התפתחותן של מערכות אקולוגיות חינוכיות    

תמצית

מערכת חינוך אקולוגית כוללת נכסים ואינטרסים של כל בעלי העניין: סגל, סטודנטים, תעשייה, קהילה, ופרטים ייחודים בתוכם. מערכות אלו מדגישות סוג חדש של חינוך המחליף גישות מכניסטיות בהבנה שמדע וידע מקומיים עוזרים להבין טוב יותר את העולם, ומקדם גישות המוקדשות לטיפוח שלומות ועתיד אישי, קהילתי ועולמי. ה – OECD מציג את חשיבות האינטראקציות ו'המגוון המלא' בדו"ח הבוחן מערכות אקולוגיות יזמיות ללמידה ומגדיר אותן כמגוון המלא של הפרטים במערכת (הן בתוך בית הספר והן מחוצה לו) ואת כל האמצעים החומריים) בניינים, כיתות, מקומות חיצוניים, כלים, משאבי טכנולוגיית תקשורת וכו') המשמשים בהוראה ובלמידה.

גישות אקולוגיות מחזקות יזמות, חדשנות ולמידה, בשילוב עם הזדמנויות ללמידה רב-דורית ולאורך החיים, ומכינות את הבמה לשינוי קיצוני באופן שבו ניתן לארגן מערכות חינוך.  המשמעות של למידה "אקולוגית מערכתית" היא רבת פנים ו"דרכי הוויה" אקולוגיות קשורות זו בזו ומבקשות ליצור דפוסים ומקצבים המסנכרנים חלקים קשורים בחברה. מערכות למידה אקולוגיות אינן מספקות תגובות מקומיות לאתגרי מערכות החינוך, אלא הן תומכות בשילוב מגזרים אחרים לקראת למידה קולקטיבית ומשלבות סוגים שונים של חדשנות, יזמות וגישות אקולוגיות ללמידה.

מערכות למידה אקולוגיות מתייחסות באופן שונה ללמידה והוראה פורמלית, חלקן מבקשות לשבש, אחרות להחליף וחלק לשפר ולעצב לטובה. הפוטנציאל לפרדיגמה חדשה של למידה ניתן לניתוח על פני שני צירים שכבר זוהו כחשובים: האחד, מתייחס למידה בה מערכת הלמידה האקולוגית מתוכננת או מתהווה, והציר השני, זו המידה בה פעלנות הלומד המעורבת. פעלנות לומד נבחרה כמאפיין מפתח מהיותה אחד המניעים החזקים ביותר לשינוי בחינוך[1].

אקולוגיית שטפי למידה – זו גרסה מוקדמת של מערכות למידה אקולוגיות, המבוססת על מוסדות חינוך (בתי ספר, מכללות, אוניברסיטאות), ששימשו עד כה כשער לניעות חברתית ולחינוך. היא מושתתת על מגוון שטפי למידה אפשריים בכל מרחבי החיים, הנסמכים על מגוון ספקים ומשאבים של למידה. לומדים יכולים לצלול   עצמאית אל תוך שטפי הלמידה הקיימים ולסגת מהם בכל מקום ובכל זמן; לבחור את אופני הלמידה ומרכיביהם (מורים, פלטפורמות, שירותי ומשאבי למידה, ואופן ההערכה);  ולהתקשר בהסכמים המושתתים על חוזים ממוחשבים חכמים, עם מגוון ספקי למידה כדי לייצר מסעות למידה מותאמים אישית לאינטרסים, לצרכים ולשאיפות שלהם^[2]. לאורך כל תקופת החינוך, לכל לומד תהייה רשומת למידה אוניברסלית המתעדת ועוקבת אחר כל היבטי הלמידה בכל הפלטפורמות הלמידה שנבחרו.

מודל החינוך החופשי (Unschooling), המתכתב עם פרדיגמת שטפי הלמידה, דוגל בלמידה המונעת מאינטרסים אישיים וסקרנות, על בסיס חוויות חיים טבעיות, ובהן משחק, ביצוע מטלות ביתיות, התמחויות וניסיון בעבודה, נסיעות, ספרים, שיעורי בחירה, משפחה, מנטורים, ואינטראקציות חברתיות. המודל נשען על האמונה לפיה ככל שהלמידה אישית יותר, כך היא שימושית ומשמעותית יותר ללומד ועל כן מובנת יותר. ולבסוף, מודל החינוך הביתי (Homeschooling)  המאפשר להורים לקחת אחריות על חינוך ילדיהם,  ולהביא לידי ביטוי את יכולותיהם הפדגוגיות ואמונותיהם^[3].  

בהרחבה

מערכת החינוך כמערכת אקולוגית לקהילות לומדות^[4] – קהילה לומדת מהווה סביבת למידה המייצרת הזדמנויות למידה שיתופית מתקדמות, הנתמכות במרחבים פיסיים ודיגיטליים, ומשלבות טכנולוגיה, תרבות לומדת וזהות לומדת וקהילתית. המערכת האקולוגית החינוכית אינה מכוונת להרוס או להחליף את מערכת החינוך המסורתית, אלא להציע שדרוג למרחבים רב-ממדיים שיכולים לספק מגוון חוויות למידה לכל סוגי הלומדים, פרטים או קבוצות. זוהי תפיסה רחבה יותר, המעמידה את האדם הלומד במרכזה של מערכת אקולוגית חינוכית מתעוררת, הכוללת תיחום רחב ומגוון יותר של הזדמנויות למידה בהשוואה למערכות החינוך המסורתיות. מערכת אקולוגית חינוכית כזו יכולה לכלול בתי ספר, מועדוני ספורט, מועדוני למידה, ספריות, מרכזים אזרחיים, קורסים ופורומים מקוונים, יישומים סלולאריים, גאדג'טים, יישומי ריאליטי מועצמים, משחקים מרובי משתתפים, אוניברסיטאות, תשתיות, כלים, פורמטים טכנולוגיים ומרחבים פיזיים רבים אחרים.

[1] ארגוני חינוך רדיקליים, אגף מו"פ, משרד החינוך, 2022

^[2] Prince K. & Swanson j. (2015) The Future of Learning: Education in Era of Partners in Code , KnowledgeWorks, p 15.

^[3] Prince K. & Swanson j. (2015) The Future of Learning: Education in Era of Partners in Code , KnowledgeWorks, p 19.

^[4] NAVIGATING THE FUTURE OF LEARNING, Fo1recast 5.0.