שייכות
חיבור או קשר למישהו או למשהו; להיות חלק ממשהו, פרט מקבוצה
ופתאום נכנס לחדר אדם
גבוה במיוחד ובלבוש מוקפד
מבטים נסתרים הוחלפו בין הנוכחים,
״כולנו קצת יותר מרושלים״.
אף צליל לא נשמע
המזגן הרגיש קר נורא
צעד נוסף פנימה
תנועה קלה של הכסאות,
– התיישב.
הכל לכאורה חזר לשגרה
אבל בחדר נשארה תחושה משונה.
(הבן שלי אוהב למיין.
כל מקבץ של דברים מיד הופך להזדמנות למצוא מה משותף ומה יוצא דופן.
יש פריטים שמוצאים את עצמם בחוץ, כמו חילוק עם שארית.
ואז האתגר שלנו הוא לראות איך מוצאים מכנה משותף אחר –
שלא כמו תרגיל בחשבון, יש הרבה דרכים להסתכל על קבוצות.
שרק לא נשאר עם נקודה, לא עשרונית ולא נפשית.
שכולם ירגישו שייכים.)
אחרי רבע שעה יש קצת פחות מבוכה,
והגובה שלו נראה פחות מאיים
ותכל׳ס, אהבתי את הבגדים.
משונים – אבל יפים.
אח״כ כבר גילינו כמה אנחנו דומים.
וגם לו כבר נעים.
חולצה מכופתרת, אבל עם סנדלים.
מכנים משותפים.
נוכחות של שייכות.
אמא, למה הוא לבד?
האיש הירוק / יהונתן גפן
אם במקרה אני פוגש מישהו
שלא מבין אותי או חושב שאני תינוק
אם במקרה אני פוגש מישהו כזה
אני תכף מספר לו על האיש הירוק
אני שייכת, משמע אני קיימת
הצורך בהשתייכות (N-Affil) נחשב בפסיכולוגיה לצורך אנושי בסיסי ולמניע עיקרי לפעולה: האדם חותר להיות קרוב לבני אדם אחרים ולקיים איתם קשר בעל משמעות שבמסגרתו יקבל מהם אהדה, הערכה ואהבה. זה יכול שייכות לזוג כמו באהבה רומנטית או השתייכות לקבוצה: כיתה, עבודה, שכונה, משפחה, חברים. הגישה הביולוגית תסביר את מקור הצורך העז הזה בזמנים עברו בהן החיים בטבע היו כרוכים סכנות וקבוצה סיפקה ביטחון פיזי; הסבר מכניסטי יותר יטען שמטרת הפרט להתחברות לקבוצה היא להגיע לסיפוקים שונים: אנחנו זקוקים לזולת כדי שיעזור לנו, יפיג שעמום, יציב בפנינו מראה ויאשר את עצם קיומנו. עפ"י הגישה הפסיכואנליטית בדידות היא אחת החוויות הבסיסיות של הקיום האנושי ואחת ממטרות של הפעילות האנושית היא הפגת תחושת הבדידות. יהיה ההסבר אשר יהיה – כאלה אנחנו. לטוב ולרע, אנחנו רוצים להרגיש שייכים (גם אם לפעמים, בעיקר בגילאים מסוימים, אנחנו מספרים לעצמנו שממש ממש לא).
שייכות. היום יותר מתמיד / ד"ר איריס פינטו
שייכות ושְׁלוֹמוּת הם מהנושאים הנמצאים בראש סקר מגמות ההון האנושי העולמי. 79% מהמשיבים לסקר אמרו כי טיפוח תחושת השייכות בכוח העבודה חשוב להצלחת הארגון ו – 93% הסכימו שתחושת השייכות מניעה את הביצועים הארגוניים. מחקר אחר מצא שתחושת שייכות למקום העבודה יכולה להוביל לעלייה של 56% בביצועים, ירידה של 50% בתחלופה ולירידה של 75% בימי מחלה של עובדים.
תחושת השייכות במקום העבודה הפכה לחשובה יותר מבעבר, על רקע עולם לא יציב, מקוטב, הפכפך, שבטי ופופוליסטי. אנשים פונים אל מקום העבודה, שבו הם מבלים את מירב שעות העירות שלהם, כדי למצוא את תחושת המשמעות והסולידריות שלעתים הופכת קשה להשגה מול החברה בכללותה.
שייכות מושגת באמצעות שילוב של שלושה גורמים: מגוון-שוויון-הכללה (DEIB – diversity, equity, inclusion, and belonging). בתרבות של שייכות:
· כולם מעריכים את הפרט על מה שהוא מביא לקבוצה.
· יש רצון אמיתי למערכות יחסים משמעותיות.
· יש הערכה להבדלים בין אנשים.
