צמיחה ירוקה

תמצית

הבנת החשיבות של ייצור "נקי", שאינו פוגע בסביבה בקרב הצרכנים, מעודדת את התעשייה לקדם "צמיחה ירוקה". מגמה זו מבקשת להתמודד עם האתגר של צמיחה כלכלית אל מול ההתנגשות בין הביקוש הגובר למשאבי טבע ובין ההיצע המוגבל שלהם, באופן שיתחשב ככל הניתן בצורכי הסביבה.

הרעיונות והפיתוחים של כלכלה ירוקה המסתמכים אך ורק על טכנולוגיה לפתרון משבר האקלים, מציבים כמה בעיות – מאחר והוכח כי פליטת הפחמן העולמית עלתה ככל שהכלכלות צמחו, גם כאשר אמצעי הייצור נעשו יעילים וחסכוניים יותר. מדובר לכאורה בפרדוקס, שכדיי להתגבר עליו, היעד העולמי צריך להיות יצירת כלכלות המאפשרות לאנשים לצמוח, גם כשהכלכלה במשבר. מה שמדגיש עוד יותר את החשיבות של הפוליטיקה ושל מבני כוח בקביעת הפתרונות. כל עוד תהליכי הצמיחה נמשכים, יש לבחור בתפיסה שלפיה אפילו עם צמיחת המשק, סך פליטת הפחמן ירד משנה לשנה. האם ניתן לבצע ניתוק מוחלט של צמיחה כלכלית מפליטות פחמן? ואם כן, האם אפשר לעשות זאת מספיק מהר כדי למנוע שינויי אקלים קטסטרופליים?

אחד הטיעונים של התומכים בצמיחה כלכלית בלתי פוסקת, הוא שלצד העלייה בקצב הייצור, קיים תהליך מתמיד של התייעלות בשימוש בחומרי גלם ואנרגיה. כלומר, באמצעות חיסכון ושיפורים טכנולוגיים, ניתן להפחית את כמות המשאבים המנוצלים בתהליך הייצור. אולם, אף שגידול ביעילות האנרגטית אצל הצרכן הבודד מובילה להפחתה בשימוש באנרגיה ברמת המיקרו, הרי שברמת המאקרו – כלומר, במשק כולו – צריכת האנרגיה גדלה. אפקט זה נקרא פרדוקס ג'בונס. בשנת 1774 הציג הממציא הסקוטי ג'יימס וואט את מנוע הקיטור המודרני, שהיה ממבשרי המהפכה התעשייתית. מנוע הקיטור של וואט היה יעיל יותר מבחינה אנרגטית ממנוע הקיטור של ניוקומן שקדם לו, ולכן היה חסכוני יותר בפחם. עם זאת, כלכלן אנגלי בשם ויליאם ג'בונס שם לב לתופעה משונה: על אף שהמנוע החדש היה חסכוני בפחם, צריכת הפחם באנגליה באותה עת זינקה. הסיבה לטענתו, הייתה שהמנוע החסכוני והאטרקטיבי נכנס לשימוש במגוון רחב של תעשיות, ולכן למרות הגדלת היעילות של המכשיר הבודד, צריכת הפחם הכללית עלתה בהתאם. הפרדוקס מצביע על כך שיעילות אנרגטית מוגברת מגדילה את הצריכה, ומכאן שהפתרון לסוגיה הסביבתית אינו צריך להתבסס על הגברת היעילות, אלא על צמצום הצריכה.

יצירת מנגנוני רישוי ופיקוח – הכלכלה המעגלית, העושה שימוש בפסולת (waste) של האחד, כבחומר גלם של האחר, משנה דפוסי צריכה ציבוריים, ומניעה מנגנוני רישוי ופיקוח במגזר הפרטי המובילים שינוי בהרגלי הצריכה של הצרכנים במשק, על מנת להפחית את פגיעתם בסביבה. לדוגמה: קידום התו הירוק, קידום מוצרים בעלי יעילות אנרגטית גבוהה, מיסוי על מוצרים לא יעילים מבחינה אנרגטית והטלת מס על פליטת פחמן כדי להפחית את פליטת גזי החממה. כרגע היישום חל רק על תעשיית ייצור האנרגיה, אך הציפייה היא שעם הטלת מס פחמן, תגדל כדאיות ההשקעה בטכנולוגיות חדשות לצריכת אנרגיה ותחבורה.

בהרחבה

הפחתת צריכת מזהמים כאסטרטגיה במסגרת הצמיחה הירוקה – ניתוק (Decoupling) בין ייצור כלכלי לבין פגיעה בסביבה – להפחתת צריכת מזהמים כמו פלסטיק, עשוי להיות ערך סביבתי רב. ואכן, חברת קוקה קולה, שהשתמשה ביותר מ-120 מיליארד בקבוקי פלסטיק בשנת 2017, התחייבה לאסוף ולמחזר 100% מאריזותיה עד שנת 2030. פפסיקו, אמקו, יוניליוור וחברות רב-לאומיות אחרות שואפות גם הן להגיע עד שנת 2025 ל-100% ניצולת אריזות לצורכי שימוש חוזר, מִחזור או קומפוסט.

יוזמה של האיחוד האירופי, הנקראת עסקה ירוקה (Green Deal), היא מפת דרכים שנועדה להפוך את האיחוד האירופי לאזור עם אקלים ניטרלי, ועם פליטת גזי חממה קטנה או כזו השווה לכמות שהמערכות האקולוגיות יכולות לספוג בביטחה (מפורט בכלכלה כחולה) עד שנת 2050. הסכם זה שאושר בשנת 2020, הוא אוסף של יוזמות מדיניות של הנציבות האירופית שנועדו להפוך את האיחוד האירופי לכלכלה מודרנית, יעילה בצריכת משאבים, מקיימת ותחרותית. מטרותיו:

• צמצום כליל של פליטות נטו של גזי חממה עד 2050
• צמיחה כלכלית מנותקת משימוש במשאבים
• אף אדם ושום מקום לא נשארים מאחור

בהסכם זה, האיחוד אימץ סדרה של הצעות להפוך את מדיניות האקלים, האנרגיה, התחבורה והמיסוי של האיחוד האירופי, למתאימה להפחתת פליטת גזי חממה נטו ב-55% לפחות עד 2030, בהשוואה לרמות של 1990. דוגמה נוספת: באיחוד האירופי קודמה דירקטיבת הפלסטיק החד-פעמי – רגולציה המחייבת את המדינות החברות באיחוד האירופי לאמץ חקיקה סביבתית, שתפחית את פסולת הפלסטיק החד פעמי.