מה במגמה? #4
מה קורה בספטמבר 2022?
לחשוב עתיד – בכיתה
ככל שעולמנו נעשה מורכב ובלתי צפוי, עולה הערך של חשיבת עתיד ככלי להכנת תלמידים לשינויים ואתגרים עתידיים. דור ה-Z, שגדל בתוך מיתון כלכלי, שינויי אקלים ומגיפה עולמית, כבר למד לחיות עם אי-וודאות בגיל צעיר. שימוש בכלים של חשיבת עתיד ישפרו אפילו יותר את יכולתו לנווט דרך המורכבות והעמימות: הוא יסייע להם להבין את הרעיון של עתידים חלופיים, ויעודד מחקר וסקרנות.
למידה בקבוצות בעזרת כלי חשיבת-עתיד תוכל להציג פרספקטיבות שונות ולהעשיר את מרחב הלמידה. דיון עם חברים על דימויי העתיד שלהם יפתח כישורים של חשיבה ביקורתית, ובניית חזון משותף תחזק כישורי אמפתיה. מכיוון שרוב הבעיות הקריטיות של היום קשורות הדדית ברמה גלובלית, חשוב לעודד תלמידים להקשיב לפרספקטיבות של אחרים ולחשוב על ההשלכות הרחבות של פעולותיהם.
תרגילים כיתתיים של בניית תרחישים מעודדים חשיבה לטווח ארוך, ולא פחות חשוב: זאת פעילות כיפית, שמקדמת תרבות של "גילוי הלא נודע" וחשיבה מחוץ לקופסה, ומסייעת ללומדים לגלות פתרונות יצירתיים עבור אתגרי העתיד.
חומר למחשבה: באיזה נושא תבחרו לתרגיל כיתתי של בניית תרחישים?
מציאות מדאיגה: תקיפות מיניות במטאוורס
בסוף 2021 הרכיבה חוקרת משקפי VR ונכנסה למשחק "הורייזון וניוס" כחלק ממחקר על התנהגות בעולמות המציאות הווירטואלית החדשים. דקה אחר כך, היצגנית (אוואטארית) שלה הותקפה מינית ע"י יצגנים גבריים. בהמשך דווח על אירועים רבים דומים, ואף חמורים יותר.
תקיפה מינית וירטואלית מוכרת במשחקי המחשב עוד מ-1993. אבל לפי עמותת SumOfUs, הפועלת לריסון כוחם של תאגידים, מספרן הולך וגדל במהירות מאז שחברת מטא החלה להפעיל את העולמות של "הורייזון" כבסיס למטאוורס העתידי.
התופעה מעוררת שאלות קשות על מצבים שבהם הגבול בין האמיתי לווירטואלי מיטשטש – משפטית, חברתית, חינוכית ופילוסופית, וזאת כאשר חברות טכנולוגיה משקיעות כבר מיליארדים במטאוורס. מטא מציעה כבר כמה הגדרות בטיחות בהורייזון, ומבטיחה לשפרן עם הזמן, אבל גם מוסיפה שמי שירצה להשתמש לרעה בטכנולוגיה ימצא דרך לעשות זאת. וגם זה לא חדש.
חומר למחשבה: האם המציאות הווירטואלית מציבה אתגר חינוכי שונה מזה של המציאות הפיזית? האם יש לכם רעיונות להתמודדות עם האתגר?
מבט לעתיד של איברים חלופיים
קיימות שלוש שיטות מרכזיות ליצירת איברים חלופיים: דה-סלולריזציה מסתמכת על המטריצה החוץ-תאית כבסיס לרקמה, תוך שימוש באיברים מבני אדם. אורגנואידים הם מיני-רקמות שמיוצרות ע"י תאי גזע, כחיקוי לאיבר המקורי, ועדיין אינם תחליף מתאים להשתלה. השיטה שזוכה לעניין גובר היא הדפסת רקמות, על בסיס תאים שגודלו בביו-ריאקטורים. בדומה למדפסת שמדפיסה במספר צבעים, כך מדפיסים סוגים שונים של רקמות, כל אחת במקומה הנכון באיבר. למרות ההתלהבות מהשיטה, היא עדיין אינה בשלה לשימוש רפואי.
