כשירויות לעולם העבודה העתידי

תמצית

ככל שהדברים נעים מהר יותר, יש פחות זמן לשהות, להעריך ולנתח, וקשה יותר לקבל החלטות בביטחון מלא. וככל שיש יותר ידע והבנה במגוון נושאים, כך יהיה קל יותר לחבר בין הנקודות. פתיחות ורצון ללמוד הן תכונות חשובות בהתמודדות עם עמימות (Ambiguity), אך צריך גם תשוקה ללמוד ולהתמצא במגוון רחב של נושאים. כשירות זו, עניינה אינו רק ​​סקרנות כללית לגבי תחום התמחות צר, אלא יכולת להביע עניין רב במגוון רחב של נושאים ותחומים, לצד היכולת לזהות דפוסים, מגמות ותובנות מכל הידע הזה.

פתיחות למול קיטוב – מחקרים מוכיחים שאנו נוטים להיקשר פחות לאנשים עם השקפות שונות משלנו. ההסתמכות הגוברת שלנו על המדיה חברתית יוצרת הטיות, משום שאנו נוטים לחפש מידע התואם את העמדות שאנו מחזיקים בהן ממילא, והאלגוריתמים המזהים מה מעניין אותנו מזינים אותנו בעוד מידע ההולם את עמדותינו ותורמים לקיטוב. במציאות זו נעלמת ההזדמנות לשמוע השקפות שונות, ללמוד, לצמוח ולגדול. אולם מערך המיומנויות  העדכני הקריטי לעולם העבודה העתידי, ידרוש חיפוש פעיל של מגוון דעות ולמידה ממגוון ניסיונות. העתיד ידרוש סקרנות, פתיחות, יכולת לנהל שיח ולהגיע לפשרה, להקשיב, לשתף ולא להפסיק ללמוד.

עידוד יזמות ואמפתיה – מיומנות מרכזית נוספת לעתיד היא יזמות וכן האמפתיה שהיא דורשת. זיהוי צרכים משתנים אינו מספיק, הדלק להמצאה הוא הבנה עמוקה והזדהות עם צורכי המשתמש. רק הבנה מעמיקה של הנסיבות ושל האתגרים הנגזרים מהן, מאפשרת לזהות הזדמנויות חדשות אשר יובילו לנטילת סיכון מתאים וליצירת ערך חדש באמצעות פתרון בעיות בדרכים חדשות.

פיתוח חוסן, כושר התאוששות ואנטי-שבירות – המילה Resilience בעברית משמעה גמישות, כושר התאוששות וחוסן נפשי. מיומנות זו היא מהחשובות ביותר להישרדות לאורך זמן. דווקא בתקופות קשות חשובה היכולת האישית של הפרט ליטול אחריות מודעת ולפעול בהתאם לתפיסות האישיות. מיומנות החוסן דורשת פתיחות למידע חדש, יכולת להבין אותו ולאור זאת לפתור בעיות. האנטי-שבירות (Antifragile) היא שלב מתקדם של החוסן, לפי המסאי-פילוסוף נסים ניקולס טאלב^[1] החוסן הוא שלב מעבר בנתיב למצב ה"אנטי-שביר". לדבריו, הפרט מפגין עמידות וחוסן בעת התמודדות עם מצבי מצוקה או משבר, אך הוא אינו משתנה בעקבותיהם. אנטי-שבירות, לעומת זאת, גורמת לו "להשתבח", שכן בתגובה למצבי לחץ ומצוקה היא מאפשרת לו לזהות הזדמנויות ולצמוח מהמשבר.

קידום אופטימיות, דמיון ויכולת חיזוי וניבוי – חוסר היענות להזדמנויות הנקרות בדרך הוא לרוב תוצאה של חוסר דמיון. כשירות קריטית זו מבטיחה הנעה, השראה ויצירת התחלות חדשות תוך הבנת ההשלכות הנלוות אליהן ומוכנות לקראתן. חיזוי וניבוי הם למעשה הערכת ההסתברות לכך שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן  מסוימת, המתבצעים בתהליך הסקת מסקנות על סמך עיבוד של המידע הקיים. יכולתו של הפרט לחזות את השלב הבא בהתנהגות סביבתו על סמך ניסיונו הקודם, בונה את יכולותיו ומשחררת אותו מתלות באירועים מידיים.

בהרחבה

בניית מהירה של מערכות יחסים וקידום פעולה יזומה – בעתיד תגבר התלות בין הישגים ובין מערכות יחסים תומכות. ההון החברתי והיחסים הראשוניים, המשניים והשלישוניים יהיו קריטיים. גישה להזדמנויות חדשות תישען על תמיכה חברתית, והמיומנות החדשה תעסוק ביכולת לבנות קרבה במהירות וממרחק. כיוון שסימני ההיכר של העתיד הם מהירות ועמימות, סביר להניח שקשרים ייבנו במהירות ולעיתים באופן וירטואלי. המצליחנים העתידיים יתאפיינו בכשירויות כמו ביסוס אמון, אחווה וזיקה עם אחרים. העתיד גם ידרוש פעולות חכמות, מעורבות אישית, קבלת אחריות ויכולת לגרום לדברים לקרות. מחקרים גם מורים שכאשר אנו רואים אחרים עובדים קשה, זה מעורר גם אותנו לעשות כן, וחוזר חלילה, מה שיוצר תהליך מעגלי של השפעה הדדית, שמשפיע בסופו של דבר על תפוקות הארגון והצלחותיו.  

^[1] אנטי שביר (Antifragile: Things That Gain from Disorder), בהוצאת דביר 2014