הופעתה של הכלכלה הכחולה

תמצית

כתוצאה מפעילות אנושית, האוקיינוסים נמצאים בעומס אקולוגי אדיר. זיהום, החמצה (acidification) עלייה בחומציות מי האוקיינוסים בגלל ספיחת פחמן דו חמצני מאטמוספירה, המזיקה למערכות אקולוגיות וליצורים החיים באוקיינוסים ובימים)  ועליית טמפרטורות מאיימים על האיזון העדין שעליו נסמך האקוסיסטם הסביבתי.

מרחב אקולוגי משמעו כמות המשאבים שהאדם יכול לצרוך מבלי לאיים על זמינותו המתמשכת של אותו משאב, בהנחה שכולם בעולם זכאים לחלק שווה. אוקיינוסים מכילים 99% מהמרחב האקולוגי הזמין על פני כדור הארץ, והם קריטיים לתפקוד הבריא שלו. הם מספקים מחצית מהחמצן שאנו נושמים, וסופגים מדי שנה כ-26% מהפחמן הדו-חמצני הנפלט לאטמוספירה. בנוסף, אוקיינוסים מספקים הזדמנויות כלכליות: כלכלת האוקיינוס ​​העולמית כיום מוערכת בכ-1.5 טריליון דולר בשנה, ולפי ה – OECD הצפי הוא שתגיע לכ-3 טריליון דולר בשנה עד 2030. לאור הנאמר, פותחה גישת הכלכלה הכחולה[1] – מושג הכולל ניהול בר קיימא של האוקיינוסים, מתוך ההבנה של חשיבותם עבור האקוסיסטם העולמי, בכל הקשור להובלת צמיחה כלכלית, יצירת הזדמנויות תעסוקה וצמצום עוני ואי שוויון.

ככל שהמשאבים היבשתיים פוחתים והביקוש להם עולה, עולות גם הציפיות מהאוקיינוס ​​לשמש מנוע לפיתוח אנושי. האנושות תובעת לעצמה את המרחב והמשאבים הימיים כבר שנים רבות – אך ההיקף ומגוון האפשרויות הם חסרי תקדים. כיום, כאשר שינויי האקלים מסלימים ועולה הצורך במים נקיים ובדגה, אנו עדים להופעתה של "ההאצה הכחולה" (Blue Acceleration), מסלול ההתפשטות האנושית אל האוקיינוס, הכולל "מירוץ" בין תחומי עניין מגוונים – ולעתים קרובות מתחרים – אחר מזון, חומר וחלל באוקיינוס. לאור זאת חשוב לשמור על קיימות האוקיינוסים באמצעות מאמצים טרנס-דיסציפלינריים ולכוון את התמריצים והפעילויות של החברה האזרחית, התאגידים והממשלות לעבר ניהול אחראי של האוקיינוסים החל מהמעמקים וכלה באזורי החוף.

באיור 1 כבר ניתן לראות את מגוון האפשרויות הטמונות בפיתוח הכלכלה הכחולה, וההאצה הכחולה כבר מראה השלכות אקולוגיות וחברתיות חיוביות משמעותיות לצד הזדמנויות ייחודיות.

הכלכלה הכחולה כוללת טכנולוגיות המסייעות בפיתוח בר קיימא של המשאבים הימיים. היא מבוססת על האמונה שמשאבים מתחדשים וקיימות אקולוגית מציעים אינספור הזדמנויות לצמיחה חברתית וכלכלית. קשת רחבה של טכנולוגיות ותעשיות מתמקדות בעידוד ותעדוף הפעילויות של אוקיינוס ​​בר קיימא. וטכנולוגיה כחולה (Blue Technology) מציעה אמצעי התערבות שיסייעו בפינוי פסולת מהאוקיינוסים, החופים ומנתיבי המים. באמצעות מכשירים ומערכות חדשניים שנועדו לנטר ולנקות את האוקיינוסים מבלי לפגוע במערכות אקולוגיות ימיות.