האופק הטכנולוגי שמעבר לאיברים חלופיים כולל גם ממשק מוח, שלפי החזון של חברות כמו "נוירלינק" יאפשר לנו לשלוט על מוחנו, ואפילו לקרוא מחשבות, באמצעות שתלים אלקטרוניים. גם שליטה על הפרשת נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין תהיה מהפכה: בלחיצת כפתור נוכל לגרום למוח להיות סקרן, אמפתי, או שבע. ואם נוכל גם להחליף לב או כבד, לחדש את העור ו"לחדש" את המוח בתאי עצבים צעירים – נוכל, למעשה, לעצור את ההזדקנות.
חומר למחשבה: איך תגיבו לתלמיד או תלמידה המביעים רצון להחליף איבר קיים ובריא באיבר משודרג?
המדיה החברתית מספקת דרכי התחברות חדשות – ומעודדת צריכה
עדכוני סטטוס פשוטים ברשתות חברתיות נעשים מתוחכמים יותר, מעודדים צריכה, תורמים לצמיחת קהילות דיגיטליות ומספקים הזדמנות להתחבר בדרכים חדשות. הנה מגמות בולטות:
"כלכלת יוצרים" – אנשים הופכים תחביב למקור רווח. התחום שווה כבר עתה למעלה מ-100 מיליארד דולר. הפלטפורמות החברתיות משקיעות רבות בשווקי יוצרים ובכלים העוזרים להתחבר לקהלי היעד ולשתף פעולה עם מותגים, ונוטות להשקיע יותר ביוצרים המעודדים מעורבות אישית וקהילתית.
סרטוני וידאו אנכי "מספרים סיפור" – פורמט אנכי מספק מרחב גדול יותר להצגת המסר, וציוצים עם סרטונים מחוללים מעורבות גדולה פי עשר. הסרטונים מאפשרים ליצור קשר עמוק עם הקהל, להדגיש מוצרים ולהעלות מודעות למטרות חברתיות.
דגש על בריאות הנפש ומניעת שחיקה דיגיטלית – זמן מסך רב ולחץ להפיץ תוכן מגבירים שחיקה דיגיטלית. לאור זאת עולה מספר היוצרים והמותגים המדברים על טיפול עצמי והצבת גבולות דיגיטליים. אפילו אינסטגרם הוסיפה תכונה (עדיין בשלבי ניסוי) בשם "קח הפסקה".
חומר למחשבה: האם וכיצד צריך ללמד בביה"ס איך לפעול באופן מועיל ברשתות החברתיות?
חינוךהיוצרים העצמאיים משבשים את עולם ההדרכה
שוק היוצרים העצמאיים (Creator Market) הוא הבסיס לחברות הצומחות ביותר ברשת. YouTube, SnapChat Instagram, Pinterest ופלטפורמות נוספות בונות את ארגז הכלים והתשתית כדי לאפשר לכולם להפוך למוציאים לאור.
ומה לגבי שוק ההדרכה הארגונית? גם כאן שוק היוצרים פורח, וזה אחד המשבשים החזקים בזירה. לדוגמה, פלטפורמות כמו Udemy, בהן תכנים מתחדשים כל הזמן. פלטפורמות אלו מאפשרות גישה לתוכן חדש, רלוונטי ללומדים, שיכולים לבחור מתוך מאגר גדול. הקורס מונגש בצורה מעניינת, מתומצתת ועם גמישות רבה – יכולת ללמוד בזמן ובמקום המתאים ללומדים.
מעבר זה מתרחש בתוך שינוי אדיר ששוק העבודה חווה ממילא: מעבר לכלכלה מבוססת ידע והשקעה גוברת באנשים. לכן השיבוש מתכתב היטב עם מגמות נוספות בעולם העבודה והחינוך.
