עבור לתוכן

הצצה לגיליון סרנדיפיטי

| סק;ופ
ציפור ולצדה הכיתוב סרנדיפיטי
גרפיקה

היא גילוי מקרי של משהו טוב – ביום יום, באירועים משני חיים… ובכיתה. איך מגדילים את הסבירות שאירועי למידה מרגשים ומפתיעים יקרו? מצטיידים בסקרנות לגילוי הפתעות, יוצרים מרחב פתוח להזדמנויות ומחברים בין נקודות שכביכול אינן קשורות.

אם יוצאים… מגיעים

בשנת 1557, יצא לאור באיטליה ספר ובו אגדה על שלושת הנסיכים של סרנדיפ (שמה הקדום של סרי לנקה): שלושה נסיכים, מוגנים ומפונקים, אשר נשלחים על-ידי אביהם, המלך Giaffer,  לגלות את המציאות האמיתית שמחוץ לארמון. האגדה מספרת שדרך התנסויות והתבוננות, הם גילו דברים משמעותיים וטובים.  

מי שהפך את הנסיכים למפורסמים, הוא בנו של ראש הממשלה הראשון של אנגליה, שחי במאה ה-18, הוראס וולפול, כשכתב במכתב לחבר: "סרנדיפיטי זו איכות של ה- Mind, שדרך מודעות, תבונה ומזל טוב, מאפשרת לנו לגלות דברים בעלי ערך, בזמן חיפוש של משהו אחר". וכך האגדה הולידה מונח חדש – סרנדיפיטי.

פרופ' יובל נאמן, מדען ופוליטיקאי, ניסה לתרגם את המילה לעברית, והציע את המילה 'אתינות': נאמן התבסס על הסיפור המקראי בו אביו של שאול המלך שלח אותו לחפש אתונות שאבדו, וכשהגיע לשמואל הנביא נמשח למרבה הפתעתו למלך: "הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה" (שמואל א', פרק ט'). התרגום לא ממש תפס. רעיון הסרנדיפיטיות התפתח בעולם מאד:
יש ענף מחקרי עצום בתחום, מאות פרסומים בנושא והוא מיושם בהקשרים רבים.

 

מנהיגות סרנדיפיטית

ההון החברתי שלנו הוא הכוח הסודי שבעזרתו  מצליחים מנהלים ומנהיגים להוביל שינוי.

את הרשתות החברתיות שלנו אנו יכולים לפתח באופן מובנה ומוכוון מטרה, אך לא פחות חשוב מכך, אנו יכולים להרחיב ולגוון אותן במפגשים אקראיים ויזומים. 

מי שחפץ להצליח בעולמות הרישות (נטוורקינג) כדאי ש"יפתח שריר" של פגישות פתוחות, מאפשרות, ללא יעד ומטרה מוגדרים מראש. זוהי הזמנה לגיוון, להיכרות עם אנשים חדשים ושונים.

מתי לאחרונה קבעת פגישה עם מישהו לא מוכר וללא תכלית? פגישה שכל מהותה היא הכרות, בלי רעיון ראשוני מה יצא לך מזה.

מה עוד יכולה סרנדיפיטי ללמד אותנו על מנהיגות?

מנהיג טוב יודע לחבר בין נקודות שלכאורה לא קשורות – בין עובדים, צוותים ונושאים נפרדים. 

מנהיג טוב יודע לכוון ולאפשר לצוותים שלו להיות במצב של גילוי, הוא מקצה זמן פנוי לדברים לא תכליתיים.

מנהיג טוב יודע שחלק מהדברים הטובים שקורים כל שנה, לא תוכננו מראש בתכנית העבודה. הם קרו במקרה. מנהיג אמיץ משאיר לכך תקציב ומשאבים – למציאות המשתנה.