גלובליזציה – האטת המגמה או היפוכה? 

תמצית

יש מומחים הסבורים ששילוב ההשפעות של המלחמה באוקראינה, עם אלה של המגפה העולמית, אכן מסמן נקודת מפנה לקראת עידן של דה-גלובליזציה. הם מצביעים על עליית אי השוויון הכלכלי בין המדינות, ומציינים שכתוצאה מהגלובליזציה הכלכלית, היו מנצחים רבים אך גם מפסידים רבים. לגלובליזציה היו גם השלכות חברתיות וסביבתיות שליליות, כאשר תאגידים בינלאומיים העבירו שלבי ייצור "מלוכלכים" אל מדינות מתפתחות, ובכך החמירו את הבעיות הסביבתיות שם.

למעשה, סימנים לנסיגה מהגלובליזציה הכלכלית הופיעו עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה. חלק מהכלכלנים מתייחסים לשיעור הסחר מתוך התוצר הגלובלי (global GDP) – כלומר, היחס בין הייצוא לבין ה-GDP ברחבי העולם – כאל מדד עיקרי של גלובליזציה. מדד זה הגיע לשיא ב-2008, שנת  המשבר הכלכלי הגדול. לפני כן הוא עלה משמעותית ובהתמדה במשך יותר מ-20 שנה – מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. מאז המשבר של 2008, מדד זה נשאר ללא שינוי, או אף ירד.

פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי (ה"ברקזיט") ב-2016 נתפסה ע"י רבים כאיתות המבשר את קץ עידן הגלובליזציה. היו שראו בכך אפילו סימן להתפרקות אפשרית של האיחוד האירופי. המגפה העולמית האיצה את היפוך המגמה, עם המעבר מייצור just-in-time, לייצור לצורך שמירה על מלאי, כדי לצמצם את הרגישות לשיבוש של שרשרות אספקה. כעת, המלחמה באוקראינה והסנקציות של מדינות המערב על רוסיה מחזקות את המגמה הזאת, בראש ובראשונה בכל הקשור לאספקת אנרגיה ומוצרי חקלאות. כך שייתכן שהעולם נמצא באמת בפתחו של עידן דה-גלובליזציה. אין הסכמה כללית על כך בין המומחים, אם כי כולם מסכימים שגם אם אין עדיין דה-גלובליזציה של ממש, בוודאי שיש האטה משמעותית של מגמת הגלובליזציה.

יש כלכלנים הסבורים שהעולם צועד כיום לעבר שני גושים גיאופוליטיים וכלכליים נפרדים: האחד כולל מדינות דמוקרטיות הדוגלות בשוק חופשי (ארה"ב, האיחוד האירופי, יפן, קוריאה הדרומית, אוקיאניה, מדינות בצפון ודרום אמריקה), והשני הוא גוש של מדינות אוטוקרטיות (סין, רוסיה ושותפותיהן החשובות לסחר).

אחד המחזיקים בדעה זו הוא Adam Posen, נשיא מכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, המדבר על "שחיקה של הגלובליזציה". הוא מציין שבעקבות הפחתה של הקישוריות ההדדית עקב השחיקה, צפוי שהעולם יחווה פחות צמיחה ופחות חדשנות. לחברות ולתעשיות המקומיות יהיה יותר כוח לדרוש מהממשלות הגנות מיוחדות. אבל כמו בעצם השאלה לגבי המשך מגמת הגלובליזציה או היפוכה, גם כאן יש אי ודאות, וייתכן שכפי שכבר קרה לעתים בעבר, דווקא התחרות בין הגושים הגיאופוליטיים תעודד את החדשנות והצמיחה. אחד המחקרים מהתקופה האחרונה מעריך (על סמך ניתוח נתונים אמפיריים), שגם אם אופי הסחר יושפע מאוד, החדשנות באופן כללי לא תיפגע בהכרח. בכל מקרה, לפי מחקר זה, אם אכן השיקולים הגיאופוליטיים יובילו להתפצלות "השחקנים הגדולים" לשני גושים, יהיה זה חשוב מאוד שתישמר מסגרת מוסדית (institutional framework) עבור המדינות הקטנות יותר, כדי שיוכלו לשמור על קשרי סחר פתוחים עם שני הגושים.

בהרחבה

יש מומחים המצביעים על כך שבמשך עשורים, הגלובליזציה נתפסה כקונספט כלכלי, אבל בתקופה האחרונה קיים טשטוש בינו לבין ההיבט הפוליטי, וחשוב להבדיל בין הפוליטי לכלכלי כדי להבין את ההשלכות. לדברי אנליסטים, ההבחנה הזאת אמנם אינה תופסת לגבי רוסיה (שכן היא הבדילה את עצמה משאר העולם הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית), אבל זהו מקרה יוצא מהכלל. גם סין מצד אחד, וארה"ב מצד שני, מתאפיינות בהפרדה פוליטית משמעותית, אבל הן נשארות שזורות מבחינה כלכלית.

למעשה, גם הברקזיט היה בעיקר ניתוק פוליטי ולא כלכלי. וגם במהלך מגפת הקורונה, התקיימה למעשה הגלובליזציה בדמות סחר בינלאומי בחיסונים ובציוד רפואי. גם נתונים אחרים מראים שאין בהכרח זהות בין דה-גלובליזציה פוליטית לבין דה-גלובליזציה כלכלית.

לפחות חלק מהמומחים מציינים שיש להניח שהדה-גלובליזציה הפוליטית שמתרחשת בשנים האחרונות, לא תשנה הרבה למשקיעים. אמנם היא עשויה להוביל ל"חזרה הביתה" של תעשיות מסוימות הנחשבות לחיוניות, ועשויה להשפיע על חברות מסוימות שקשורות לביטחון לאומי, אבל לדעת מומחים אלה, ככל הנראה לא תהיה לה השפעה רבה על הגלובליזציה הכלכלית או על הרווחים של תאגידים.