חומר למחשבה: האם אפשר לעודד ולפתח למידה של תלמידים ע"י משיכתם ל"שוק היוצרים"?
דגים רובוטיים מצילים את הים
הכול התחיל בכיתה. יום אחד, ילדה חזרה מבית הספר עצובה אחרי שיעור על משבר האוקיינוסים. ההורים הבטיחו לה שהם ינסו להציל את הים, והקימו את חברת Aquaai. בחברה החליטו להתמקד ביצירת דגים רובוטיים (כלים תת-ימיים אוטונומיים דמויי דגים) בהדפסה תלת ממדית, במטרה לנטר את איכות המים בחוות לחקלאות ימית, וגם לאתר פסולת פלסטיק באוקיינוס.
הרובו-דגים יכולים להתקרב מאוד למקומות שצריך לנטר, לשחות לצד להקות דגים אמיתיות ו"לפקוח עין", מה שעוזר להפחתת מחלות ומביא ליבול מוגבר. ניתן לנטר בעזרתם תעשיות תת ימיות, והם מספקים נתונים סביבתיים בזמן אמת, ממקומות שלא תמיד ניתן לדגום עם הכלים הקיימים.
הנתונים נשלחים למערכת מקוונת הנתמכת ע"י בינה מלאכותית, הנגישה לתעשיות שונות. ה"דגים" מנטרים את איכות המים, טמפרטורה ורמת חומציות, ואף שולחים צילומים ממקומות נסתרים. הם מאתרים מקורות זיהום, מנטרים את דרכי המים לאחר סערות ושיטפונות, ואף תורמים לחקר האקלים ולמניעת דייג לא חוקי. והדובדבן שבקצפת? – עלות התפעול נמוכה משמעותית מזאת של מערכות מאוישות.
חומר למחשבה: כיצד ניתן לקדם דרך מערכת החינוך רעיונות יצירתיים להגנת הסביבה?
חלל בחקיקה: חוקי חלל
היום שבו בני אדם יחיו בחלל מתקרב, ועלינו לחשוב על החלת חוקים מחוץ לכדור הארץ. למשל, לפי איזה חוק תטופל הטרדה מינית במסעדה בחלל? לפי מומחית לדיני חלל, האמנות הבינלאומיות אינן מטפלות ביחסים בין אנשים בחלל, ותידרש מערכת נפרדת של חוקים. יש מי שכבר דנים בחוקים שיחולו על מתיישבי המאדים. הרבה לפני כן, יש לטפל ב"פסולת חלל" – רסיסי לוויינים שהתפרקו – בעיה שמטרידה את העולם. אם, למשל, רסיס לוויין ישראלי יהרוס לוויין איראני, ההשפעות בכדור הארץ עלולות להיות הרסניות. ובכלל, מה האחריות של מדינות לנזק שגורמים רסיסים מלווייניהן ששוגרו לפני שנים?
ככל שגוברת הפעילות העסקית בחלל, גובר הצורך להשליט סדר בסוגיות חדשות, למשל כריית משאבים. ארה"ב ולוקסמבורג הזדרזו לחוקק חקיקה מקומית, המתירה לחברות המאוגדת אצלן לכרות משאבים בחלל. מדינות רבות התרעמו על כך שלא תיאמו את הדבר איתן.
מוזר שאחרי עשרות שנות פעילות בחלל עדיין אין הסדרה מספקת של אינטרסים מסחריים, וסוגיות כמו קיימות בחלל. ועדה של האו"ם דנה בכך, אבל עדיין אין תוצאות של ממש. ייתכן שהתעשייה תצטרך לגלות אחריות ולהוביל ליישום עקרונות מתאימים.
חומר למחשבה: האם צריך להתייחס לכריית מחצבים בירח כמו לדייג ב"מים הבינלאומיים" באוקיינוס?
