מנהיגות נשית בפוליטיקה – כוח עולה או הטעיה מספרית?

תמצית

נשים מתמודדות עם מכשולים בחיים הפוליטיים, וחסמים מבניים הטבועים בחוקים ובמוסדות מפלים, המגבילים את יכולתן להתמודד על תפקידים. ואכן, בהחלטת האספה הכללית של האו"ם בשנת 2011 בנושא השתתפות פוליטית של נשים, צוין כי "נשים בכל חלקי העולם ממשיכות להיות שוליות במידה רבה לתחום הפוליטי, לעיתים קרובות כתוצאה מחוקים, פרקטיקות, עמדות וסטריאוטיפים מגדריים מפלים, רמות נמוכות של השכלה, חוסר גישה לשירותי בריאות וההשפעה הבלתי מידתית של העוני על נשים".

נשים בודדות התגברו על המכשולים הללו, אבל עבור כלל הנשים, שדה המשחק הפוליטי צריך להיות שווה הזדמנויות. פרופ' פסיג התייחס למנהיגות נשית בספרו "המפלה החמישית", כמנהיגות יצירתית, חדשנית ורבת-יכולות: "כוונתי כאן היא להלך הרוח ולתבנית המנטלית אשר טומנים בחובם שאר רוח שמבין אחרת את בעיות הדור ושיהיה מסוגל לחולל רעיונות חדשים ושונים כדי לפתור אותן. כוונתי לדפוס חשיבה שמסוגל להבין בדרך חדשה דילמות עתיקות יומין ולהציע רעיונות מהפכניים שיש בכוחם לדחוף ולהניע קדימה את ההגות היהודית למחוזות חדשים ורלוונטיים לעידן החמישי, בהתחשב באתגריה ובייחודה ההיסטוריים של ריבונות מודרנית בארץ מכורה. כוונתי ליכולתה של הנשיות להוסיף ממד של סגנון ארגוני, של סגנון מנהיגותי ושל הלך רוח יצירתי לנדבכים שהתפתחו בארבעת העידנים הקודמים".

נשים בתפקידי ממשל – נכון לינואר 2023, רק ב – 31 מדינות מכהנות 34 נשים כראשת מדינות ו/או ממשלות, ב-17 מדינות יש אישה ראשת מדינה, וב-19 מדינות יש אישה ראשת ממשלה. ורק ב- 13 מדינות נשים מחזיקות ב-50% או יותר מתפקידי השרים המובילים בתחומי מדיניות. וחמשת התיקים הנפוצים ביותר של שרים בקבינט הם נשים ושוויון מגדרי, ענייני משפחה וילדים, הכלה ופיתוח חברתי, הגנה סוציאלית וביטוח לאומי, וענייני ילידים ומיעוטים.

בקצב הנוכחי, שוויון מגדרי בעמדות הכוח הגבוהות ביותר לא יושג עוד 130 שנה.   

נשים בפרלמנטים הלאומיים – רק 26.5% אחוז מחברי הפרלמנט הם נשים, לעומת 11% ב-1995. ורק בשש מדינות יש 50% או יותר נשים בפרלמנט. ב – 23 מדינות נוספות הגיעו או עברו ייצוג של 40% נשים, אך ב – 22 מדינות נשים מהוות פחות מ-10% מחברי הפרלמנט ולעיתים אין נשים כלל.

בקצב ההתקדמות הנוכחי, שוויון מגדרי בגופים המחוקקים הלאומיים לא יושג לפני שנת 2063.

הרחבת ההשתתפות – השתתפות פוליטית מאוזנת וחלוקת כוח בין נשים וגברים בקבלת החלטות היא היעד המוסכם הבינלאומי שנקבע בהצהרת בייג'ין ופלטפורמת הפעולה, הנחשבת לתוכנית המתקדמת ביותר אי פעם לקידום זכויות נשים, כולל ההכרזה הפוליטית שהושגה במושב המיוחד ה-23 של העצרת הכללית בשנת 2000, אשר סקר התקדמות לקראת פלטפורמת הפעולה חמש שנים לאחר אימוצה.

בעוד שרוב המדינות בעולם לא השיגו שוויון מגדרי, מכסות מגדריות תרמו במידה ניכרת להתקדמות לאורך השנים. במדינות עם מכסות מועמדים בחקיקה, ייצוג הנשים גבוה 57% בפרלמנטים ובממשל המקומי, בהתאמה, בהשוואה למדינות ללא חקיקה כזו.

בהרחבה

קיימות עדויות מבוססות שמנהיגות נשים בתהליכי קבלת החלטות פוליטיים משפרת אותן, לדוגמה, מחקר על panchayats (מועצות מקומיות) בהודו גילה שמספר פרויקטים של מי השתייה באזורים עם מועצות בראשות נשים היה גבוה ב-62% מאשר באלה עם מועצות בראשות גברים. ובנורבגיה נמצא קשר סיבתי ישיר בין נוכחות נשים במועצות עירוניות לבין כיסוי טיפול בילדים.

נשים מפגינות מנהיגות פוליטית על ידי עבודה חוצת קווים מפלגתיים בפרלמנטים ועל ידי קידום נושאים של שוויון מגדרי, כגון ביטול אלימות מגדרית, חופשת הורות וטיפול בילדים, פנסיה, שוויון מגדרי. חוקים, ורפורמה בבחירות.

כאמור, לנשים בתהליכי קבלת החלטות מקומיות יש תפקיד מכריע בהגדרה מחדש של סדרי עדיפויות מקומיים. הן מביאות נקודת מבט ייחודית לממשל, תוך שימת דגש על הכלה, תעדוף מדיניות ידידותית למשפחה, וקידום מגדר שוויון בתחומים כמו הכנסה, תעסוקה וחופשת הורות. על ידי הבאת נושאים אלה לחזית, נשים תורמות ליצירת יותר קהילות מקומיות שוויוניות ומגיבות.  אך הפערים המגדריים במנהיגות הפוליטית עדיין קיימים. ולמרות שחלה עלייה במספר הנשים הנושאות בתפקידי קבלת החלטות פוליטיות ברחבי העולם, השגת שוויון מגדרי נותרה מטרה רחוקה והפערים האזוריים משמעותיים.