ובחינוך
תחושת השייכות בחינוך מתייחסת למידה שבה תלמידים מרגישים מקובלים, כלולים ונתמכים באופן אישי בבית הספר. תיאוריית השייכות של אדלר מראה שתלמידים שחשו שייכים הפגינו תחושת ערך מוגברת ועלייה בביטחון העצמי, שעה שאלו שלא הרגישו כך, הפגינו תחושת חוסר אונים ואובדן שליטה.
סביבה חיובית ותומכת היא קריטית ליצירת תחושת שייכות, לכן, בתי ספר צריכים להתמקד ביצירת סביבה מסבירת פנים לכלל התלמידים ללא קשר לגזע, מוצא אתני, דת או רקע סוציו-אקונומי וכמו כן, להכשיר את הצוות החינוכי להפגין התנהגויות חיוביות, להשתמש בשפה חיובית ולקדם פעילויות ייעודיות לטיפוח סביבה מסבירת פנים – כדי לבסס ולטפח שייכות ככשירות. לשם כך צריך:
· לעודד אינטראקציות חברתיות שיסייעו לתלמידים להתחבר זה לזה, לפתח חברויות ולטפח תחושת שייכות בקרב בני גילם.
· לחגוג את המגוון ולהשתמש בו כדי ליצור הזדמנויות למידה.
· לעודד מעורבות תלמידים בתהליכי קבלת החלטות בנוגע לפעילויות ואירועים בבית הספר.
· לקדם יחסי מורה-תלמיד חזקים כדי ליצור תחושת שייכות.
· לקבוע ציפיות והנחיות ברורות כולל מדיניות ברורה בנושא בריונות, הטרדה ואפליה.
כל אלו יובילו בסבירות גבוהה להצלחה אקדמית טובה יותר ולשביעות רצון גבוהה יותר בקרב התלמידים.
פוקהונטס / נטלי בלייך
כשעליתי לחטיבת הביניים הייתי אפרוחית, ג׳ינג׳ית זעירה. במסדרונות ובכיתה הסתובבו פיגורות גדולות וגבוהות ממני, מנוסות יותר בהכל: הן לעסו מסטיקים, משחו עיפרון שחור בקו המים של העין, קיללו קללות מסעירות שלא הכרתי.
הן ראו עולם והן עשו שפם. מה זה ״לעשות שפם״? בהחלט לא ידעתי, אבל רציתי להיות חלק מכל מה שהן היו חלק ממנו.
חצות, כולם ישנים. פילחתי את סכין וקצף הגילוח של אחי הגדול והתבצרתי בחדר האמבטיה. פיזרתי קצף ריחני מעל השפתיים, הצמדתי את הסכין לקשת הקופידון שלי ובתנועה אחת, חדה ועוצמתית, גילחתי את פלומת השיער השקופה, המיקרוסקופית, האפרוחית. עשיתי שפם, אני אחת מהשבט עכשיו. פוקהונטס.
עשו לכם
וכאן אפשר להוריד תכנית כישורי חיים מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי:
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה / ריימונד קארבר
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות – הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך – רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום.
תרגום: עוזי וייל
יפה שעה אחת קודם / לימור ויסברג כספי
מִשּׂוּם מָקוֹם אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי:
אֵיזוֹ צִפּוֹר אַתְּ?
לאן אנחנו שייכים? קראו כאן על תכנית הקשר הרב דורי
גם מעגלים לפעמים מתנפצים / ד״ר טל שריר
קל להבחין באחרוּת, בנבדלוּת – בעוד חוטי השייכות דקים, כמעט שקופים למראה.
אנחנו מטיילים ועוברים בין מעגלי השייכות שלנו בחיים: משפחה, עבודה, חברויות, תחביבים… לעיתים המעגלים מצליחים להשתלב, כמו רקמה עדינה, ולעיתים כשמבחינים באחרוּת, הם מתנגשים ומתנפצים; כמו מרפים מאיתנו את היד האוחזת – ואיתה מתפוגגים הביטחון, המוגנות, האמון, השלווה, השקט שבלב.
אנחנו מחפשים דרך להישאר ביחד מבלי לאבד את תחושת השייכות שלנו במעגלים נוספים, מבלי לאבד את מעגל השייכות הפנימי שלנו. השמירה על כל אלה דורשת מאיתנו מאמץ ודאגה; מאמץ בהושטת יד ובשמירה על האחיזה למרות תנועת המעגלים המהירה.
כל מה שאנו זקוקים לו זו יד.
גם כשאחר.
מה גורם לנו לרצות להשתייך לקבוצה – ומה גורם לנו לרצות להישאר בה?
רקמה אנושית אחת / מוטי המר
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו