מה במגמה? #6
מה קורה בנובמבר 2022?
דעות קובעי מדיניות על כשירויות מוכוונות-עתיד בחינוך מדעי
היכולת לחזות תרחישים עתידיים, לצפות בעיות פוטנציאליות ולעסוק בדרכים לפתור אותן, הן מיומנויות שתלמידים צריכים לפתח כדי לתפקד ביעילות בחייהם. למרות ההכרה בצורך לפתח מיומנויות מוכוונות-עתיד, אין הסכמה כללית לגבי מהן בדיוק אותן מיומנויות, ואיך משלבים זאת בתוכנית הלימודים.
חוקרים באוניברסיטת אוקספורד ניתחו עמדות של קובעי מדיניות בבריטניה, פינלנד, איטליה וליטא בסוגיה זאת. הנשאלים הדגישו את הצורך בהחדרת חשיבה ביקורתית ופתרון בעיות לשיעורי המדעים, כדי להתמודד עם אי-הוודאות של אתגרים עתידיים, וסברו שיש להתרחק מהגישה המסורתית, שהיא ממוקדת-מורים. כמו במחקרים אחרים, גם כאן הובע החשש שמערכות החינוך הקיימות אינן מסוגלות להכין את הלומדים לעולם המשתנה במהירות שבו יחיו.
מהם האתגרים העתידיים העיקריים שהנשאלים צופים, ואיך הכנסת מיומנויות מוכוונות-עתיד לחינוך המדעי תוכל להתמודד איתם?
האתגרים שהודגשו הם: סוגיות סביבתיות, סוגיות חברתיות כמו הגירה וזכויות האדם, וכן חוסר האמון בחשיבה מדעית. ומהם המענים? בעיקר יכולת פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית וכישורים דיגיטליים, כמו גם פיתוח "דפוס חשיבה של צמיחה אישית" או "למידה לאורך החיים".
איך משלבים את כל אלו בתוכנית הלימודים? הודגש הצורך ביותר גישות בין-תחומיות בהוראת המדעים, ובשילוב "כישורים רכים" (כמו קבלת החלטות, יצירתיות, חדשנות…). משתתפים רבים המליצו על העמקת הפיתוח המקצועי של המורים, בדגש על מיומנויות מוכוונות-עתיד של המורים עצמם. רובם הסכימו שמכשול רציני הוא היעדר הבנה מדעית מספקת בקרב קובעי מדיניות, כמו גם "פתיחות מוגבלת" אצל הפוליטיקאים.
חומר למחשבה: האם צריך לשלב מיומנויות מוכוונות-עתיד גם בחינוך הלא-מדעי? מהי המיומנות החשובה ביותר, ואיך ניתן לפתח אותה?
נוסטלגיה ודור Z
בני דור Z מחזירים את שנות ה-90 כי לתחושתם "בלתי אפשרי לגדול בכלכלה של היום". בתי קולנוע דרייב-אין חוזרים, תוכניות משנות ה-80 גודשות את האינטרנט, ומנגינות משנות ה-90 נשמעות ללא הרף. מגמה זו פוסעת יד ביד עם הצורך בחיסכון, המתאים לסגנון הדור, ולמחויבותם לקיימות באמצעות תמיכה באופנה מעגלית, והנוסטלגיה מתבטאת במוזיקה, טרנדים ועמדות.
יש הסבורים שדור Z מתגעגע ל"זמנים פשוטים" – ללא בעיות של שינויי אקלים, אינפלציה דוהרת ותסיסה עולמית. אולי הנוסטלגיה היא סוג של טיפול עצמי, כי כאשר המבט קדימה מציג תמונה מפחידה, ייתכן שקל יותר להסתכל אחורה. אך למרות הנאמר, מקפידים בני דור Z להיות מעודכנים כל העת. לפחות מחציתם רואים חדשות מדי יום. איפה? במדיה החברתית. 15% מגילאי 18-24 צורכים חדשות בטיק-טוק, ו-66% מבני הנוער מקבלים את רוב המידע מהודעות "דחיפה" (פושים).
אמנם בני דור Z מעדיפים "מידע חינמי", אבל הם מוכנים לשלם עבור סיפורים מקומיים/איכותיים המלווים בוויזואליה נהדרת או חוויית אפליקציה חלקה. אז ייתכן שיש להם טווחי קשב קצרים, אבל הם עדיין מזהים מה איכותי וחשוב.
חומר למחשבה: מה יכולה מערכת החינוך לעשות כדי להפחית את הלחץ והחרדה של בני דור Z במציאות המאיימת סביב?
האם הנוירו-טכנולוגיה תשפר את איכות העבודה, ואף תעצים עובדים?
דוח של האגודה המשפטית באנגליה מעריך שההתקדמות בנוירו-טכנולוגיות עשויה להוביל ל"פרקליטים מועצמים-קוגניטיבית" עם מיזוג של בינה מלאכותית וטבעית, כושר ריכוז משופר, ויכולת להשיג מידע במהירות באמצעות שבב שתול במוח. אמנם הדוח מתמקד בעורכי דין, אך טכנולוגיות העצמה דומות רלוונטיות לכל תחום. ברמה הבסיסית, ניתן לנטר ריכוז ותשומת לב של עובדים, אפילו בטכנולוגיית EEG הוותיקה, שכיום משולבת עם מיחשוב. כך ניתן למדוד את הפעילות החשמלית במוח, המושפעת מעומס מנטאלי, ריכוז ועייפות. טכנולוגיה זו עשויה לסייע, בין השאר, לטיפול בהפרעת קשב. ניטור של תשומת-לב עשוי לסייע במניעת תאונות דרכים (בלימה אוטומטית כשתשומת הלב של הנהג נמוכה מדי). כך גם במגוון תחומים נוספים.
אבל השימוש בנוירוטכנולוגיה כרוך גם בסוגיות של "פרטיות מנטאלית" ואתיקה. האם נסכים שמעסיקים יחייבו עובדים לחבוש על ראשם אמצעים לניטור ריכוז, ועובדים יתוגמלו (או "ייענשו") לפי רמת תשומת הלב שלהם? קו מחשבה זה מוביל גם לשימוש פוטנציאלי בחומרים פרמקולוגיים משפרי ריכוז, כדי להשיג בונוסים ולהימנע מפיטורין. הרי כבר היום יש אנשים (כולל עורכי דין וגם תלמידים) הנוטלים תרופות מגבירות-ריכוז, וזאת עוד לפני שיש "מעקב קוגניטיבי". הדוח האנגלי מצביע על צורך בפיקוח אתי ומשפטי על השימוש בנוירו-טכנולוגיות.
חומר למחשבה: האם תהיו מוכנים שרמת תשומת הלב שלכם בכיתה תנוטר בעזרת נוירו-טכנולוגיה, ותתוגמלו בהתאם?
לאמץ "חדשנות משקמת" ולשפר את מצב העולם
לחדשנות יש פוטנציאל לצמצם את בעיית המשאבים בעולם, לתת מענה לאתגרים, וליצור הזדמנויות כלכליות עצומות – אך תחילה עליה להתמודד עם חוסר הנכונות של צרכנים לאמץ את הפתרונות החדשניים. מודל "חדשנות משקמת" מעודד אימוץ חידושים המעניקים תשואות למשקיעים, כי חידושים מתורגמים ליתרונות לחברה רק אם מספיק אנשים מאמצים אותם. למרות שצרכנים מעוניינים לרוב לאמץ מוצרים ושירותים בריאים, הומניים וידידותיים לסביבה, לא תמיד הדבר מתאפשר, מכיוון שפתרונות אלו נוטים להיות יקרים מאוד ואינם נגישים לקהל הרחב.
רק "פרמיה ירוקה", כלומר הוזלה משמעותית של עלות הפתרונות החדשניים, תשכנע מספיק "מאמצים מוקדמים" לאמץ אותם. לדוגמה, בעשור האחרון תפוקת האנרגיה הסולארית עלתה מאוד, ובו זמנית העלות שלה צנחה משמעותית. הביקוש העצום התעורר כאשר צרכנים, עסקים ופוליטיקאים הכירו בצורך להחליף דלקי מאובנים, והמאמצים המאוחדים אפשרו לקובעי מדיניות להציג תמריצים כדי לתמוך באימוץ נרחב של אנרגיה סולארית. חידושים כמו ביו-פלסטיק, בשר מתורבת ומכוניות חשמליות, כבר מציעים פתרונות לשיפור המצב, אך זאת בתנאי שיאומצו.
חומר למחשבה: מדוע אנו כה חשדניים מול פתרונות חדשניים? האם זה מה שמונע מאתנו לאמצם? האם וכיצד ניתן לצמצם את החשדנות ולעודד נכונות לאמץ את הפתרונות החדשניים הללו?
איך דור ה- Z לומד?
הם גדלים בעולם מרושת ולא מכירים עולם אחר. הם חרוצים, שונאי סיכונים ועצמאיים. הם מונים כ-2.47 מיליארד (32% מאוכלוסיית העולם), ומהווים את הרוב המכריע בבתי הספר. אבל האם למידת דור Z קשה יותר מדורות קודמים?
הכיתות שלהם נראות אחרת, הם פונים למקורות מידע שונים מקודמיהם, צורכים מידע ומשתמשים בו בדרכים שדורות קודמים לא חלמו עליהם. אמנם בני דור המילניום גדלו גם הם עם טכנולוגיה, אבל ההבדל הוא שהם לא תמיד היו מוקפים בה. כיתותיהם היו עם ספרי לימוד ולוחות מחיקים, במקום טאבלטים ולוחות חכמים. סביר שסגנון הלמידה של דור Z יהיה שונה משלהם.
