פְּלַסְטִיק

פלסטיק | ד״ר איריס פינטו

פירוש המילה "פלסטי" ביוונית: "גמיש ומעוצב בקלות". למעשה, זהו שם כולל למגוון רחב של חומרים סינתטיים או חצי סינתטיים, המשתמשים בפולימרים כמרכיב עיקרי. פלסטיק מאפשר ליצור מגוון חפצים גמישים בצורות שונות. יכולת זו, בתוספת מאפיינים כמו משקל קל, עמידות, גמישות וייצור זול, הובילו לשימוש נרחב בו. 

פלסטיק מיוצר לרוב באמצעות מערכות תעשייתיות אנושיות. כיום, רובו מופק מכימיקלים המבוססים על דלק מאובנים כמו גז טבעי או נפט. שיטות תעשייתיות עדכניות משתמשות בחומרים מתחדשים הנגזרים מתירס או מכותנה.

"מהפכת הפלסטיק", או: איך פלסטיק שינה את הדרך בה אנו חיים?

מזה למעלה ממאה שנה, בני האדם למדו לייצר פולימרים סינתטיים באמצעות חומרים טבעיים כמו תאית, אך לעתים קרובות יותר באמצעות אטומי הפחמן הרבים שמספקים נפט ודלקים מאובנים אחרים. פולימרים סינתטיים מורכבים משרשרות ארוכות של אטומים, לרוב ארוכות בהרבה מאלה המצויות בטבע. אורך השרשראות הללו והדוגמאות שבהן הן ערוכות, הם שהופכים את הפולימרים לחזקים, קלים וגמישים. מה שעושה אותם פלסטיים כל כך. 

את הפולימר הסינטטי הראשון המציא  ג'ון ווסלי הייאט בשנת 1869, בתגובה להצעת חברה ניו יורקית שהבטיחה 10,000 דולר לכל מי שיכול לספק תחליף לשנהב. באותה תקופה גברה מאוד הפופולריות של משחק הביליארד, ועלתה הדרישה לכדורי משחק שעד אז יוצרו משנהב, אותו השיגו באמצעות שחיטה מסיבית של פילי בר. 

הייאט יצר את הצלולואיד – פלסטיק במגוון צורות, באמצעותו ניתן לחקות חומרים טבעיים כמו שריון צב, קרניים, פשתן ושנהב. התפתחות זו נתפסה כשומרת על הטבע והסביבה! הפרסומות שיבחו את הצלולואיד כמושיע הפיל והצב, וההנחה הייתה שפלסטיק יכול להגן על עולם הטבע מפני כוחות ההרס של הצורך האנושי.

יצירת החומרים החדשים שחררה אנשים ממגבלות חברתיות וכלכליות, שנכפו על ידי מחסור במשאבי טבע, וצלולואיד זול הפך את העושר החומרי לנפוץ יותר ובר השגה. הפלסטיק אִתגר חומרים מסורתיים וניצח. הוא תפס את מקומם של פלדה במכוניות, נייר וזכוכית באריזה, ועץ ברהיטים. אפשרויות אלו יצרו חזון כמעט אוטופי של עתיד עם עושר חומרי בשפע, הודות לחומר זול, בטוח וסניטרי שיכול להיות מעוצב על ידי בני אדם ולתת מענה לכל גחמה שלהם.

בשבח הפלסטיק | ליאת מטה מועלם

החיים שלנו מלאים בפלסטיק. פשוטו כמשמעו: הפלסטיק מקיף אותנו מכל עבר וקיימות סיבות טובות לרצות להפחית את השימוש בו. אך דווקא משום שהעולם שלנו התמלא בפלסטיק, לאורך השנים גם מצאנו דרכים יעילות ומוכחות להפחית את הנזק שהוא מייצר. עד כדי כך שפעמים רבות טביעת הפחמן שלו היא הנמוכה ביותר ביחס לחומרי גלם אחרים. הייתם מאמינים?

ניגש למקרר: כמה פלסטיק יש שם? בואו נדמיין שכל מיכלי המזון שאתם רואים היו עשויים זכוכית. כמה אנרגיה נדרשת לייצור מיכל כזה? כמה קרטונים נצטרך ל-1,000 מיכלי זכוכית, לעומת פלסטיק? כמה ישקול קרטון כזה לעומת קרטון המכיל קופסאות פלסטיק? כמה אנרגיה תידרש כדי לשנע אותו? ואז… כדי למחזר אותו?

קיימות היום טכנולוגיות רבות לייעול השימוש בפלסטיק, להפחתת חומרי הגלם במוצרים תוך שמירה על איכותם, ולהקלת תהליכי המיחזור. והיד עוד נטויה… 

היום הפלסטיק הוא הילד המוחרם בכיתה, אבל אם ניגש אליו ונכיר אותו, נגלה שיש לנו אחריות להיות צרכנים נבונים, למחזר ובעיקר ללמוד. ללמוד היטב לפני שמחליטים. כי פלסטיק הוא לפעמים הפתרון היעיל והנכון ביותר שקיים כרגע, למרות הכול.

^{ליאת מטה מועלם היא סמנכ״לית משאבי אנוש ב-MPP Group, יצרנית אריזות, וקוראת ללמידה שהיא מעבר למיתוג}

מיומנה של חובבת חד״פ, הקול שלא נשמע | טליה עזרן

מכירים את עול המטלות האינסופיות? הכביסות, הניקיונות, שטיפות הכלים המייגעות? אומנם טרם הומצאה מכונת כביסה שמכבסת ומקפלת, אבל יש גם יש פתרון לשטיפות הכלים המרובות.

בכל פעם שאנחנו בוחרים להשתמש בכלים חד-פעמיים, אנחנו מעניקים לעצמנו מתנה קטנה של שחרור. זו הצהרה שאנו מעריכים את הזמן שלנו ואת האנרגיה שלנו מספיק כדי לפנות אותם לדברים החשובים באמת.

אין צורך להיאבק עם הרים של כלים מלוכלכים או לבזבז טיפות יקרות של מים. במקום זאת, כמו קסם, השולחן מתפנה בתנועה אחת חלקה, והכלים נעלמים אל תהום הנשייה של פח האשפה. 

יתרה מזאת, הכלים החד-פעמיים הם סמל לספונטניות ולהרפתקנות בחיינו. הם מזמינים אותנו לצאת החוצה, לערוך פיקניקים פתאומיים, לארח מלא חברים ברגע של השראה. הם מסירים את המחסומים בין הרצון לפעולה, מאפשרים לנו לומר "כן" לחיים בקלות רבה יותר.

בסופו של דבר, השימוש בכלים חד-פעמיים זו דרך להגיד לעצמנו ולאחרים: "אתם חשובים יותר מכל כלי. הזמן שלנו יחד יקר מדי מכדי לבזבז אותו על שטיפת צלחות". זו תזכורת שהחיים קצרים מדי, ושעלינו לנצל כל רגע כדי ליצור זיכרונות, לא לשטוף כלים.

אז, כן. אני יודעת שזה לא אקולוגי. וגם לי חשובה איכות הסביבה. אבל בזווית השחרור הקטנה הזו – אני עדיין חובבת חד"פ…

פלסטיק והמאבק לשמירה על כדור הארץ

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעשור שבו העולם הפך יותר ויותר מודע לבעיות סביבתיות, החלו להישמע קולות מתנגדים, במיוחד כאשר נצפתה פסולת פלסטיק באוקיינוסים בשנות ה-60 של המאה הקודמת. 

ככל שהתפשטה המודעות לנושאים סביבתיים, פסולת הפלסטיק הטרידה יותר ויותר את האנושות ו"פלסטיק" הפך בהדרגה לסמל לקונפורמיות זולה ולשטחיות; למילה המשמשת לתיאור מה שזול, קצר-טווח או מזויף. 

בשנות ה-70 וה-80 גברה החרדה מפסולת. הפלסטיק הפך לנושא לדאגה מכיוון שרבים ממוצרי הפלסטיק הם חד-פעמיים, ופלסטיק מחזיק מעמד לנצח ואינו מתכלה. תעשיית הפלסטיק הציעה מִחְזוּר כפתרון, ובשנות ה-80 הובילה מהלך רב השפעה שעודד עיריות לאסוף ולעבד חומרים הניתנים למִחְזוּר כחלק ממערכות ניהול הפסולת שלהן. עם זאת, המִחְזוּר רחוק מלהיות מושלם (גם כיום), ורוב הפלסטיק עדיין מגיע למזבלות ולסביבה. מצבור האשפה הגדול, הצף באוקיינוס ​​השקט ומתואר כמערבולת של אשפה מפלסטיק בגודל של מדינת טקסס, מסמל את ליבת הבעייה. 

המוניטין של הפלסטיק נפגע עוד יותר בשל הדאגה הגוברת מהאיום הפוטנציאלי שהוא מהווה לבריאות האדם. שימוש בתוספים במהלך תהליך הייצור, אומנם הופך את המוצרים לגמישים, עמידים ושקופים יותר, אך נמצא שהכימיקלים הדולפים מהם אל המזון, המים והגוף האנושי, עלולים לשבש את המערכת האנדוקרינית או ההורמונלית, וגובר החשש מהשפעות כימיקלים אלה על הילדים ועל הדורות הבאים.

כיום, ההיבטים המרכזיים של תרבות הפלסטיק כוללים: צרכנות יתר, נזקים סביבתיים חמורים ופגיעה באיכות חיים ובבריאות האנושות והעולם. המונח "תרבות פלסטיק" מייצג ביקורת כלפי חברה המקדשת נוחות וזמינות על חשבון איכות הסביבה, קיימות וערכים.

כשהחיקוי הופך למציאות | רועי בן דוד

״ההוויה קובעת את התודעה,״ קבע מרקס. התרבות, הטעם והתפיסות שלנו מעוצבים על ידי העולם המוחשי שסביבנו. מאז המהפכה התעשייתית, אי שם במאות ה-18 וה-19, העולם שלנו הוא במידה רבה עולם של פלסטיק, ולכן גם התרבות שלנו הפכה להיות כזו.

הפלסטיק מסמל את הנגיש, את השופע והזמין, את היות העולם בר-החלפה בקלות. ומאחר שהוא כל כך זול, הפלסטיק מעלה על נס את החיקוי. חיקוי שלא מתבייש שהוא חיקוי. תרבות הפלסטיק היא תרבות שמצהירה על עצמה: אני החיקוי, והחיקוי זה הדבר האמיתי!   

הפלסטיק גם מסמל מעבר לעידן של חפצים. עידן של צרכנות בלתי פוסקת. קניונים שבהם מתחמי האוכל והקניות, הארקייד והג׳ימבורי, הכול הכול מפלסטיק. רשתות סטוק, האנגרים עמוסים, שאליהם אנחנו נכנסים עם רשימה של פריט או שניים שאנחנו צריכים – ולרוב יוצאים עם עשרים.

ואולי הדוגמה הבוטה ביותר לתרבות הפלסטיק, מי שחרטה אותו על דגלה – היא העיר לאס וגאס. אקס-טריטוריה אי-שם במדבר הצחיח. יעד תיירותי נחשק. בועה מפלסטיק. ומכיוון שכל כך חם שם, אין גם צורך להגיח מהבועה אל המציאות. אפשר לנוע במעברים בין בתי המלון ולחלוף מחיקוי לחיקוי, בין מגדל אייפל מזויף לתעלות מים מלאכותיות עם גונדלות עליהן אפשר לצוף. אנחנו יודעים היטב שאנחנו לא בפריז או בוונציה – אבל שוב, החיקוי הוא המציאות האמיתית.

מה היתרון של עולם כזה? הכול ניתן לשינוי. תרבות הפלסטיק אומרת לנו: ״נשבר? מקולקל? לא נורא, נקנה חדש״. אפילו הגוף שלנו ניתן לשינויים בניתוחים פלסטיים. אין צורך להתייסר בשל מה שהטבע חנן אותך או על מה שהלך ואיננו, אם אפשר בקלות יחסית להחליף או לשפר. במקביל, גם מושגים של יופי וכיעור משתנים. הפלסטיק מציב אידיאל יופי שרחוק מהטבע אבל אידיאל דמוקרטי: גם אתם יכולים, אומר לנו הפלסטיק(אי). בהינף מזרק, כל אחד יכול.

האם יש חשיבות לאותנטי בעולם ובתרבות של פלסטיק? האם יש סיבה להעדיף את המקורי? לראות בו את היופי? אלו כמה מהשאלות שהאנושות תצטרך לשאול את עצמה ככל שתרבות הפלסטיק תגביר את אחיזתה בנו.

ניתוח פלסטי

הידעת?

המילה "פלסטי" מוצאה מן המילה היוונית "פלסטיקוס" (plastikos) שמשמעותה לעצב, או לתת צורה. המונח כירורגיה פלסטית אינו קשור לחומר הפולימרי פלסטיק. כירורגים פלסטיים מעצבים ונותנים צורה חדשה לרקמות שונות בגוף האנושי: עצמות, רקמה סחוסית, שרירים, שומן ועור.

מסטיק פלסטיק | דני דותן

איש מסטיק יודע איך להיות גמיש
איש פלסטיק יודע איך להיות אדיש
רוצה להיות איש מסטיק
רוצה להיות איש פלסטיק
לא רוצה להיות חזק – איש פלדה נשבר
לא רוצה להיות יקר – איש זהב נמכר
לא רוצה להיות עליון – איש חלל נשלח
לא רוצה להיות גיבור – איש קרבות נרצח
רוצה להיות איש מסטיק
רוצה להיות איש פלסטיק
לא רוצה להיו נזיר – איש שחול מחק
לא רוצה להיות נואם – איש אוויר נחנק
לא רוצה להיות קיסר איש אש שרוף
לא רוצה להיות קברן – ריח רע לגוף
רוצה להיות איש מסטיק
רוצה להיות איש פלסטיק

הבטחתי שיהיה כיף, הראיתי להם תמונות לפני, ארזנו ציוד לחצי יום, מחצלת, קצת אוכל ומצב רוח נעים. הגענו בשעה מוקדמת, שלא יהיה עמוס – היו עוד שחשבו כמונו. מצאנו פינה מוצלת והתיישבנו. 

״זה לא בדיוק מה שראינו בתמונה,״ אני שומעת בתוך הראש שלי. ספק אם זה קול פנימי או שהם קלטו את הסיטואציה, ואני ממשיכה לבחון את המקום ואת הפער. ״נהנה בכל זאת… מקסים פה! המים נעימים, לא כ-ז-ה מלוכלך," אני אומרת, ספק להם ספק לעצמי, מורידה את המחסומים. 

אחרי כמה דקות אנחנו כבר בעניינים! עמוק בפנים, נהנים, שמחים, רטובים, רעבים, רבים… לרגע מביטים, קול המון – ומבינים שממעט הפכנו רבּים. יוצאים, נרגעים, רבים, נרגעים, ואז לרגע מתרחקים – אני מסתכלת מהצד, עושה זום-אין בנייד, בוחרת את הצד הטוב של המקום, עם קרן השמש על המים התכולים, הם בדיוק מחייכים, מפלטרת את הרעשים, חותכת כמה אנשים… יש פריים! זה נראה נעים, כבר מדמיינת אנשים מקנאים.

מעלה את התמונה המושלמת, שספק אם התרחשה, ואף מתייגת את המקום ומוסיפה אימוג׳י מחייך, ללא בושה. 
57 לייקים תוך שעה – אין, אני השראה! 
("אמא, אמא, תראי, פוצצתי בועה!") 

גם הבינה מפלסטיק?

בשנים האחרונות תרבות הפלסטיק קיבלה שחקנית חיזוק משמעותית: בעבר האדם היה המקור הבלעדי לידע, האדם כחלק מהעולם. המוח האנושי כחלק מהטבע. ועכשיו, לא רק שהעולם שלנו והגוף שלנו נעשים יותר ויותר מלאכותיים – גם התבונה נעשית כזו. בינה מלאכותית.

אז רציתי לכתוב עליה, על בינה מלאכותית – על האבסורד בשילוב שתי המילים האלו, בינה ומלאכותית, על המציאות המשתנה והטרנספורמציה המחשבתית שנעבור כאנושות שמסתמכת על אלגוריתמים כדי לחשוב, כדי לקבל החלטות, וגם רציתי לכתוב על איפה עובר הגבול בין מחשבה אנושית למחשבה מלאכותית.

חשבתי שיהיה משעשע אם את הטקסט הזה תכתוב הבינה המלאכותית בעצמה (והעולם יקרוס אל תוך עצמו), אז ניגשתי אליה, או יותר נכון, פתחתי את האפליקציה וביקשתי, כמו שאני מבקשת מכותבים אחרים.

מיותר לציין שהתהליך היה מהיר הרבה יותר מאשר עם כל כותב אנושי. תוך פחות מרגע היה לי טקסט ביד, סליחה, על הצג – לכאורה מוכן להעלאה. אבל הוא היה מאוד גנרי. פשוט, פלסטיקי. ביקשתי שידייק, ניסיתי לגרום לו להיות יותר אותנטי (הו, האבסורד!), ביקורתי, מדויק… וכך מצאתי עצמי בשיחה פילוסופית עם הבינה המלאכותית, שבסופה נשאלה השאלה: איך נדע שהמחשבה שלנו עוברת טרנספורמציה?

הייתה לו כמובן תשובה, אבל האם נכון שאכתוב אותה?

פלסטיק וחינוך | טלי ארדיטי

בשנים האחרונות, הולכות וצוברות תאוצה יוזמות שמטרתן עירוב שימושים בפלסטיק בתוך מערכת החינוך. מעבר להנחלת הידע על מאפייני הפלסטיק ועל האופן שבו הפלסטיק מזהם את כדור הארץ, מתגברת התובנה כי דרך אומנות ועשייה חברתית ניתן לצמצם את השימוש בו.

