הכרת תודה

הכירו; תודה.

כמה פשוט להתעלם ממנה
לא להבחין בנוכחותה 
לא להכיר בה. 

אנחנו נוסעות באוטו, אי שם בצפון הארץ
בצומת עומדים הילדים הקבועים, מנקים/מוכרים/מבקשים
וכבכל מפגש איתם – עולות שאלות בעיניה התמימות, מנסות לפרש את המציאות השונה לידיעות:
איך ההורים מרשים להם? זה לא מסוכן? אין להם בית ספר? 
הרמזור מתחלף לירוק, הנסיעה ממשיכה ואיתה גם המחשבות והשאלות.
כמה כסף הם מרוויחים? מה הם אוכלים? איפה ההורים שלהם? 
עד הרמזור הבא אנחנו כבר בשיח על המציאות שלנו – מזווית אחרת, קצת השוואתית, לעומתית.
כמו הציבו מראה מול מה שעד כה היה מובן מאליו, להאיר את מה שיש. 
ויש. 

שום דבר לא מובן מאליו, ועל כל דבר אפשר להודות. 
אם נשים לב כשהוא ישנו, ולא רק כשהוא איננו.

״מודה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״

תפילה קצרה ופשוטה זו, בת שתים עשרה מילים בסך הכל, הנאמרת על המיטה מיד עם היקיצה, מופיעה לראשונה בספר "סדר היום" – סידורו של רבי משה בן מכיר שחי בצפת ובכפר הסמוך עין זיתים בשלהי המאה השש עשרה.

על פי הבנת חכמי המדרש האדם הישן מפקיד את נשמתו בידי הבורא כל הלילה, והיא מושבת לו רעננה וחדשה עם בוקר. יש כאן הבעת התפעלות עמוקה מתהליך שנראה לכאורה שגרתי ויומיומי ואולי לכן זוהי תפילה מוכרת ואהובה כל כך.

בתרגיל המקורי שביצע פרופ' סליגמן הנסיינים דיווחו על תהליכים רגשיים דרמטיים: התהליך השפיע באופן מובהק על רמת האושר של שלהם במשך כחצי שנה לאחר מסירת המכתב.

שווה לנסות, לא?

חינוך כמתנה שאינה מובנת מאליה / ד"ר איריס פינטו

הכרת תודה נתפסה כסגולה מוסרית במשך מאות שנים, בקרב רוב התרבויות, הדתות והאמונות. בשנים האחרונות היא מדוברת תחת הכותרת פסיכולוגיה חיובית: מחקרים בתחום מזהים הכרת תודה כאחד הגורמים החשובים בבריאות הנפש, כגורם השני בעוצמתו המנבא אושר, וכפעילות התורמת במידה רבה לאושר. מי שיכולים לחוש הודיה הם גם אמפתיים, נדיבים ואופטימיים ובעלי סיכוי גבוה יותר להשיג מטרות אישיות. תחושת הכרת תודה תורמת בהיבט הפיסי והנפשי ליכולת ההתמודדות של הפרט בכל היבט: החל מחוסר וודאות והאתגרים המתמשכים של המציאות המשתנה בקצב מואץ, המשך בחוסר שביעות רצון בעבודה, וכלה במערכות יחסים ובריאות.

אנחנו חיים בעולם של VUCA: עולם של תנודות, חוסר ודאות, עמימות ומורכבות. עולם שבו ההתפתחויות הטכנולוגיות עלולות לאיים על השלומות והפרנסה ואירועי אקלים חריגים משנים סדרי עולם. בעולם זה היכולת להתמקד בהכרת  תודה עשויה לעזור לאנשים להסתגל ולהתמודד טוב יותר.

למרות ההסכמה שנקודת מבט חיובית על החיים טובה לרווחה הנפשית, החיים לעיתים קשים וכאב הוא חלק מהסיפור. "חיוביות רעילה" (Toxic Positivity), הנגזרת מהלחץ להרגיש טוב בכל רגע נתון ולא לאפשר מקום לרגשות שליליים בחיינו, פוגעת ביכולת להתמודד עם רגשות קשים שגם להם יש מקום חשוב בראייה ועיבוד של המציאות.

ובחינוך:

זאת, באמצעות פרויקטים לאומיים ותוכניות לימודיים ייעודיות, על בסיס אסטרטגיות שנבדקו במחקר לשם הפחתת מתח, שיפור השלומות והגברת החוסן.