איך זה נראה בפועל? מספר שיטות מאפיינות את למידת דור Z והופכות אותה לקלה יותר:
- למידה תוך כדי עשייה
- למידה באמצעות וידאו
- למידה חברתית
- למידה מותאמת אישית
- למידה היברידית
- למידה חוצת תחומים
- למידה מבוססת לומד (בחירה כיצד יצרכו חומרים, יבצעו מטלות, יקבלו הערכה ויונגשו למשאבים)
- למידה ניסיונית
- טכנולוגיה משולבת
- עזרים חזותיים
עם כל אלה, הם עדיין זקוקים למחנכים טובים. שאלו אותם עד כמה חשובים המורים בלמידה ובהתפתחות שלהם, ו-78% השיבו: זה חשוב במיוחד. 39% השיבו שהם מעדיפים ללמוד כשהמורים מובילים את ההוראה שלהם. זה, לפחות, דבר אחד שהדור הזה חולק עם קודמיו.
חומר למחשבה: האם מערכת החינוך מותאמת למאפיינים של הדור הצעיר? ומה טעון שיפור?
בעתיד נאכל אוויר?
מדענים רבים עוסקים בשאלה החשובה – מה נאכל בעתיד? אוכלוסיית העולם תגיע לכמעט 10 מיליארד עד שנת 2050. מדובר ב-2 מיליארד יותר אנשים מהיום, הצורכים 177 מיליארד יותר ק"ג בשר (לדוגמה) ממה שאנו צורכים בהווה, ולא ברור אם ניתן יהיה לספק את הצורך הזה בדרכים המסורתיות. ייצור מזון על היבשה כבר מסובך ויהפוך למאתגר יותר ויותר כתוצאה ממחסור במים מתוקים וקרקעות, הסלמה בפליטות מזהמים והשפעה סביבתית.
אחת החברות אשר מציעות מענה לאתגר זה היא Solar Foods הפינית, המתיימרת לחולל מהפכה בתזונה האנושית ובאופן שבו אנחנו מכינים מזון, בזכות חומר הגלם העיקרי: אוויר! החברה פיתחה טכנולוגיה המפיקה מפחמן דו־חמצני, הנשאב מהאוויר, אבקה דקיקה זהובה, עם ריח המזכיר חביתה. בעזרתה ניתן להכין מגוון עצום של מוצרי מזון: דגני בוקר, פנקייקים, גלידות, כדורי בשר, סטייקים והרשימה רק הולכת ומתארכת.
חומר למחשבה: לאור השינויים בדפוסי התזונה, כיצד מערכת החינוך צריכה להתאים עצמה? האם ע"י חינוך תזונתי או גם ע"י אספקת מזון שתואם את ההמלצות התזונתיות העדכניות?
בשקט בשקט, חיפושים בגוגל פוגעים בדמוקרטיה
החיפוש בגוגל הולך ומשתכלל – ונעשה בעייתי. חל שינוי בחוויית החיפוש: מסביבה התומכת בלמידה עצמית, לפלטפורמה הממוקדת על אימות: סוג של שירות "בדיקת עובדות". שאיפת גוגל לתת לנו תשובות, במקום שנצטרך להקליק על תוצאות חיפוש ולמצוא את התשובות בעצמנו, אינה בעייתית כשמדובר בעובדות מדויקות כמו "כמה אונקיות יש בגלון". הבעיה היא כשהנושא יותר מסובך ונפתל – אז עלול הדבר להוביל לתוצאות לא נכונות שעלולות לשבש את התהליכים הדמוקרטיים, לאשר (לכאורה) טענות בלתי מבוססות, ולהקל על מפיצי כזבים. על אחת כמה וכמה, אין בנמצא כרגע מנגנון שיאפשר למשתמשים שמבחינים במידע שגוי, להתריע על כך. גם התימצות האוטומטי של גוגל עלול להטעות את הציבור בסוגיות החשובות לדמוקרטיה. מידע שגוי שמקורו בגוגל, בקשר לפריצת תומכי טראמפ לבניין הקונגרס, הופץ ברשתות חברתיות, פורסם בעיתונים "מכובדים", והשפיע על דעת הקהל.
הבעיה היא שרבים מסתמכים על גוגל לבדיקת עובדות, ועקב כך אמונתם בטענות כזב עלולה להתחזק. הסיבה היא שרבים מאמינים שבראש הרשימה של תוצאות חיפוש יש מידע יותר "רלוונטי", "מדויק" או "אובייקטיבי", ולכן ראוי כביכול לאמון יותר ממקורות חדשותיים בתקשורת. כמו כן, אנשים נוטים לחפש דברים שהם קראו בפייסבוק, ועקב האופן שבו תכנים מתויגים ומקוטלגים, הם נופלים ל"מלכודת מידע".
חומר למחשבה: האם וכיצד אפשר לשלב בתוכנית הלימודים שימוש נכון בגוגל וברשתות החברתית, שיחזק את הדמוקרטיה במקום לפגוע בה?