אחת מן היוזמות הללו היא הפסל ״שומר איכות הסביבה״, שנוצר בבית הספר בן צבי בנס ציונה. במסגרת חגיגות 140 שנה לעיר, ביה״ס החליט על בניית פסל ״תינוק״ לפסל מפורסם אחר בעיר, פסל שומר הגבעות של אמיליו מוגילנר הניצב בגבעת הכורכר, סמוך לביה״ס. אלא שהפסל נוצר כולו מפלסטיק ממוחזר. ביה״ס פנה לקהילת נס ציונה וביקש לאסוף צעצועים וחלקי צעצועים שבורים עבור הפרויקט האומנותי. חלקים רבים של קלפים, בובות, פאזלים ועוד, נערמו ושימשו לבניית פסל מרהיב של שומר גבעות חדש, על גבי קונסטרוקציה ייעודית.

הפסל נוצר בהשראת עבודותיה של טל טנא צ׳צ׳קס, יוצרת אומנות ויזמת פרויקטים סביבתיים, שעבודותיה צבעוניות וחיות אך בה בעת גם מעבירות מסר סביבתי חשוב.

^{טלי ארדיטי, מורה לאומנות בביה״ס בן צבי בנס ציונה}

בוּבת-בד או פלסטיק מעובד

ארגז החול בכניסה, מתקני טיפוס בחצר ובית על עץ מנגו מתוק, פינת נגרות, וילונות רכים, ובפנים הגן היה חשוך מעט ושרר שקט יחסי.
נכנסנו, ארבעה זוגות הורים, לבחון את המשך דרכם של ילדינו בחינוך, נחושים למצוא את הגן המתאים לנפשות הרכות, לשמור עליהם, להעניק להם מקום בטוח, התפתחות תקינה, חברה טובה…
הסתכלנו על הילדים בשעת בוקר מוקדמת יחסית. כולם שיחקו בנמצא, המציאו עולמות במה שנראה כמו זרימה נעימה של דמיון חופשי. חלק מהילדים עבדו במטבח (האמיתי!), הכינו את ארוחת הבוקר המשותפת,
ובין לבין המשיכו להיכנס עוד ילדות וילדים עם הוריהם לגן.

״בשלב הזה של חייהם, החיבור לטבע מאוד משמעותי. חשוב שירגישו את משקל העץ, את הטקסטורה, בעזרת מגע הם מבססים את הנוכחות שלהם בעולם, כך שאין פה פלסטיק בכלל,״ אמרה הגננת, ״הכול טבעי, גם האור״. ואנחנו, שכולנו הגענו מגן משותף, שונה לחלוטין, עיקלנו את המראה.

לחלקנו זה קסם, פסטורליה של תמימות – ולחלקנו זה היה נראה מנותק מהמציאות: "הרי לא ככה נראים החיים היום, והם גם לא יראו ככה בעתיד,״ הוסיף חבר אחר.

הימים עברו, שאלות נשאלו – ובשלב הזה, בחרנו, כל משפחה, איך השקפות העולם שלנו פוגשות את החינוך, ואת החומר באמצעותו הילדים שלנו פוגשים את המציאות – וגם יצרנו אותה, כל משפחה בדרכה. מפלסטיק, מעץ וממה שביניהם.

תעשיית הפלסטיק בחזית החדשנות

תעשיית הפלסטיק, המכוונת להגיב להעדפות לקוחות, מפתחת חומרים ותהליכים חדשניים הממזערים את ההשפעה הסביבתית והופכים את הפלסטיק לבטוח יותר ובר קיימא, למשל על ידי פיתוח מוצרים חדשניים ופחות מזיקים, כמו פלסטיק מבוסס-ביולוגיה (Bio-based Plastics). פלסטיק זה מופק ממשאבים מתחדשים כגון צמחים, אצות וחיידקים, והוא מציע תכונות דומות למקביליו המסורתיים, אך עם השפעה סביבתית נמוכה. הוא מהווה חלופה ידידותית לסביבה ביחס לפלסטיק מסורתי מבוסס נפט. יש המקווים גם לשכלל תהליך הממיר פלסטיק בחזרה לדלקים מאובנים מהם הופק. לצד זה מקודמת וקיימת פעילות רבה לשיפור המִחְזוּר הכוללת פיתוח טכנולוגיות חדשות למיון ועיבוד פלסטיק מעורב ויצירת מוצרים חדשים מחומרים ממוחזרים.