הכרת תודה היא כשירות רבת עוצמה מכיוון שהיא רגש חברתי מורכב, כלומר – רגש שגורם לחשוב על אחרים. מחקרים בקרב בני נוער מצביעים שכשירות זו מעודדת רגשות חיוביים, גם כלפי בית הספר, ובכך גם מקדמת הישגים לימודיים – ומורים שמטפחים כשירות זו מלמדים בצורה יעילה יותר, מעריכים נכון יותר את התלמידים, צומחים במקצוע ההוראה ובכלל נהנים יותר מהחיים. יתר על כן, נמצא שמורים המתרגלים הכרת תודה ומתמקדים לא רק במה שהם נותנים אלא גם במה שהם מקבלים, מצמצמים שחיקה ולחץ המאפיינים את מקצוע ההוראה.חינוך יכול להפוך ממצרך שמשלמים עבורו, או שאדם זכאי לקבל – למתנה, פריבילגיה שפחות סביר שתתקבל כמובן מאליו. להכרת תודה יש כוח עצום להחיות דינמיקה בחינוך על ידי העברה מפרדיגמת חליפין לפרדיגמת מתנות.

הכרת התודה נשענת על שישה עמודי תווך, שדרכם אפשר לפתח אותה ככשירות בעלת כוח טרנספורמטיבי רב עוצמה: קרבה, כנות, אמפתיה, הערכה עצמית, יושרה וענווה.

ד״ר קארי האוולס

על חינוך, הכרת תודה ונסים / רוהאן פלאות

מה קורה למוח שלנו כשאנחנו מדמיינות שמשהו שרצינו כבר התגשם?
אנחנו לא מדברות על לחשוב חיובי מתוך תקווה או אפילו אמונה שמשהו טוב יקרה בעתיד, אנחנו מדברות על להרגיש כאילו הדבר הזה שאנחנו רוצות כבר קרה לנו.

באינסטגרם שלנו אפשר לגלות מה גילו החוקרים בהארוורד ואיך זה קשור לפילוסוף היווני פָּרְמֶנִידֶס.

מה גילו בהארוורד?

אל תגידו רק סליחה, אמרו גם תודה

"המסורת של יום הכיפורים היא חשובה: חשוב מאוד לבקש סליחה, אך חשוב לא פחות מכך להודות על כל מה שיש לנו", מסביר פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני שמתמקד בפסיכולוגיה חיובית ובחוסן.  "סליחה מתמקדת  בדברים הרעים שעשית, בעוד שמקומם של המעשים הטובים, אלה שאתה עשית או עשו עבורך – נפקד. לצורך שלנו להודות לאחרים ולעצמנו יש מקום חשוב בחיזוק החסינות הנפשית".

את הדברים האלה מבסס קפלן, בין השאר, על מחקרו שפורסם בכתב העת The Journal of Positive Psychology. שאלת המחקר המקורית הייתה אודות יכולתה של התערבות פשוטה כלשהי להשפיע על תחושתם הטובה של תלמידים, ובמסגרתה הועברו לתלמידים בבתי ספר בדרום שאלונים לבדיקת בנץ' מארק של מדדים שונים – ביניהם רמת הכרת תודה. המחקר נקטע בגלל מבצע בעזה ששיבש את הלימודים – ולאחר סיום המבצע, הוא שינה כיוון ובדק גם תסמינים פוסט טראומטיים. התוצאות היו חד משמעיות: תלמידים בעלי נטייה להכרת תודה – כלומר, אלה שחשו לפני המבצע רמת הכרת תודה גבוהה כלפי אחרים ועל מה שיש להם בחיים – סבלו פחות מתסמינים פוסט-טראומטיים. הכרת התודה היא בעצם מנגנון ששומר מפני התערערות נפשית בעקבות התלאות שמגיעות אם נרצה או לא. ככל שאנחנו מכירים יותר תודה – אנחנו מרוצים יותר מהחיים.

לפרופ' קפלן יש גם הצעה פרקטית להגברת הכרת התודה: מנטרה או טקס קבוע. למשל, להיזכר ולשחזר בכל ערב לפני השינה שלושה דברים קטנים וחיוביים שקרו במהלך היום, לתתלהם מקום, ולהתפעל מעט ממה שאיפשר להם להתקיים.

acknowledgement כזה משאיר אותם בזיכרוננו לפני שייעלמו. בהתחלה זה קורה באופן מלאכותי, אחר כך התזכורת הופכת לחלק בלתי נפרד מהחיים, צוברת בנו משמעות וסיבה לקיומנו ומחזקת את החוסן הנפשי שלנו.

מודה אני / מאיר אריאל

מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.

בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.

ובשבוע הבא: שייכות