ, שיש בפנים. ״אני בסידורים״.

בשנים האחרונות אנו עדים להיווצרות מקצועות חדשים המתמקדים בארגון ובסידור של חיינו. לדוגמה, מקצוע של סידור ארונות שבו מומחיוֹת ומומחים לדבר מייעצים ומסייעים לאחרים לארגן את ביתם בצורה אסתטית יותר, ובעיקר יעילה לתפעול; או מקצוע של סידור ניירת משרדית, שבו אנשים מסייעים למנהלים ולעובדים בארגונים, או לעצמאים במקצועות שונים, לארגן את המסמכים הפיזיים ואת הקבצים הדיגיטליים שלהם. 

האם מקצועות אלה משקפים צורך עמוק של אנשים להרגיש שליטה וביטחון בתוך עולם ההולך ונהיה מורכב ומבולגן יותר ויותר?

סדר וחדשנות בתוך הקופסה | טליה עזרן

"מיפוי משאבי העולם הסגור" היא מתודה הלקוחה מכלי חשיבה המצאתית שיטתית (SIT), שנועדה להפיק את המרב מהמשאבים העומדים לרשותנו. כדי לזהות את העושר ואת מגוון המשאבים שבידינו, יש להשליט סדר ולמפות אותם לפי שלוש קטגוריות: משאבים אנושיים, משאבים פיזיים ומשאבים תהליכיים.

לפעמים כדאי "לחשוב מחוץ לקופסה" כשניגשים לפתח רעיונות חדשים או פתרונות לבעיות ואתגרים, אבל באותה מידה כדאי לעשות סדר בתוך הקופסה עצמה – "בעולם הסגור" – אולי נגלה שמסתתרים בה משאבים קיימים שניתן להשתמש בהם בדרך חדשה?

סדר בבית הספר!

כשהסדר גובה מחיר

חיבה מוגזמת לסדר יכולה להתפרש לעתים כהקצנה חביבה של תכונה, מעין סטייה קלילה. כולנו צוחקים על הדודה שמתחילה מחנוכה לנקות לפסח ועל הקולגה שאצלה הדסקטופ נקי מכל קובץ מיותר. אבל מה קורה כשהיא הופכת להיות פתולוגית? לאובססיה? הכאוטיות של העולם המודרני בו אנו חיים, האי- ודאות ההולכת וגוברת, השינויים התכופים – כל אלו מייצרים תגובת נגד אנושית טבעית, לרצות ״לסדר את העולם״ להשליט בו הגיון. התגובה הזו יכולה להתפתח להפרעה פסיכולוגית, OCD, מילה שבעצמה הפכה להיות כינוי הומוריסטי לזו שאסור לאחר לקפה איתה או לזה שלובש רק שחור. אבל מאחורי ראשי התיבות הללו עומדת הפרעה שיכולה לשבש חיים. כי העולם שלנו לא מסודר, והניסיון לסדר אותו בכל מחיר, בתנאים שלנו, הופך עבור אלו הלוקים בה, להיות סיזיפי, מתיש ומייסר. מחקרים מצביעים על עלייה בכמות האבחונים של OCD בעשורים האחרונים ביחוד לאחר מגיפת הקורונה.

אז מהם התסמינים? ואיך אנחנו, נשות ואנשי חינוך נגיב כשניתקל בתסמינים כאלו אצל תלמידים? קודם כל רגישות. קבלה. לפעמים גם הומור קל. לרוב עבור המתמודדים עם OCD הסבל הוא כפול כי הוא מלווה במודעות להתנהגות ובתחושת חריגות – ולכן חשוב שאנחנו ניתן את התחושה ש״הכל בסדר״. מניסיון, זה לבד יכול לחולל פלאים.

סדר יום