בהרחבה

הימים והאוקיינוסים הם קרקע פורייה לטכנולוגיות חדשות, כמו צוללות (רובוטיקה), פעולות ימיות בעומקים הולכים וגדלים, ביוטכנולוגיות, פתרונות אנרגיה וכו'. הטכנולוגיה הכחולה טומנת בחובה הבטחה גדולה לחדשנות כחולה (Blue Innovations), באמצעות פיתוח פתרונות בעלי השפעה חיובית על האוקיינוסים – למשל, פיתוח טקסטיל בעל יכולת ריפוי עצמי מחלבון ייחודי ממחושי דיונון: ביולוגיה סינתטית ושימוש ברצף הגנטי של הדיונון עיצבו את החומר בעל יכולת הריפוי העצמי החזקה והמהירה ביותר בעולם: כאשר החומר ניזוק בעקבות שימוש תפעולי, יש לו את היכולת לשחזר באופן מלא או חלקי את מערך התכונות המקורי שלו.

דוגמה נוספת היא חוות רוח צפה ימית (Windfloat Atlantic) ראשונה מסוגה שהותקנה מול החוף הצפוני של פורטוגל, ושנחשבת כאבן דרך מרכזית בהתקדמות הטכנולוגית של תעשיית אנרגיית הרוח הימית. לטורבינות במתקן יש הקיבולת המשולבת לייצר 25 מגה-וואט – המקבילה לצריכת האנרגיה השנתית של 60,000 משקי בית, ולחסוך כמעט 1.1 מיליון טון של ייצור CO₂. לחוות רוח צפות אין מגבלת עומק  מים כמו למבנים קבועים, יש להן היתכנות בקנה מידה גדול, והן עשויות לספק אלטרנטיבה מוצקה לטכנולוגיות חוות רוח מסורתיות בעתיד.

דוגמה נוספת: Aquaai היא חברת רובוטיקה ימית שבונה רכבים תת-ימיים אוטונומיים דמויי דגים, הדגים הרובוטיים  יכולים להתקרב מאוד למקורות שהם צריכים לנטר, ומספקים נתונים חזותיים וסביבתיים בזמן אמת – כגון איכות המים, טמפרטורה, חומציות המים וחמצן מומס, וגם תמונות וצילומים. בעזרתם ניתן לאתר מקורות זיהום, לנטר את דרכי המים לאחר סערות ושיטפונות ולאתר פלסטיק אוקיינוס ​​תת קרקעי. הדגים הרובוטיים הביומימטיים (ביומימטיקה או ביומימיקרי – ענף בעולם המדע המחקרי, בעיקר בתחומי הביולוגיה, כימיה והפיזיקה, החוקר את אופן פעילותו של הטבע על מנת לחקותו לצורך פתרון בעיה אנושית) מודפסים בתלת-ממד, ומהיותן אוטונומיות עלות התפעול שלהן נמוכה משמעותית ממערכות מאוישות. ניקוי האוקיינוסים מפלסטיק הוא הפעילות הראשונה והדחופה ביותר שיש לקדם. אמנם במדינות רבות קיימות תקנות ממשלתיות האוסרות על השלכת פסולת בים, אך למרבה הצער, לא כל המדינות עומדות בדרישות, וחלקן עדיין מתירות לאוניות להשליך פסולת בים. זו אחת מהסיבות לגידול המתמשך של 'מרק הפלסטיק': ריכוז של פסולת פלסטיק הצפה באוקיינוס השקט, בין חופי קליפורניה ליפן. חוקר האוקיינוסים האמריקני צ'רלס מור, שגילה את הכתם, מעריך שמדובר ב-100 מיליון טונות של שרידים צפים, שמסתחררים על פני המים באיטיות.

בינואר 2020, העמותה ההולנדית The Ocean Cleanup הצליחה להניע גרירת פסולת בנפח 60 מטר מעוקב מ"המרק". מטרת העמותה היא לפנות 50% מחֶלְקת האשפה בתוך חמש שנים, ו-90% מזיהום הפלסטיק באוקיינוס ​​עד 2040. הישג מדהים, שכן שיטות ניקוי קונבנציונליות עם רשתות וכלי שיט ידרשו מאות רבות של שנים לניקוי זה.

[1] SUSTAINABLE BLUE ECONOMY: DISRUPTIVE INNOVATIONS THAT WILL SAVE THE WORLD, Richard Van Hooijdonk