תכנון ערים מחדש בעקבות משבר האקלים

תמצית

כחלק מעידן משבר האקלים, ערים ברחבי העולם חוות יותר ויותר השלכות סביבתיות – שיטפונות, סופות, שרפות, גלי חום וקור. כל אלו משפיעים באופן משמעותי על החיים העירוניים.

למשל, עליית הטמפרטורה שגורמת לאיי חום עירוניים, הנוצרים באזורים בנויים שהטמפרטורה בהם גבוהה יותר. התכונות הפיזיקליות של מבנים וכבישים גורמות להם לקלוט חום רב ולאגור אותו. במהלך הלילה משתחרר החום מהמבנים ומהכבישים, ומעלה את טמפרטורת האוויר, גם לאחר שקיעת השמש ואל תוך השעות הקטנות של הלילה. כפועל יוצא, חלה עלייה בצריכת האנרגיה למיזוג, בפליטה של מזהמים וגזי חממה, לצד פגיעה בבריאות ובנוחות של תושבי האזור. כך נוצר "מעגל חום" המזין את עצמו באופן שלילי: חם, אנשים משתמשים יותר בתחבורה ממונעת ומפעילים יותר מזגנים, אלה פולטים יותר מזהמים וחלקיקים המשמרים את החום, המיקרו-אקלים בעיר הופך לחם אף יותר, וחוזר חלילה.

הרשויות מתחילות להפנים את הצורך המידי בתכנון עירוני, אדריכלי והנדסי, מחודש ומותאם, שיוכל להתמודד עם מפגעים סביבתיים ומעמידות סיוע לאוכלוסיות הנפגעות. הסיוע מתבטא בתקציבים לאוכלוסיות המתקשות לשלם עבור מיזוג אוויר, או במתן אפשרות לשהות במקומות ממוזגים בימי חום קיצוני, כמו למשל במרכזי הקירור של שיקאגו. פתרון לטווח רחוק הוא פיתוח יער עירוני, כחלק מגישה התופסת את כל רשת הצמחייה בעיר כמערכת אקולוגית כוללת. בהתאם לתפיסה זו, שתילת צמחים אסטרטגית ופיזית ברחבי העיר מנוהלת כמערכת הוליסטית, תוך התייחסות לאתגרים האורבניים. במלבורן שבאוסטרליה, העירייה מפעילה מערכת מידע לניהול היער העירוני שלה, ונעזרת בתושבים כדי לעדכן ולהנגיש את המידע המתעדכן. בברצלונה הושקה אפליקציה להולכי רגל המכווינה לדרכים מוצלות.

עליית הטמפרטורות משפיעה על העלייה בקצב המסת הקרחונים. ובשל כך, על עליית נפח המים, הגורמת לעליית פני הים. עד שנת 2050, כ-%90 מהערים הגדולות בעולם יסבלו מעליית מפלס פני הים כתוצאה מההתחממות הגלובלית. מחקרים מראים כי עד שנת 2050, כ-300 מיליון איש יחיו באזורים שיוצפו לפחות פעם בשנה, ו-150 מיליון מתוכם חיים כיום באזורים שעד אמצע המאה הנוכחית יהיו מתחת לפני הים בשעת השיא של הגאות. אזורים שלמים יימחקו בעקבות כך מן המפה העולמית, ומיליוני בני אדם ייעקרו מבתיהם. אין מדובר בערים שכוחות אל, אלא בערים מובילות בעולם.

השינויים הגדולים ביותר צפויים להתרחש באסיה – יבשת בה מתגוררת מרבית אוכלוסיית העולם. בסיכון גבוה להצפה, נתונים גם חלקים מלונדון ומתל אביב, וזו רק רשימה חלקית. הבנק העולמי העריך בעבר שהנזק הכספי מעליית פני הים יעמוד על טריליון דולר בשנה עד אמצע המאה. נכון להיום, מאחר ומרבית המדינות לא עומדות ביעדי הביניים שנקבעו, החשש הוא מתרחיש גרוע לפיו עד סוף המאה עליית פני הים תאיים על ביתם של 640 מיליון איש. הצפות הערים מובילות להשלכות פוליטיות קריטיות, ומקבלי ההחלטות ייאלצו להתמודד עם דילמות כבדות הקשורות בהגשת עזרה לערים המוצפות, ואם כן, לאורך כמה זמן ובאילו עלויות.

בהרחבה

ערים, מטבען, נמצאות בחזית שינוי האקלים, שכן הן אחראיות ל-75% מפליטות הפחמן בעולם. לנוכח הפסיביות של ההנהגה הלאומית בנושא, ומנגד, המודעות הגבוהה יותר בערים לרחשי לב הציבור – זו שעת כושר לערים בכלל, ולערי ענק בפרט, המונות כיום עשרות מיליוני תושבים, לפעול מהר יותר ולקדם חדשנות סביב שינוי האקלים באזוריהן. ואכן, ערים שונות מתחילות לשלב שיקולי אקלים בתוכניות העירוניות ארוכות הטווח. ראש העיר של לוס אנג'לס, לדוגמה, מתכנן להפוך את פעילות הנמלים בלוס אנג'לס ובלונג ביץ' לנטולת פליטות פחמן, לאור ריבוי המפגעים הבריאותיים בעיר.

משבר האקלים העולמי מעמיד אתגר חדש בפני האדריכלים, וכבר מזוהה בקרב האדריכלים מגמה של נטישת תשתיות הקרקע, לטובת תכנון הערים הצפות של העתיד. מסתמן שעתיד האדריכלות טמון בבניית ערים ובניינים שבכוחם לצוף על המים, בעיצוב פתרונות מחיה ראויים שאינם זקוקים ליסודות חפורים באדמה, באספקת פתרונות אקולוגיים ובמציאת מודלים חדשים למגורים שאינם נלחמים במפלס המים העולה, אלא דווקא מנצלים אותו. במקביל לבנייה ביבשה, ארגונים ומשרדי אדריכלות מנסים להפוך את השטח הימי לסביבת חיים פוטנציאלית עבור האנושות. אחד ממשרדי האדריכלות המפורסמים בתחום הוא המשרד הדני BIG, המפתח בשיתוף המרכז להנדסה ימית של MIT וחוקרים נוספים בתחומי הנדסה ועיצוב בני קיימא, את פרויקט Oceanix – עיר צפה שתוכל לאכלס עד 10,000 תושבים.

שימור מערכות החוף ופיתוח חוסן למול שיטפונות, נדרש על מנת להגן על הנכסים והמשאבים הטבעיים והכלכליים באזורי החוף. ההערכה היא שעד שנת 2100, אם פליטת הפחמן דו-חמצני העולמית תישאר במסלולה הנוכחי, מפלס הים יעלה ב-1.1 מטר. עליית המפלס עקב הפשרת הקרח הארקטי והאנטרקטי, לצד ספיגת החום המתמשכת, צפויה לגרום לעלייה בשכיחות אירועי מזג אוויר קיצוניים.

פיתוח חוסן לשם התמודדות עם ההשלכות הנגזרות מפגעי מזג האויר חייב לכלול קידום תשתית ירוקה לשימור נופים, מערכות אקולוגיות חופיות ומגוון ביולוגי. כפועל יוצא יעלה גם החוסן הכלכלי של אזורי החוף וצפויה להתפתח תיירות בת קיימא, פעילויות הצפויות להפוך למגזר חדש בתוך הכלכלה הכחולה.